יב וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם: אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה--לְאַבְרָהָם.
בגרות חורף בתנ"ך
בגרות חורף בתנ"ך!
יום חמישי, 10 במרץ 2022
בראשית פרק כ"ה
יב וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם: אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה--לְאַבְרָהָם.
יום רביעי, 9 במרץ 2022
בראשית פרק כ"ד
א וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. – הברכות של ה' לאברהם התגשמו – הבטחת הזרע (הולדת יצחק), הבטחת הארץ (קניית מערת המכפלה והישיבה בארץ)
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.
ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ—בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.
ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.
ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם.
ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה.
ז ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם.
ח וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ--וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.
ט וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה.
פס' ב'-ט'
אברהם אומר לעבד שלו שיישבע לו שהוא לא ייקח ליצחק אשה מבנות העם הכנעני (יש עמים זרים בארץ כנען, אברהם לא רוצה שיצחק יתחתן עם אחת מהבנות של אותם עמים), אלא יילך לארץ מולדתו של אברהם וייקח ליצחק אישה משם.
העבד שואל מה יקרה אם האישה לא תרצה ללכת אחריו לארץ הזאת, האם עליו לקחת את יצחק לארץ מולדתו של אברהם?
אברהם לא מוכן לכך שיצחק יעבור לחיות בארצו של אברהם כי ה' ציווה עליו ללכת משם והבטיח לו את הארץ הזאת שבה הם יושבים.
אם האישה לא תרצה ללכת אחריך, אני מוותר על השבועה, העיקר שבני לא יישב שם.
העבד נשבע לאברהם שיעשה מה שהוא ביקש.
י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר.
יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.
יב וַיֹּאמַר—ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.
יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.
יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.
פס' י'-י"ד
עבד אברהם לוקח עשרה גמלים ועוד כל טוב ומגיע לארם נהריים, לעיר נחור (אח של אברהם).
הוא מגיע לבאר לעת ערב (הבאר היא מקום מפגש) ופונה בתפילה לה' ומבקש ממנו שיפגיש בינו לבין הנערה שמתאימה ליצחק כדי שהוא יוכל להגשים את השבועה שלו לאברהם. בנוסף הוא נותן תנאי, הנערה שהוא יבקש ממנה לשתות והיא תתן לו ובנוסף תתן גם לגמלים לשתות, היא זאת שמתאימה.
טו וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ.
טז וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.
פס' ט"ו-ט"ז הם מעין מאמר מוסגר שבו מסבירים לנו מי זאת רבקה, מה הייחוס המשפחתי שלה, הקרבה המשפחתית לאברהם, בנוסף אומרים לנו שהיא מאוד יפה ובתולה.
יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.
יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.
יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.
כ וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו.
כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא.
כב וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.
פס' י"ז-כ"ב
העבד רואה את רבקה, רץ לקראתה ומבקש ממנה לשתות מים, היא מסכימה, ממהרת להגיש לו מים ואומרת לו שהיא תשקה גם את הגמלים שלו.
היא רצה, מביאה, משקה את כולם והעבד מתפעל מכך ותוהה האם ה' אכן זימן לו את הבחורה שביקש.
לאחר שכל הגמלים מסיימים לשתות הוא נותן לה מתנות.
כג וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ, לָלִין.
כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי--בֶּן-מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר.
כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ--גַּם-מָקוֹם, לָלוּן.
כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'.
כז וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה', בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי.
פס' כ"ג-כ"ז
העבד שואל את רבקה מי היא והאם יש אצלם מקום ללון, רבקה מציגה את עצמה ואומרת שיש מקום ללון ויש גם אוכל עבור הגמלים שלו.
העבד משתחווה ומברך את ה' אלוהי אברהם שעשה איתו חסד והנחה אותו לבית של אחי אברהם.
כח וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ--כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.
כט וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל-הָעָיִן.
ל וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן.
לא וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ ה'; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
פס' כ"ח-ל"ב
רבקה רצה הביתה לספר להוריה מה קרה. אחיה לבן יוצא החוצה, רואה את רבקה ואת כל התכשיטים שקיבלה, הוא יוצא אל העבד, מברך אותו ומזמין אותו להיכנס פנימה, לרחוץ רגליים ולתת אוכל לגמלים.
לג ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר.
לד וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי.
לה וַה' בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי, מְאֹד--וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן, לַאדֹנִי, אַחֲרֵי, זִקְנָתָהּ; וַיִּתֶּן-לוֹ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר: לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.
לח אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי.
לט וָאֹמַר, אֶל-אֲדֹנִי: אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי.
מ וַיֹּאמֶר, אֵלָי: ה' אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.
מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי.
מב וָאָבֹא הַיּוֹם, אֶל-הָעָיִן; וָאֹמַר, ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי, אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ.
מג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וְהָיָה הָעַלְמָה, הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.
מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב--הִוא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר-הֹכִיחַ ה' לְבֶן-אֲדֹנִי.
מה אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל-לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתִּשְׁאָב; וָאֹמַר אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי נָא.
מו וַתְּמַהֵר, וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתֹּאמֶר שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה; וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.
מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ.
מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה, לַה'; וָאֲבָרֵךְ, אֶת-ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.
מט וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת-אֲדֹנִי--הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לֹא--הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל.
פס' ל"ג-מ"ט
העבד מספר את כל הסיפור, מאיפה הוא בא, מי זה אברהם, על השבועה של אברהם, על התנאי שהעבד הציב לעצמו, על התפילה לה', על הרצון לפגוש מישהי שתעמוד בתנאי על כך שזה קרה ולבסוף מבקש מהם שרבקה תבוא ותתחתן עם יצחק.
נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵה' יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.
נא הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
נב וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת-דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, לַה'.
נג וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת--נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ.
פס' נ'-נ"ג
לבן, אחיה של רבקה, ובתואל, אביה של רבקה, מסכימים להצעה ואומרים שאם ה' אמר כך, הם לא יגידו אחרת, הוא יכול לקחת את רבקה שתתחתן עם יצחק.
העבד משתחווה ומודה לה', ונותן למשפחה של רבקה.
נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּוֹ--וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי.
נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ.
נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי, וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.
פס' נ"ד-נ"ו
העבד ואנשיו אוכלים ונשארים ללון, קמים בבוקר ורוצים לצאת לדרך. האח והאמא לא רוצים, הם רוצים שהיא תישאר לשבת איתם עוד כמה ימים וגם העבד ואז הם יחזרו.
העבד מתעקש שהוא לא רוצה לאחר לאברהם והוא רוצה לחזור.
נז וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.
נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ.
נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת-אֲנָשָׁיו.
ס וַיְבָרְכוּ את-רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ--אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.
סא וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ.
פס' נ"ז-ס"א
המשפחה של רבקה מציעה לשאול לדעתה, הם שואלים האם היא מוכנה ללכת עם האיש הזה, והיא מסכימה.
רבקה הולכת עם המינקת ועבד אברהם ומשפחתה מברכת אותה והם יוצאים לדרך.
סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.
סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.
סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.
סה וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.
סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה.
סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.
פס' ס"ב-ס"ז
יצחק יושב בארץ הנגב ובזמן שהוא נמצא בשדה הוא רואה גמלים מרחוק, ובדיוק בזמן הזה רבקה רואה את יצחק ונופלת מהגמל.
היא שואלת את העבד מי האיש הזה והוא אומר לה שזה אדונו, והיא מתכסה בצעיף.
העבד מספר ליצחק כל מה שעשה. יצחק לוקח את רבקה לאוהל של שרה אמו, מתחתן איתה.
יום חמישי, 29 בינואר 2015
פרויקט 929 - בראשית כ"ז - יום שני 26.1.15 ו' בשבט תשע"ה
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:
(ג)וְעַתָּה שָֹא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד:
(ד)וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
יצחק כבר זקן ומרגיש שקיצו קרב, הוא מבקש מעשיו שיילך לצוד לו, יכין לו אוכל ואז יצחק יברך אותו.
(ה)וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָֹו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:
(ו)וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָֹו אָחִיךָ לֵאמֹר:
(ז)הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָֹה לִפְנֵי מוֹתִי:
(ח)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:
(ט)לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶֹה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:
(י)וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(יא)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָֹו אָחִי אִישׁ שָֹעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:
(יב)אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלא בְרָכָה:
(יג)וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי:
(יד)וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשֹ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו:
(טו)וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:
(טז)וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:
(יז)וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָֹתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:
רבקה שומעת זאת והולכת לספר ליעקב, בנה האהוב, על ברכתו של יצחק. היא מתכננת יחד עם יעקב תוכנית איך להשיג את הברכה, היא אומרת ליעקב שיביא לה גדיים והיא תכין ליצחק אוכל כמו שהוא אוהב.
יעקב אומר לה שיש פגם, הרי הוא חלק ועשיו שעיר, אם יצחק ימשש אותו הוא יגלה, רבקה מוצאת לכך פיתרון, היא אומרת לו שישים עורות גדיים על הידיים ואז יצחק לא ישים לב.
בנוסף היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו אשר מריחים מדם הציד.
יש כאן בעצם שימוש בחמשת החושים. ליצחק חסר חוש הראייה ולכן הוא מסתמך על ארבעה חושים אחרים.
רבקה מוצאת דרך לבלבל לפחות שלושה חושים: טעם, ריח ומישוש.
(יח)וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:
(יט)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָֹו בְּכֹרֶךָ עָשִֹיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(כ)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לְפָנָי:
(כא)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו אִם-לא:
(כב)וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו:
(כג)וְלא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָֹו אָחִיו שְֹעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ:
(כד)וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו וַיֹּאמֶר אָנִי:
(כה)וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:
(כו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי:
(כז)וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָֹדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָֹה: (כח)וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:
(כט)יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
יעקב בא אל אביו, יצחק שואל אותו מי הוא, מכיוון שזה מוזר לו שעשיו כבר חזר עם הציד. יעקב אומר שהוא עשיו. יצחק שואל אותו איך הוא מיהר לחזור, יעקב עונה שה' עזר לו וזה כנראה מדליק אצל יצחק נורה אדומה כי עשיו לא האמין כל כך באלוהים.
הוא מבקש מיעקב שיתקרב והוא ימשש אותו, יצחק ממשש את יעקב ולא מבין איך זה יכול להיות, הקול שייך ליעקב אבל לפי הידיים זה עשיו לפניו.
יצחק מנסה שוב לגלות מי זה ומבקש ממנו שיגיש לו את האוכל, ולאחר מכן שיחבק אותו, יצחק מנסה להשתמש בחוש הריח.
לבסוף הוא מכריע שאכן זה עשיו ומברך את יעקב בברכת הבכורה.
(ל)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָֹו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ:
(לא)וַיַּעַשֹ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(לב)וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָֹו:
(לג)וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה:
(לד)כִּשְׁמֹעַ עֵשָֹו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי:
(לה)וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
(לו)וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:
(לז)וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָֹו הֵן גְּבִיר שַֹמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶֹה בְּנִי:
(לח)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו אֶל-אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָֹו קֹלוֹ וַיֵּבְךְ:
(לט)וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:
(מ)וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
לאחר שיצחק מסיים לברך אותו, יעקב יוצא ומיד בא עשיו, הוא מכין ליצחק אוכל ומבקש ממנו לברך אותו.
יצחק מבין שיש פה בעיה, הוא שואל אותו מי זה שהיה פה קודם ולקח את הברכה שלו, לאחר רגע יצחק מבין שזה היה יעקב שעבד עליהם ואומר זאת לעשיו.
עשיו כועס ומתוסכל עד כדי כך שהוא פורץ בבכי ומבקש מיצחק שיברך אותו.
יצחק מברך אותו אולם לא בברכת הבכורה, הוא מברך אותו שיעבוד את אחיו ויחיה על חרבו.
(מא)וַיִּשְֹטֹם עֵשָֹו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָֹו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי:
(מב)וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָֹו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:
(מג)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד)וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה)עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִֹיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:
(מו)וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:
עשיו הכועס נשבע להרוג את יעקב. רבקה שחרדה לחיי בנה האהוב אומרת ליעקב שהוא צריך לברוח לחרן ושם יחיה בביתם של משפחתה.
כדי לשלוח את יעקב לשם לא בדרך עקיפה, היא אומרת ליצחק שהיא לא מוכנה שיעקב יתחתן עם בנות כנען, הדבר מתבסס גם על האמירה מהפרק הקודם שעשיו התחתן עם בנות כנען וזה לא מוצא חן בעיניהם.
יצחק מסכים ושולח את יעקב לחרן.
פרויקט 929 - בראשית כ"ו - יום ראשון 25.1.15 ה' בשבט תשע"ה
(ב)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ג)גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָ כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:
(ד)וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
(ה)עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(ו)וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר:
(ז)וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא:
(ח)וַיְהִי כִּי-אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
(ט)וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ:
(י)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם:
(יא)וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת:
שוב יש רעב בארץ והפעם זה יצחק ורבקה שעוזבים את הארץ למקום אחר. יצחק הולך לאבימלך, מלך גרר הפלישתית, שם נגלה אליו ה' ואומר לו שלא יירד למצרים, כנראה למדו את הלקח מהפעם הקודמת עם אברהם.
בניגוד לפעם הקודמת, כאן ה' מתגלה ליצחק ואף מצווה עליו להישאר בארץ גרר ושם ה' יברך אותו.
יצחק אכן מתיישב בגרר כמצוות ה', אולם כאשר שואלים אותו על אשתו, הוא אומר שהיא אחותו מפני שהוא מפחד שיהרגו אותו.
זה מזכיר את אברהם עם אבימלך, אולם בשונה מאז (כנראה שוב יש כאן לקח שנלמד) אבימלך לא לוקח אותה לעצמו, לאחר ימים רבים, אבימלך רואה יום אחד דרך החלון את יצחק מצחק את רבקה, כנראה הכוונה למשהו מיני מכיוון שמכאן הסיק אבימלך שזו לא אחותו אלא אשתו.
אבימלך קורא ליצחק וגוער בו, איך הוא אמר לו שזו אחותו והנה היא אשתו. יצחק אומר שאמר זאת כי פחד למות בגללה, אבימלך ממשיך לגעור בו שהוא כמעט הביא אסון עליהם כי יכול להיות שאחד מהם היה שוכב עם אשתו כי חשב שהיא לא נשואה.
אבימלך מוציא צו שאוסר על כל העם לגעת ביצחק.
(יב)וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָֹה:
(יג)וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד:
(יד)וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים:
(טו)וְכָל-הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר:
(טז)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד:
לאחר זמן מה שיצחק יושב בארץ גרר, הברכות של ה' מתגשמות ויצחק מתעשר ומתחזק מאוד, יש לו הרבה צאן ובקר ורכוש רב, והפלישתים מקנאים בו.
פסוק 15 הוא מאמר מוסגר שבעצם רומז למה שיקרה בהמשך.
פסוק 16 - אבימלך מבקש מיצחק לעזוב כי הוא כבר חזק מאוד, כנראה הוא חושש ממנו.
(יז)וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם:
(יח)וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו:
(יט)וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:
(כ)וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶֹק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ:
(כא)וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִֹטְנָה:
(כב)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָֹה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:
(כג)וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע:
(כד)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָֹה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל-תִּירָא כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:
(כה)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיֶּט-שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק בְּאֵר:
(כו)וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַֹר-צְבָאוֹ:
(כז)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְֹנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:
(כח)וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָֹה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:
(כט)אִם-תַּעֲשֵֹה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִֹינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָֹה:
(ל)וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
(לא)וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:
(לב)וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:
(לג)וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
יצחק הולך משם לנחל גרר, הוא ממשיך להסתובב באיזור ולפתוח מחדש את כל הבארות שאביו חפר והפלישתים סתמו בעפר ואף קורא להן שוב באותן שמות.
רועי גרר ורועי יצחק רבים ביניהם על באר מים, וכך הם רבים על עוד באר עד שבבאר השלישית הם מפסיקים לריב ביניהם עליה.
יצחק עולה משם לבאר שבע, שם נגלה אליו ה' ומבטיח לו שירבה את זרעו.
אבימלך ושר הצבא שלו רואים שה' עם יצחק, ואבימלך כבר יש לו ניסיון עם ה' והוא יודע לאן הרוח נושבת, לכן הוא מבקש מיצחק לכרות איתו ברית.
יצחק מסכים, הם עושים משתה כדי לתת תוקף לברית.
(לד)וַיְהִי עֵשָֹו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְֹמַת בַּת-אֵילן הַחִתִּי:
(לה)וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:
עשיו כבר בן 40 שנה והוא לוקח לאישה שתי נשים, שתיהן מבנות כנען, הדבר לא מוצא חן בעיני רבקה ויצחק, האזכור מציג את עשיו באור שלילי, ככבשה השחורה של המשפחה.
הדבר נועד בעיקר לגרום לקורא לפתח דעה מוקדמת על עשיו בעיקר לאור שאר הדברים שיסופרו בהמשך.





