מנקודת מבטה של רחל

שלום לכולם,

רציתי לספר לכם על משהן שאחותי עשתה לי. אחותי הגדולה, אחותי היחידה בגדה בי!

היא לקחה לי את אהובי!!

אולי כדאי שאתחיל מהתחלה, אני רחל, אומרים שאני נראית יפהפיה, אפילו המחבר המקראי מחמיא לי: וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה (בראשית כ"ט 17).

פגשתי את יעקב, בן דודה שלי, ליד הבאר, באתי לשם עם הצאן של אבא שלי, לבן, כדי להשקות אותם. איך שיעקב ראה אותי הוא התאהב בי, הוא הוריד לבד את האבן מהבאר, איזה חזק הוא! ואז  הוא השקה לי את כל הצאן ואז הוא נישק אותי! אתם לא מבינים איך התרגשתי, ישר רצתי לאבא שלי לספר לו על יעקב. אבא שלי הזמין אותו להישאר ואחרי חודש שאל את יעקב מה הוא רוצה כשכר על העבודה שלו בבית אבא שלי.

יעקב אהובי אמר לו שהוא רוצה אותי! הוא מוכן לעבוד עבורי שבע שנים ובסוף אנחנו נתחתן. לשמחתי אבא שלי הסכים מיד ואמר לו אפילו שהוא מעדיף שיעקב יתחתן איתי ולא מישהו אחר. אז יעקב נשאר אצלנו ועבד אצל אבא שלי שבע שנים, זה היה עינוי, לא יכולנו להיפגש לבד כי אנחנו לא נשואים, יכולנו רק להסתכל אחד על השני מרחוק ולדבר לפעמים.

בעיני יעקב שבע השנים האלו היו כימים אחדים אבל בעיני כל יום היה כמו שבע שנים, רק חיכיתי שהם ייגמרו, ואז זה קרה, סוף סוף נגמרו שבע השנים ואני ויעקב יכולנו להתחתן. אבא שלי ערך משתה גדול כמו שהיה נהוג לחגוג אירוסין.

אבל אז קרה המקרה, אבא שלי ואחותי השקו אותי כנראה בהרבה יין וגם את יעקב כך שבלילה כאשר הלכנו לישון, הם שמו אותי באוהל אחר, את יעקב לקחו לאוהל שלנו ואבא שלי אמר ללאה להיכנס ולהעמיד פנים שהיא אני.

אתם מבינים?? אחותי היחידה, אחותי הגדולה, בגדה בי! היא שכבה עם זה שהיה אמור להיות בעלי ובגלל זה הם הפכו לנשואים ואני לא יכולתי להיות עם יעקב אהובי. כמה בכיתי לאבא שלי, אבל הוא אמר שזה לא מקובל שהצעירה תתחתן לפני הבכורה, כעסתי מאוד על אחותי ומה שעשתה.

אבא שלי מצא פיתרון, יעקב יעבוד עוד שבע שנים ואז אני והוא נוכל להתחתן, כל כך מרגיז, היינו צריכים לחכות עוד שבע שנים עכשיו, סך הכל חיכינו לנישואינו 14 שנה! יכולנו כבר להתחתן בזמן הזה ולהביא ילדים לעולם.

גם שבע השנים האלו עברו ואני ויעקב סוף סוך התחתנו ויכולנו לממש את נישואינו, אבל לצערי הרב לא הכל היה מושלם.

אני שונאת את אחותי, לא רק שהיא לקחה לי את אהובי והתחתנה איתו ראשונה, היא גם הייתה מאוד פוריה, היא ילדה ליעקב ארבעה ילדים! בעוד שאני לא הצלחתי בכלל ללדת, לא משנה כמה ניסיתי, אפילו ניסיתי לאכול דודאים, שזה צמח שאומרים שעוזר לפוריות, כלום לא עזר.

התלוננתי ליעקב, שיגיד לאלוהים שלו שיעשה שאכנס להריון, אבל יעקב כעס עליי שהוא לא אלוהים והוא לא יכול לתת לי בנים. כמה נפגעתי ממנו, רק רציתי ילדים, לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר, אז מצאתי פיתרון. זכרתי ששרה, סבתא של יעקב גם עשתה משהו דומה בעבר, לקחתי את שפחתי בלהה ונתתי אותה ליעקב, שישכב איתה, היא תיכנס להריון והילדים שלה יהיו שלי. איזו הצלחה!

בלהה ילדה ליעקב שני בנים, לאחד קראתי דן ולשני נפתלי. אבל אז לאה ראתה מה עשיתי ובגלל שהיא הפסיקה ללדת בינתיים, היא עשתה אותו דבר! לא האמנתי עליה, אני לא יכולתי ללדת בכלל והיא כן אבל לא היה לה אכפת, היא רק רצתה לנצח אותי ולהיות האישה האהובה על יעקב, היא לא מבינה שמה שיש ביני לבין יעקב חזק ממנה, אז למרות שהיא הביאה ליעקב את שפחתה זלפה, זה לא עזר לה, יעקב תמיד אהב ויאהב אותי.

בסוף הצלחתי להיכנס להריון לבד, לאחר הרבה זמן אלוהים שמע לתחנוני ולקולי ונתן לי בן, את יוסף. איך שמחתי, סוף סוף אני יכולה לאסוף את חרפתי ולא להתבייש בעקרותי.

אבל רציתי עוד ילד, לא הייתי מוכנה להסתפק באחד, רציתי עוד ילדים, כמו לאה.

בדרך לארץ, כשעזבנו את אבא שלי, הייתי בהריון שני, זה היה הריון קשה מאוד לבסוף ילדתי בקושי, לפני שיצאה נשמתי עוד הספקתי לקרוא לו בן אוני ואז מתי.

אחרי זה שמעתי כשהייתי למעלה שיעקב שינה את שמו לבנימין.

העיקר שילדתי ליעקב ילדים.