שמות פרק ה'

א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.

פס' א'-ד'

משה ואהרון יוצאים לשליחות שלהם ובאים לפרעה, הם פותחים בדרישה של ה' "שלח את עמי" וממשיך בסיבה, כדי שיחגגו לה' במדבר. פרעה שואל מי זה ה' האל הזה שהוא צריך לשמוע בקולו, הוא לא מכיר אותו ולא מוכן לשלוח את ישראל.

משה ואהרון אומרים לו שה' אלוהי העברים התגלה לפניהם, והם מבקשים ללכת 3 ימים למדבר, לזבוח לה' ואם לא יעשו זאת הוא יפגע בהם. מלך מצרים, פרעה, אומר למשה ואהרון למה אתם מפריעים לעם במעשיו, לכו תחזרו לעבודת הסבל.

ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם.
ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.
ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.
ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ: כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.
ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר.

פס' ה'-ט'

פרעה אומר לעצמו שעם בני ישראל רבים בארץ ואם ישלח אותם זה ישבית אותם מעבודת הסבל ולכן הוא מצווה על הנוגשים בעם ואת השוטרים שלו לא לתת לבני ישראל תבן להכין לבנים אלא שבני ישראל יצאו לקושש להם תבן ולהכין ממנו, אולם את אותה הכמות שהם היו מכינים עד עכשיו, הם צריכים להמשיך ככה ומסביר להם שהסיבה לקושי הזה הוא שבני ישראל רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם לכן יש להכביד עליהם את העבודה ושלא יעסקו בדברי שקר שיסיחו את דעתם מהעבודה ויפריעו להם.

 
י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן.
יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר.
יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן.
יג וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.

פס' י'-י"ג

נוגשי העם והשוטרים אומרים לעם שפרעה אמר שהוא לא נותן להם יותר תבן ועליהם לאסוף אותו לבד והעבודה שלהם צריכה להישאר אותו דבר, שום דבר לא השתנה והם מאיצים בהם לאסוף תבן ולעמוד בעבודה הקשה.

 
יד וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם.
טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ.
טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ.
יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה.
יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.
יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֹתָם--בְּרָע לֵאמֹר: לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ.

פס' י"ד-י"ט

נוגשי פרעה מכים את שוטרי בני ישראל מדוע הם לא עומדים במכסת הלבנים שהייתה עד עכשיו, שוטרי בני ישראל באים לפרעה וצועקים לו למה הוא עושה זאת לעבדים שלו, הכוונה לבני ישראל, הם אומרים שאין להם תבן, שהוא לא נותן להם יותר ודורשים מהם להמשיך להכין לבנים כמו קודם ומכים אותם על כך שהם לא עומדים בזה.

פרעה לא מתייחס לדרישה שלהם, הוא טוען שהם נרפים, חלשים, ולכן הם רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם, הוא אומר להם לחזור לעבודה והוא לא נותן להם תבן, הם יצטרכו להכין לבד את התוכן ללבנים.

פרעה לא מוכן לוותר על כוח העבודה הזול שלו רק בשביל שיילכו לזבוח לאל שלהם, הוא כנראה חושש שזה יוביל למרד מצידם כלפיו או שהם לא יחזרו, במובן מסויים הוא חושש בצדק כי זו אכן המטרה והתירוץ/סיבה שהם רוצים ללכת למדבר גדי לזבוח לה' היא רק תירוץ וסיפור כיסוי לסיבה האמיתית, הם רוצים לברוח.

 
כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.
כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.

פס' כ'-כ"א

שוטרי בני ישראל רואים את משה ואהרון כאשר הם יוצאים מהשיחה עם פרעה והם אומרים להם דברים קשים, הם כועסים עליהם שאמרו לפרעה דברים שהכעיסו אותו ובעקבות כך הוא הקשה עליהם עוד יותר עד לרמה שהם יכולים למות.

 
כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.
כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ

פס' כ"ב-כ"ג

למשה קשה עם האשמה הזו והוא פונה לה' בטענות מדוע הוא שלח אותו, למה הוא עושה רע לעם הזה ומאז שהגיע לדבר עם פרעה בשם ה' רק נהיה לעם יותר רע וה' לא הציל את העם.

משה הוא רק אדם ולכן הטענה שלו כביכול מוצדקת, אולם מראייה כוללת של הסיפור, אם משה היה מצליח לשכנע את פרעה מיד לשלוח את העם לזבוח לה' במדבר, לא היה כאן שום אפקט ויכול להיות שהם היו באמת הולכים לזבוח לה' במדבר ואז חוזרים חזרה וזו לא המטרה, המטרה היא להוציא אותם לחופשי. ולראייה כבר לאחר היציאה האמיתית שלהם הם באו בטענות למשה על כך שלא נשארו במצרים כה פעמים לאורך ההליכה במדבר.