‏הצגת רשומות עם תוויות בני ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בני ישראל. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 במאי 2022

סיפור התהוות האומה - נושא חובה לבגרות 70%

 את הנושא של סיפור התהוות האומה שמופיע בספר שמות בחרתי לחלק לחמישה חלקים.

1. בני ישראל במצרים

שמות פרק א' - פרעה והחלטתו על השמדת בני ישראל


2. משה

שמות פרק ב' - הולדת משה, התבגרותו, הגעתו של משה למדין

שמות פרק ג' - משה והסנה הבוער, ה' מטיל על משה להוציא את בני ישראל ממצרים


3. יציאת מצרים

שמות פרק י"ב פס' כ"ט-מ"ב - מכת בכורות

שמות פרק י"ג פס' י"ז-כ"ב - המסע במדבר, עמוד האש, עמוד ענן

שמות פרק י"ד - חציית ים סוף


4. הר סיני

שמות פרק י"ט - הכנה למעמד הר סיני

שמות פרק כ' פס' א-'י"ח - עשרת הדיברות


5. חטא וכפרה

שמות פרק ל"ב - חטא העגל

שמות פרק ל"ג - אוהל מועד, דו שיח בין משה לה'

שמות פרק ל" פס' א-ט"ז - הכנת לוחות הברית בפעם השנייה, יג מידות הרחמים

                   פס' כ"ז-ל"ה - לוחות הברית השניים

יום חמישי, 21 באפריל 2022

שמות פרק ה'

א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.

פס' א'-ד'
משה ואהרון יוצאים לשליחות שלהם ובאים לפרעה, הם פותחים בדרישה של ה' "שלח את עמי" וממשיך בסיבה, כדי שיחגגו לה' במדבר. פרעה שואל מי זה ה' האל הזה שהוא צריך לשמוע בקולו, הוא לא מכיר אותו ולא מוכן לשלוח את ישראל.
משה ואהרון אומרים לו שה' אלוהי העברים התגלה לפניהם, והם מבקשים ללכת 3 ימים למדבר, לזבוח לה' ואם לא יעשו זאת הוא יפגע בהם. מלך מצרים, פרעה, אומר למשה ואהרון למה אתם מפריעים לעם במעשיו, לכו תחזרו לעבודת הסבל.

ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם.
ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.
ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.
ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ: כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.
ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר.

פס' ה'-ט'
פרעה אומר לעצמו שעם בני ישראל רבים בארץ ואם ישלח אותם זה ישבית אותם מעבודת הסבל ולכן הוא מצווה על הנוגשים בעם ואת השוטרים שלו לא לתת לבני ישראל תבן להכין לבנים אלא שבני ישראל יצאו לקושש להם תבן ולהכין ממנו, אולם את אותה הכמות שהם היו מכינים עד עכשיו, הם צריכים להמשיך ככה ומסביר להם שהסיבה לקושי הזה הוא שבני ישראל רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם לכן יש להכביד עליהם את העבודה ושלא יעסקו בדברי שקר שיסיחו את דעתם מהעבודה ויפריעו להם.
 
י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן.
יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר.
יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן.
יג וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.

פס' י'-י"ג
נוגשי העם והשוטרים אומרים לעם שפרעה אמר שהוא לא נותן להם יותר תבן ועליהם לאסוף אותו לבד והעבודה שלהם צריכה להישאר אותו דבר, שום דבר לא השתנה והם מאיצים בהם לאסוף תבן ולעמוד בעבודה הקשה.
 
יד וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם.
טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ.
טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ.
יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה.
יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.
יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֹתָם--בְּרָע לֵאמֹר: לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ.

פס' י"ד-י"ט
נוגשי פרעה מכים את שוטרי בני ישראל מדוע הם לא עומדים במכסת הלבנים שהייתה עד עכשיו, שוטרי בני ישראל באים לפרעה וצועקים לו למה הוא עושה זאת לעבדים שלו, הכוונה לבני ישראל, הם אומרים שאין להם תבן, שהוא לא נותן להם יותר ודורשים מהם להמשיך להכין לבנים כמו קודם ומכים אותם על כך שהם לא עומדים בזה.
פרעה לא מתייחס לדרישה שלהם, הוא טוען שהם נרפים, חלשים, ולכן הם רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם, הוא אומר להם לחזור לעבודה והוא לא נותן להם תבן, הם יצטרכו להכין לבד את התוכן ללבנים.
פרעה לא מוכן לוותר על כוח העבודה הזול שלו רק בשביל שיילכו לזבוח לאל שלהם, הוא כנראה חושש שזה יוביל למרד מצידם כלפיו או שהם לא יחזרו, במובן מסויים הוא חושש בצדק כי זו אכן המטרה והתירוץ/סיבה שהם רוצים ללכת למדבר גדי לזבוח לה' היא רק תירוץ וסיפור כיסוי לסיבה האמיתית, הם רוצים לברוח.
 
כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.
כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.

פס' כ'-כ"א
שוטרי בני ישראל רואים את משה ואהרון כאשר הם יוצאים מהשיחה עם פרעה והם אומרים להם דברים קשים, הם כועסים עליהם שאמרו לפרעה דברים שהכעיסו אותו ובעקבות כך הוא הקשה עליהם עוד יותר עד לרמה שהם יכולים למות.
 
כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.
כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ

פס' כ"ב-כ"ג
למשה קשה עם האשמה הזו והוא פונה לה' בטענות מדוע הוא שלח אותו, למה הוא עושה רע לעם הזה ומאז שהגיע לדבר עם פרעה בשם ה' רק נהיה לעם יותר רע וה' לא הציל את העם.
משה הוא רק אדם ולכן הטענה שלו כביכול מוצדקת, אולם מראייה כוללת של הסיפור, אם משה היה מצליח לשכנע את פרעה מיד לשלוח את העם לזבוח לה' במדבר, לא היה כאן שום אפקט ויכול להיות שהם היו באמת הולכים לזבוח לה' במדבר ואז חוזרים חזרה וזו לא המטרה, המטרה היא להוציא אותם לחופשי. ולראייה כבר לאחר היציאה האמיתית שלהם הם באו בטענות למשה על כך שלא נשארו במצרים כה פעמים לאורך ההליכה במדבר.

יום ראשון, 17 באפריל 2022

שמות פרק א'

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.
ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.
ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.
ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.
ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.
ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם.

פס' א'-ז'
מעין הקדמה לסיפור שהמטרה שלה להזכיר לנו איך הגיעו בני ישראל למצרים ואיך הגיעו למצב שהם יושבים בארץ מצרים וחיים שם. מסכמים מי הבנים של יעקב שירדו למצרים, כמה אנשים הם היו, 11 בני יעקב הגיעו למצרים, הבן ה-12, יוסף, כבר היה חי במצרים. לאחר תקופה יוסף וכל אחיו וכל מי שירד למצרים מתו אולם הצאצאים שלהם המשיכו להתרבות והגיעו למצב שהם עם גדול בתוך מצרים.

ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.
ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.
י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.
יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.
יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פס' ח'-י"ב
קם מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף, כאן ראוי להזכיר שיוסף בבראשית היה מאוד מקורב לפרעה, פרעה סמך עליו, נתן לו תפקידים והאמין בו. המלך החדש רואה שעם בני ישראל התרבו מאוד והוא חושש מהם, הוא אומר לעם המצרי שיש לחשוש מהם ולמנוע מהם להתרבות כי חלילה תהיה מלחמה על מצרים והם יהיו בצד של האויבים ויתקפו אותם.
כדי למנוע מהם להתרבות הוא מתחיל בסדרה של דרכי מניעה אפשר לקרוא לזה שהמטרה שלהן היא למנוע מבני ישראל להתרבות. 
הדבר הראשון שהוא עושה זה לשים עליהם שרי מיסים שיענו אותם וייתנו להם לבנות ערים - פיתום ורעמסס.
אולם ככל שמענים אותם הם ממשיכים להתרבות.


יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.
יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

פס' י"ג-י"ד
כשזה לא עוזר פרעה עובר לשלב השני שהוא להקשות על בני ישראל, להעביד אותם בפרך – עבודה קשה מאוד ומתישה.
אולם כנראה זה לא עובד לו והוא עובר לשלב השלישי..  


טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.
טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.
יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.
יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.
יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד.
כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים.

פס' ט"ו-כ"א

השלב הבא שפרעה מנסה לעשות הוא פונה ישירות למיילדות העבריות ואומר להן שבזמן הלידה אם הן רואות שזה בן אז להרוג אותו ואם זו בת אז שתישאר בחיים. הרעיון מאחורי זה הוא שהבנים יגדלו להיות גברים שיוצאים למלחמות והם גם יכולים להתרבות עם כמה נשים בכל שישכבו איתן, לכן הוא רוצה להרוג רק את הבנים (שזה אגב קורב ברוב המלחמות כאשר כובשים עיר הורגים את כל הזכרים כדי למנוע המשכיות ומלחמה נוספת).
המיילדות חוששות מה' ולכן לא עושות זאת וכאשר פרעה שואל אותן מדוע, הן טוענות שהנשים העבריות יולדות כמו חיות לבד לפני שהמיילדת מגיעה.
ה' רואה שהמיילדות לא קיימו את הצו של פרעה ולכן הוא מברך אותן.


כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.

פס' כ"ב – זה השלב הרביעי והסופי (לא סתם יש השוואה בין הפרק הזה לבין השואה, כתבתי על כך פוסט בעבר) פרעה מצווה על כל עמו (העם המצרי) שכל הבנים שהם שומעים או יודעים שנולדו לבני ישראל, להשליך לייאור ואת הבנות שנולדות להשאיר בחיים. 
זו הנחיה מזעזעת לתת לעם המצרי אולם לא מצויין לנו כאן התגובה של העם, מכאן אנו יכולים להניח שכל השלבים האלו היו במרווחים גדולים, כנראה אפילו של כמה שנים, בהם הוא ניסה להשמיד את בני ישראל בצורה שיטתית.

יום ראשון, 10 באפריל 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק מ"ו

א וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. 
ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. 
ג וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. 
ד אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. 
ה וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. 
ו וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ.
ז בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל-זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה. 

ישראל, הכוונה ליעקב, נוסע לבאר שבע ושם זובח לאלוהים. אלוהים אומר לו שלא ירא (יפחד) לרדת לארץ מצרים כי הוא יעשה אותו לעם גדול שם, אלוהים יהיה איתו כשהוא ירד למצרים ואלוהים יהיה גם בסוף כשהם יעלו חזרה.
יעקב משתכנע ונוסע עם כל משפחתו למצרים.

ח וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן. 
ט וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרֹן וְכַרְמִי. 
י וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן-הַכְּנַעֲנִית. 
יא וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי. 
יב וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי-פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל. 
יג וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן. 
יד וּבְנֵי זְבֻלוּן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל. 
טו אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל-נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. 
טז וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי. 
יז וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל.
יח אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר-נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת-אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ. 
יט בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. 
כ וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם. 
כא וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ. 
כב אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל-נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר. 
כג וּבְנֵי-דָן חֻשִׁים. 
כד וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם. 
כה אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר-נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת-אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כָּל-נֶפֶשׁ שִׁבְעָה. 
כו כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב כָּל-נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. 
כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים. 
כח וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל-יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן. 







כט וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו עוֹד. 
ל וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי. 
לא וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וְאֶל-בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית-אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. 
לב וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי-אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ. 
לג וְהָיָה כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם. 
לד וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם-אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל-רֹעֵה צֹאן.

יוסף מכין את המרכבה שלו לפגישה עם אביו בגושן, הוא נופל על צווארו והם מתחבקים. יעקב אומר ליוסף שעכשיו הוא יכול למות בשלווה כי הוא ראה שיוסף חי.
יוסף אומר למשפחתו שהוא יגיד לפרעה שמשפחתו הגיעה למצרים לגור שם אולם אם פרעה שואל אותם מה המקצוע שלהם, הם צריכים להגיד שהם רועי צאן, מכיוון שבעיני המצרים רועה צאן זה תועבה וככה הם יוכלו לשבת בארץ גושן ללא הפרעה כי אף אחד לא ירצה לשבת איתם כנראה.

יום ראשון, 10 במאי 2015

פרויקט 929 - שמות י"ז - יום שני 23.3.15 ג' בניסן תשע"ה

א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם.
ב וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה.
ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא.
ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.
ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ.
ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה: עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן.

בני ישראל נוסעים ממדבר סין וממשיכים במסעם לכיוון הארץ המובטחת. הם חונים ברפידים אבל אין מים לשתות, העם שוב מתלונן למשה שאין להם מה לשתות, הם מתלוננים למה משה העלה אותם ממצרים, האם זה נעשה כדי להמית אותם? למשה נמאס והוא כועס עליהם שהם כל הזמן מתלוננים ושואל אותם עד מתי הם יבדקו את הסבלנות של ה' ויבדקו מה הוא יכול לעשות בשבילם. משה צועק לה' שיעזור לו כי הוא מפחד שהעם יסקול אותו.
ה' אומר למשה שייקח איתו זקני ישראל ואת המטה שהוא הכה בו את היאור, הוא צריך לעמוד על הצור, להכות בצור וייצא מהאבן מים.
משה עושה זאת, העם שותה ומאז המקום נקרא "מסה ומריבה" מכיוון שבני ישראל רבו עם משה וניסו את ה', בדקו מה הוא יעשה בשבילם.

ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.
ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.
י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.
יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.
יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.
יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. 

לאחר זמן מה מסופר לנו על עמלק ונלחם עם ישראל ברפידים, המקום שהם חונים בו.
משה אומר ליהושע לבחור אנשים ולצאת להילחם בעמלק מחר. למחרת יהושע עושה את מה שמשה אמר לו ואילו משה ואהרון עולים לראש הגבעה. כאשר משה מרים את ידו ישראל מנצחים במלחמה וכאשר הוא מוריד את ידו עמלק מנצחים במלחמה. אולם מכיוון שקשה למשה להחזיק את הידיים למעלה כל הזמן, נותנים לו לשבת על אבן ואהרון וחור תומכים בידיו, זאת אומרת מחזיקים את ידיו כדי שיהיו למעלה עד שישראל יסיימו להכות את עמלק וינצחו.
 
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי.
טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.

ה' אומר למשה שיזכור את מה שקרה ויכתוב זאת למזכרת. כאן ה' מצווה על מחיקת זכר עמלק. 
משה בונה מזבח וקורא לו "ה' ניסי" ומסביר זאת מכיוון שהם ניצחו את עמלק בעזרת הנס של ה'.