שמות פרק ד'

א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה.
ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה.
ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

פס' א'-ה'

משה ממשיך להתווכח עם ה', הוא מתנגד לשליחות שה' הטיל עליו ולאורךהפרק הוא מנסה להתחמק מכך בטענות שונות. אחת הטענות של משה היא שהעם לא יאמין לו ולא ישמע בקולו ויגידו שה' לא נגלה אליו. ה' במקום להגיב על כך שואל אותו מה יש למשה ביד, משה עונה לו מטה, ה' אומר לו להשליך את המטה לארץ והמטה נהפך לנחש ומשה בורח מפניו.

ה' אומר למשה שישלח את ידו לנחש ויאחז בזנבו וברגע שהוא עושה זאת הנחש נהפך חזרה למטה.

ה' אומר למשה שזה כדי שהעם יאמין שה' נגלה אליו.

ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.
ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ.

פס' ו'-ז'

ה' לא מחכה לתגובה של משה וממשיך לתת לו אות נוסף להראות לעם, הוא אומר למשה שישים את ידו בחיקו/בבית השחי כנראה וברגע שמשה מוציא אותה היא מצורעת כולה, ה' אומר לו שיחזיר את הידו לחיקו ויוציא שוב והנה היא חזרה להיות בריאה. 

 
ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן--וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.
ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ--וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.

פס' ח'-ט'

ה' אומר למשה שאם העם לא יאמין לאות הראשון (המטה שנהפך לנחש) ולא יאמין לאות השני (היד שהפכה למצורעת) הוא אומר לו לעשות אות נוסף, לקחת ממי היאור, לשפוך ביבשה והם ייהפכו לדם.

 
י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.
יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר.
יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.
יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.
טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.
יז וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת. 

פס' י'-י"ז

למרות שלושת האותות שה' נתן למשה ואמורות לשכנע אותו, משה ממשיך לסרב לקחת על עצמו את האחריות הכבדה והפעם טוען לפני ה' שהוא לא יכול לדבר טוב כי הוא מגמגם. ה' מתרגז עליו ואומר לו שהוא אלוהים והוא זה ששם פה לאדם והוא יכול להחליט מי מדבר ומי לא ואומר לו ללכת והוא יגיד מה שה' אומר לו להגיד.

משה מתעקש ומבקש ממנו לא לשלוח אותו וכאן ה' כבר ממש כועס עליו ואומר לו לקחת את אחיו, אהרון הלוי, והוא ידבר איתו וידבר בשבילו. לך תדבר עם העם וקח את המטה איתך כדי לעשות את האותות.

יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם.
יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.
כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.
כב וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.
כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

פס' י"ח-כ"ג

משה כנראה השתכנע לבסוף או יותר נכון החליט להרים ידיים והבין שאין מה להתווכח עם ה' ומה שנגזר עליו זה מה שייעשה, הוא שב חזרה ליתרו, החותן שלו (כל השיחה הזו מתרחשת בסנה הבוער שאליו הגיע משה לאחר שיצא לרעות את הצאן של כהן מדין). הוא לא מספר ליתרו על התגלות ה', כנראה כמו שהוא חושש מהתגובה של העם לכך הוא חושש גם מהתגובה של יתרו לכך ולכן רק אומר לו שהוא רוצה לחזור לאחיו במצרים לראות אם הם עוד בחיים ויתרו מברך אותו שיילך בשלום.

ה' אומר למשה שהוא יכול לחזור למצרים כי כל האנשים שמבקשים את רעתו מתו, כנראה הכוונה לפרעה שהרי מוזכר קודם שהוא מת.

משה לוקח את אשתו, את בניו ויוצא לכיוון מצרים עם המטה בידו.

כאשר משה מתכונן ללכת למצרים, ה' אומר לו שהוא יעשה אותות ומופתים בפני פרעה אולם ה' יחזק את ליבו של פרעה והוא לא ישלח את העם. ואז ה' אומר לו שהוא יגיד לפרעה, שעם בני ישראל הם כמו הבן הבכור של ה' ואם הוא לא ישלח את בניו (הכוונה לבני ישראל) ה' יהרוג את בנו בכורו (יש לנו כאן רמז למכה העשירית שהיא מכת בכורות ובעקבותיה פרעה התרצה ושלח את העם).

 
כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.
כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.
כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת. 

פס' כ"ד-כ"ו

בדרך למצרים ה' פוגש את משה ומבקש להמיתו, לא ברור מדוע או האם זה ניסיון שה' מעמיד אותו, בכלל שלושת הפסוקים הללו נראים לא קשורים לעלילה ונכתבו על כך פרשנויות שונות.

ציפורה מצילה את משה על ידי כך שהיא לוקחת אבן צור, כורתת את עורלת בנה (ברית מילה) ואומרת "חתן דמים אתה לי" ואז ה' עוזב אותו.

כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים--וַיִּשַּׁק-לוֹ.
כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְאֵת כָּל-הָאֹתֹת, אֲשֶׁר צִוָּהוּ.
כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן--אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת, לְעֵינֵי הָעָם.
לא וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

פס' כ"ז-ל"א

בזמן שמשה הולך למצרים ה' מתגלה אל אהרון ואומר לו ללכת לפגוש את משה במדבר, אהרון הולך ופוגש את משה בהר האלוהים, שם משה מספר לאהרון את כל מה שה' אמר  לו, על האותות ועל השליחות.

שניהם הולכים, אוספים את כל זקני ישראל, אהרון מספר להם את כל הדברים שה' אמר למשה ומשה מדגים את האותות בפני העם, לא ברור האם היה ספק מצד העם או זקני העם באמיתות הדברים של משה ואהרון שבגללם הם עשו את האותות, או שהם העדיפו לעשות את האותות כדי לחזק את הדברים לפני ההתנגדות הצפויה, האותות והדברים גורמים לעם להאמין למשה ואהרון, הם מאמינים שה' הגיע להציל אותם.