א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.
ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר
בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי
מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר.
ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה
כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ,
אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.
פס' א'-ג':
הקדמה לסיפור, רקע לסיפור. מספרים על כך שיש באר מים ויש אבן
גדולה על פי הבאר (כדי שהמים יישארו נקיים) וכדי להזיז את האבן מפתח הבאר צריך כמה
אנשים ואז הם משקים את הצאן ומחזירים את האבן.
ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי
מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ
ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם
אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.
ו וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם
לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן.
ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם
גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.
ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד
אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר;
וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן.
ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם;
וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.
י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה
יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ;
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ,
אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל;
וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ
יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל,
כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.
פס' ד'-י"ב
יעקב מגיע לבאר ורואה שם שלושה עדרי צאן, הוא שואל את הרועים
מאיפה הם, הם אומרים לו שהם מחרן. הוא שואל אותם האם הם מכירים את לבן, הם אומרים
לו שכן והנה בדיוק הבת שלו, רחל, מגיעה עם הצאן.
יעקב שואל אותם מדוע הם מתעכבים בבאר, הרי היום עוד לא נגמר
והם אומרים לו שהם מחכים שיגיעו עוד אנשים כדי שיעזרו להם להזיז את האבן.
תוך כדי השיחה, רחל מגיעה לבאר עם הצאן של אביה. יעקב רואה את
רחל ומיד ניגש לבאר, מזיז לבדו את האבן, משקה את כל הצאן לבד ואז מנשק את רחל
ופורץ בבכי (כי הוא בסערת רגשות ועבר עליו הרבה)
יעקב מספר לרחל מי הוא והיא רצה להגיד לאביה.
יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן
אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ
וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת
כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ
עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.
טו וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב,
הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.
טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:
שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.
יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל,
הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.
יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל;
וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.
יט וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי
אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.
כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל,
שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
פס' י"ג-כ'
לבן שומע שבן אחותו הגיע, הוא רץ לקראתו ומזמין אותו להישאר
בביתו. לאחר חודש שיעקב יושב בביתו של לבן, לבן אומר לו שהוא לא רוצה שהוא יעבוד
עבורו בחינם והוא שואל אותו מה ירצה בתמורה. יעקב
מבקש בתמורה להתחתן עם רחל.
(פס' ט"ז-י"ז הם מאמר מוסגר שמזכיר את העובדה שיש
ללבן שתי בנות, לאה ורחל, לאה הבכורה ורחל הצעירה והיא יפה מאוד)
לבן מסכים לכך ויעקב עובד עבור רחל 7 שנים.
כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן
הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ.
כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן
אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח
אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ.
כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ,
אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.
כה וַיְהִי בַבֹּקֶר,
וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא
בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.
כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה
כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.
כז מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת;
וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד,
שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.
כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן,
וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה
כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל
בִּתּוֹ, אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ, לְשִׁפְחָה.
ל וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל,
וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים
אֲחֵרוֹת.
פס' כ"א-ל'
עוברות 7 שנים ויעקב מבקש מלבן שייתן לו את רחל לאישה. לבן
עושה משתה אבל בערב הוא מביא אל יעקב את לאה ויעקב שוכב איתה.
בבוקר יעקב מגלה שזאת לאה ומתלונן אצל לבן, לבן אומר לו שלא
נהוג אצלם שהבת הצעירה תתחתן לפני הבת הבכורה, הוא מציע לו שיעבוד עוד 7 שנים ואז
יתחתן עם רחל. יעקב עובד עוד 7 שנים ובסופן מתחתן עם רחל.
לאה מקבלת את זלפה כשפחה, רחל מקבלת את בלהה כשפחה.
יש כאן מידה כנגד מידה, כמו שיעקב ניצל את המצב שיצחק לא רואה
והתחזה לאחיו, כך עשו לו, לבן מנצל את זה שיעקב לא רואה כי לילה וחשוך ומחליף בין
האחיות.
לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה
לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה.
לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן,
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה
בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי
לג וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן,
וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי
גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.
לד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן,
וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה
בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי.
לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן,
וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה;
וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.
פס' ל"א-ל"ד
ה' רואה שלאה שנואה (יעקב אוהב יותר את רחל) ולכן הוא פותח את
רחמה (היא פוריה יותר) ואילו רחל עקרה.
לאה יולדת 4 בנים, ראובן, שמעון, לוי ויהודה
