הטקסונומיה של בלום

טקסונומיה של מטרות ההוראה

מתוך:

פסיג, ד' (2000). מיומנויות וכישורי למידה עתידיים. אוניברסיטת בר-אילן.

 http://www.passig.com/pic/TaxonomyBookHebrewJune2000Final.htm.

טבלה 1 – סיכום הטקסונומיה של בלום

קריטריונים	הגדרה	מונחים התנהגותיים
ידע	כל מטרת הוראה שלשם השגתה דרושה זכירה בלבד.	מגדיר, מתאר, מזהה, נותן כותרת, ממיין, מכנה בשם, מציין, בוחר, מצמיד, ניזכר, מכיר.
הבנה	תהליך מחשבתי, שבו נקלט  מסר לימודי והלומד עורך בו שינוי במחשבתו לצורה אחרת.	הופך, מגן, מבחין, מעריך, מסביר, מכליל, מרחיב, נותן דוגמאות, מבאר ביאור חופשי, מסיק, מנבא, משכתב, מסכם, מתרגם, משנה, משלים, חוזה.
יישום	היכולת ליישם כללים, עקרונות מידע, הנחות, תיאוריות או הפשטות אחרות למצבים חדשים וממשיים.	משנה, מחשב, מדגים, מגלה, תופס, משפר, מפעיל, מנבא, מבין, מייצר, מתייחס ל..., בוחר, מפריד, מחלק לסעיפים, מפתח, מכליל, מייחס.
אנליזה	לימוד מעמיק של תוכן לימודי לשם תפיסת המבנה של התוכן הנלמד, צורת ארגונו הצורנית והלוגית, וכן לשם גילוי היסודות, הרעיונות, ההשקפות והשיטות שעליהן מבוסס תוכן זה.	מחלק לסעיפים, מתאר גרפית, ממיין, מבחין, מזהה, מדגים, מסיק, מדגיש, מקשר, בוחר, מפריד, ממיין לקטגוריות, מעמת, משווה.
סינתזה	יצירת יצירה שלמה חדשה ע"י צירופים של רעיונות ממקורות שונים, באופן שייוצרו מבנים ודפוסים העומדים ביסודה של היצירה החדשה.	יוצר קטגוריות, מחבר ומצרף, יוצר, מכין, מתכנן, משפר, מארגן, מסדר מחדש, בונה מחדש, משחזר, משכתב, מסכם, מציע, מספר, מרכיב, מפתח.
הערכה	שיפוט הערכים שבאידיאות תוך שימוש בקריטריונים ובסטנדרטים של אומדנים שיקבעו את מידת הדיוק, התכליתיות והשימושיות של הפרטים.	מעריך, משווה, מסיק, מבקר, מבדיל, משייך, מסכם, תומך, שופט, טוען, מעמת, קובע תקן.

טבלה 2 - הטקסונומיה של קרתוואל

קריטריונים	הגדרה	מילות מפתח
קבלה	הלומד יהיה רגיש לקיומם של גירויים ותופעות מסוימות. הוא יהיה נכון לקלוט אותם או להפנות אליהם את ליבו.	ערות לצבע, לצורה ולמבנה. גילוי סובלנות, נכונות לקבלה.
היענות	תשומת לב פעילה, כעין "התחייבות" אישית לתופעה אך במידה מצומצמת מאוד.	נכונות לקיים הוכחות מסוימות, הישמעות לכללים מסוימים, מוצא סיפוק בדברים מסוימים.
התייחסות ערכית	נכונות נפשית של הפרט לקבוע את התנהגותו בהתאם לערכים בהם הוא מאמין.	מקבל על עצמו אחריות, מסירות לרעיונות ועקרונות, אמונה בערכים שונים.
ארגון	ארגון הערכים למערכת ערכים, קביעת היחסים ביניהם וקביעת סדר העדיפויות, על מנת ליצור סולם ערכים.	שקילת תורות שונות, שפיטת בני-אדם לפי התנהגותם כפרטים.
אפיון ע"י ערך או מערכת ערכים	אצל הפרט קיימת היררכיה של ערכים, מאורגנים למערכת בעלת משמעות והגיון פנימיים והפרט פועל בקביעות בהתאם לערכיו.	פילוסופית חיים, כללי התנהגות המבוססים על עקרונות מסוימים.

טבלה 4 - הטקסונומיה העתידית באה להוסיף ולהרחיב על בלום.

הקטגוריה		הגדרה		מונחים התנהגותיים		מילות מפתח
ידע		להשיג בזמן אמת יישום מוצלח של מידע.		לדעת היכן למצוא את הפרטים;  לדעת אסטרטגיות חיפוש; לפתח סמלים חדשים בחברה סופר-סמלית; לפתח מוסכמות.		לאתר; לדעת היכן לחפש; לסנן; להתעדכן; להשמיט; לפתח.
הבנה		הבנה רבת פנים של מידע מסוים, הצבת קטעי מידע באופנים שונים כאשר לכל הרכב משמעות שונה.		להרחיב מודלים קיימים  של  חשיבה; להציב את צורת החשיבה בפסיפס גדול יותר; להמציא סמלים לדברים מוחשיים ולסחור באותם סמלים; ליצור היסקים ואנלוגיות  באופנים שונים ומנקודות מבט שונות.		להרחיב; להציב בפסיפס רחב; להמציא סמלים; לקשר יחסית.
יישום		להפיק רעיונות חדשים מרעיון ישן, לצורך יישום בזמן אמת של מידע רלוונטי  בווריאציות שונות. ליצור משמעות חדשה לסמלים חדשים, ליצור משמעות חדשה לסמל קיים וליצור סמל חדש למשמעות קיימת.		שימוש בקודים  ובסמלים חדשים וישנים; שינוי קודים וסמלים ישנים.		ליזום שינויים; להגמיש; להחליט; לארגן מחדש.
אנאליזה		שבירת יחידה או חומר לימוד לחלקים המרכיבים אותה  ובניית מערכות יחסים שונות ומגוונות ואף מנוגדות מאותם חלקי יחידה. לבחור מתוך אוקיינוס המידע הדינמי, תוך ערכי שיפוט פרסונאליים/ תרבותיים/ אתניים, להציב קטעי מידע במבנים רב ממדיים במרחב, לעשות סימולציה של יישומים שונים ליחסים שונים וסימולציה של פרספקטיבות שונות במרחב הרב ממדי.		ליצור יחסים; להבחין בין יחסים; לנתח פיסות מידע בדרכים שונות; להעריך מהימנות מידע ולהציב חלקי מידע ביחסים שונים תוך מודעות לכך שהיחסים יהיו נתונים להשפעות של זמן, מרחב ואינטואיציה אישית.		בחירה רלוונטית; חידוד בפריזמה אישית; פירוק ובניית יחסים בין חלקי מידע.
סינתזה	יצירת מצרפים שונים בעלי משמעויות שונות מיחידות מידע נתונות.		לפתח מיומנויות של איתור אלמנט בדיד  מפיסות מידע שממנו נלקח במטרה לתת לו משמעות חדשה.		לאתר; לזהות; לקשר.
הערכה	לדעת לבחור קריטריונים מתאימים ולפתח קריטריונים חדשים, בכדי לעשות הערכה שתהיה שימושית להמשך התפתחות הלמידה והעשייה. כמו-כן, יש לעשות הערכה גם על הנסתר.		להעריך איכותית ולא רק  כמותית, להתמקד  ולקשר בין מכלול  הפריטים הרלוונטיים.		פוסל; מעבד; בודק; מעמת.
השבחה	המיומנות לבחור במצרף המתאים של מידע וליישמו בפתרון בעיות בסיטואציות שונות – בזמן ובמקום, ובכך להשביח את המצרף.		התאמה - ליצור תוצר חדשני ע"י קישור קוגנטיבי אישי בין שני תחומים, שנראים כרחוקים זה מזה. קונוטציה - המשמעות האישית המתקשרת בתודעתו של אדם מסוים לפיסת מידע מסוימת. העוז לשכוח.				התאמה; קונוטציה; סימולטניות.

http://info.smkb.ac.il/home/home.exe/2111/18398

http://info.oranim.ac.il/home/home.exe/8243/8249

http://www.nwlink.com/~donclark/hrd/bloom.html 

משפטים על חינוך

• תפקיד החינוך הוא ללמד את הילד לחשוב ולא ללמדו מה לחשוב (ג'ון דיואי)
• הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם דוגמא (אלברט איינשטיין)
• חינוך הוא סוג של דיאלוג נמשך וככל דיאלוג הוא מניח את קיומן של השקפות שונות (רוברט מ. האטצ'ינס)
• לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד (אבות ב,ה)
• מורה בינוני אומר\ מורה טוב מסביר, מורה מצויין מדגים ומוצרה מושלם מעורר השראה (וויליאם ארתור וורד)
• הדואג לשנה זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך ילדים.
• כבד את תלמיידך - ואל יהיו בעיניך כילדי היום, כי אם כאישי המחר (צבי שרפשטיין)
• מיליונים ראו את התפוח נופל, אך ניוטון היה היחיד ששאל מדוע (ברנרד ברוך)
• המלמד ילדים כאילו חרט על אבן (יאנוש קורצ'אק)
• כדי להכיר את הדרך שלפניך, שאל את אלה שחוזרים 
• אל לאדם להתבייש להודות שטעה, כי פירושו של דבר לומר שהוא חכם יותר היום מאשר היה אתמול (ג'ונתן סוויפט)
• הכיתה דומה למקהלה, ומצירוף הקולות נוצרת הרמוניה העריבה לאוזן (יעקב ניב)
• אין התלמיד שם ליבו כראוי אל הלימודים אלא אם כן מכבד הוא את המורה (כל כרכי אחד העם עמ' ל"ד)
• לעיתים כשאתה נוזף בילד, אתה קורא במבטו מאה רעיונות מתמרדים (יאנוש קורצ'אק)
• המקום היחיד בו הצלחה באה לפני עבודה הוא מילון (וידאל ששון)
• יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (אבות ב, ב)
• יסוד כל מדינה הוא חינוך בני הנעורים שבה (דיוגנס)
• רמת חינוכם של דבר או אישה מתגלה בשעה שהם מתקוטטים (ג'ורג' ברנרד שואו)

ספיישל פורים - אסתר פרק ח'

לאחר תלייתו של המן, המלך נותן למרדכי את תפקידו של המן ואת ביתו וכל רכושו של המן.
אך אסתר לא מרוצה עדיין, מדוע? מפני שעדיין יש גזירה שעומדת להתרחש אם לא יעצרו אותה.

אסתר ניגשת לדבר עם אחשוורוש ומבקשת ממנו להחזיר את המכתבים שכתב המן על השמדת היהודים. אחשוורוש אומר שאי אפשר לעשות כן, אך אומר לאסתר ולמרדכי, תכתבו על היהודים מה שאתם רוצים בשם המלך ותחתמו בטבעת המלך.

שוב אנו רואים עד כמה אחשוורוש הוא מלך שסומך על אחרים, לא אכפתי, מנותק מהכל.

בחודש סיון, ביום העשרים ושלוש, נכתבו מכתבים חדשים, המכתבים החדשים אמרו כי ליהודים יש זכות לעמוד על נפשם, זאת אומרת להגן על עצמם אם יש מישהו שמבקש להרוג אותם.
והמכתבים הללו נשלחים.

ספיישל פורים - אסתר פרק ט'

בחודש ה-12, הוא חודש אדר ביום ה-13 אשר נקבע על ידי המן כיום השמדת היהודים, קרה ונהפוך הוא, היהודים הגנו על עצמו ובמקום שיהרגו בהם, הם הרגו אחרים.

בשושן הבירה הרגו חמש מאות איש ואת כל עשרת בני המן.

באותו יום מספרים לאחשוורוש את מספר ההרוגים, המלך הולך לספר לאסתר ושואל מה עוד היא רוצה שיעשה בשבילה.

אסתר אומרת לו שייתן להם עוד יום לעשות כרצונם בשושן ואת עשרת בני המן לתלות על העץ.


ביום ה-14 לחודש אדר נקהלו היהודים בשושן הבירה, הם הרגו כ-300 איש וגם בשאר המדינות היהודים עמדו על נפשם והרגו כ-75,000 איש משונאיהם.

הוחלט שביום ה-13 בחודש אדר זהו יום מנוחה ובימים ה-14 וה-15 יהיו ימי משתה ושמחה.

מרדכי שולח מכתבים אשר מצווים על חגיגות בתאריכים אלו כל שנה ושנה.

כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

מצוות החג שמוזכרים במגילה:

1) ימי משתה ושמחה

2) משלוח מנות איש לרעהו

3) מתנות לאביונים

כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

בנוסף מוזכר השם פורים על שם הפור, גורל, שהטיל המן להשמיד את היהודים.

פרק י' נגמר בכך שכל מעשיו של אחשוורוש והסיפור על מרדכי והיהודים כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס.

ספיישל פורים - אסתר פרק ז'

המלך והמן באים למשתה השני עם אסתר המלכה. המלך שוב שואל את אסתר מה היא רצתה לשאול ממנו. אסתר מספרת לו שהיא ועמה נמכרו להשמדה ואם הם היו נמכרים לעבדות היא לא הייתה פוצה פה.
יש לשים לב שהיא לא מספרת לו מאיזה עם היא.
המלך שואל אותה מי זה שרוצה להשמיד אותה ואת עמה. השאלה מראה על ניתוק מהמציאות, הרי אחשוורוש חתם בעצמו על הרעיון של המן להשמיד את העם המסויים הזה. למה הוא שואל שוב? אולי הוא כן זוכר מי עשה אך מעמיד פנים שאין לו קשר לכך?

אסתר עונה לו שזה המן, והמן נבהל מאוד. התוכנית של אסתר הצליחה, המן לא ידע מאיפה זה בא לו ובמקום ליהנות מהכבוד שהוא חושב שמגיע לו הוא מגלה שמאשימים אותו במשהו ושהמלך והמלכה כועסים עליו בגלל זה.

המלך קם כועס מהמשתה והולך להסתובב קצת בגן, באותו זמן המן מבקש מאסתר שתסלח לו. בדיוק באותו רגע המלך חוזר ורואה את אסתר יושבת ואת המן נופל עליה, כנראה כורע, אך הדבר מעורר את חמתו של המלך והוא צועק על המן: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית..."
הוא צועק עליו - אתה גם רוצה לכבוש את המלכה שלי? מנסה לשכב איתה? אולי רוצה לקבל את המלכות?

מיד אחרי זה מגיע חרבונה, אחד מסריסי המלך, בתזמון מושלם ומספר למלך שהמן הכין עץ לתלות עליו את מרדכי.
המלך מצווה לתלות את המן על העץ שהוא הכין למרדכי.

ניתן לשער כי הגעת חרבונה וסיפורו על עץ התלייה באותו רגע, בתזמון מדויק הוא חלק מתוכניתה של אסתר.

ספיישל פורים - אסתר פרק ו'

בלילה שלאחר המשתה נדדה שנת המלך, כדי להירדם הוא מבקש שיקריאו לו מהספר זכרונות שלו. הם מספרים לו את הסיפור על מרדכי ואיך הוא הציל אותו מבגתן ותרש. המלך שואל אם נעשה משהו למרדכי, הכוונה אם הוא קיבל גמול על כך ועונים לו שלא.

אחשוורוש מבקש לדעת מי בחצר, כי כנראה היועצים נהגו להסתובב בחוץ והוא מחפש עם מי להתייעץ. בחוץ נמצא המן שבא לבקש מאחשוורוש לתלות את מרדכי על עץ.

המן מגיע לפני המלך והמלך שואל אותו מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?
המלך מתכוון למרדכי אך המן חושב שמדובר עליו לכן הוא מציע להלביש את האיש בגדי מלכות של המלך, לתת לו לרכב על סוס המלך ולקרוא לפניו ברחובות העיר "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
המן חושב שכך הוא יזכה בכבודו וכולם ייראו כמה הוא מכובד ואולי בעתיד הוא אף יצליח להגיע למלוכה.
אך אחשוורוש לא נותן לו זמן לתהות על כך אלא מיד אומר לו שיילך לעשות את זה למרדכי היהודי.

המן עושה זאת ומוליך את מרדכי בעיר. הוא חוזר לביתו מלא בושה ומספר לאשתו ולחבריו מה קרה. אשתו אומרת לו שהוא כנראה לא יכול למרדכי, זאת אומרת שאין סיכוי לפגוע בו.

עוד הם מדברים ושליחי המלך באו לקחת את המן למשתה בלילה השני.


סדר התרחשות העניינים עד כה:
לילה ראשון - משתה
בסוף המשתה - שנת המלך נדדה ומספרים לו על מרדכי וההצלה. באותו זמן במקביל כנראה המן נמצא עם משפחתו והם מדברים על ההצעה לתלות את מרדכי.
בבוקר - המן מגיע לדבר עם אחשוורוש על תליית מרדכי ואילו אחשוורוש מחפש מי ייעץ לו איך לגמול למרדכי על ההצלה.
במהלך היום - המן מוביל את מרדכי היהודי ברחובות העיר וחוזר "אבל וחפוי ראש" לביתו.
לילה שני - מתחיל המשתה השני

ספיישל פורים - אסתר פרק ה'

ביום השלישי לצום אסתר לובשת את בגדי המלכות שלה והולכת להיפגש עם המלך. המלך רואה את אסתר ומושיט לה את שרביט הזהב שלו, סימן לכך שזה בסדר שהיא באה אליו למרות שלא נקראה ושלא יאונה לה רע. הוא שואל אותה מה היא רוצה, אך אסתר לא ממהרת לבקש שירחם על עמה. לאסתר יש תוכנית מפורטת איך לגרום למלך לרחם על עמה. היא גם יכולה להרשות לעצמה לקחת את הזמן ולתכנן תוכנית ארוכה מכיוון שהתאריך שנקבע להשמדה הוא רק בעוד שנה.

היא מבקשת לעשות משתה שהנוכחים בו יהיו: היא, המלך והמן. מה המטרה? כדי להסיח את דעתם ממה שעומד לקרות ושזה יבוא להם בהפתעה.
הם עושים משתה בלילה הראשון ואחשוורוש שואל את אסתר מה היא רוצה. היא עונה לו שהיא רוצה עוד משתה איתו ועם המן והוא מסכים.
המן חוזר הביתה גאה בעצמו, הוא מספר לאשתו ולכולם איזה כבוד הוא מקבל מהמלך, אך הוא אומר שכל זה לא שווה לו מפני שמרדכי לא נותן לו את הכבוד המגיע לו.

אשתו של המן מציעה לו שיעשה עץ גבוה, חמישים אמה ושיילך בבוקר למלך ויגיד שייתלו את מרדכי מהעץ.

ספיישל פורים - אסתר פרק ד'

מרדכי שמע על החלטתו של המן וקורע את בגדיו לאות אבל. הוא מגיע לשער המלך אך לא מכניסים אותו כי אסור לבוא אל המלך בלבוש שק. בכל מקום שבו היהודים שמעו על מה שקרה הם מתאבלים.
הנערות של אסתר באות אליה ומספרות לה שמרדכי נמצא בשער העיר לבוש שק, אסתר מתחלחלת ומיד שולחת בגדים להלביש אותו. יש כאן מעין גנאי לאסתר מכיוון שהיא מתנהגת כמלכה מנותקת, היא לא שואלת למה מרדכי מתאבל אלא שולחת לו בגדים שלא יסתובב עם שק.
מרדכי מסרב ואסתר מצווה לברר למה הוא מתנהג ככה. התך, אחד מסריסי המלך יוצא לדבר עם מרדכי והוא מספר לו על מה שקרה ועל החלטת המן להשמיד את היהודים.
עצם העובדה שאסתר שומעת על כך ממרדכי ולא ידעה על זה מראש מראה שהיא מלכה מנותקת מהעם.

מרדכי מבקש מאסתר שתלך לבקש מאחשוורוש שירחם עליהם אך אסתר אומרת לו שלא נהוג ללכת לאחשוורוש בלי שהוא יזמין אותה ומי שעושה זאת ימות. עוד היא מציינת שהיא לא נקראה אליו כבר 30 יום.
לבסוף אסתר משתכנעת ומבקשת ממרדכי שיאסוף את כל היהודים בשושן הבירה ושהם יצומו עליה שלושה ימים, גם היא תצום יחד עם נערותיה. מטרת הצום היא ככל הנראה להתאבל עליה, למקרה שיקרה לה משהו, הרי היא הולכת לדבר עם המלך ללא רשות ויש סיכוי שהוא יהרוג אותה.

ספיישל פורים - אסתר פרק ג'

בפרק ג' מתחיל מעין סיפור עלילה חדש ונכנסת דמות חדשה לסיפור: המן.

מספרים לנו שאחשוורוש גידל את המן בן המדתא האגגי ומינה אותו לתפקיד חשוב שהוא אפילו מעל השרים שלו.
לפי האזכור המשפחתי, חוקרים הניחו כי המן הוא צאצא של אגג מלך עמלק (ששאול לא הרג אותו כפי שנצטווה) ובעצם סיפור המריבה בין המן למרדכי משליך על הסיפור עם בני ישראל ועמלק.

כדי שנבין עד כמה התפקיד של המן היה חשוב מספריםלנו שכל העבדים של המלך היו כורעים ומשתחווים להמן ורק מרדכי לא עשה זאת. מכאן התחילה המריבה.
עבדי המלך שואלים את מרדכי מדוע הוא לא כורע בפני המן, המגילה לא מספרת לנו מה ענה מרדכי אך היא מספרת שהוא המשיך בשלו ולא כרע ברך לפני המן.
המן רואה שעוברים ימים ומרדכי לא כורע לו ברך, הוא מתרגז עליו מפני שהוא מרגיש שמרדכי פגע בכבודו. המן מתכנן נקמה, הוא לא רוצה לפגוע רק במרדכי עצמו, כאשר הוא שומע על מוצאו של מרדכי הוא מחליט להשמיד את כל היהודים שנמצאים במלכות אחשוורוש, בכל האימפריה הפרסית - 127 מדינות!

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.

בתנ"ך החודשים מתחילים מניסן שהוא החודש בו יצאו ממצרים. בתורה ולאחר מכן גם בנביאים לא מוזכרים החודשים בשמם, אלא רק במספרים. שמות החודשים העבריים הגיעו בזמן גלות בבל ומקורם באכדית.

בחודש ניסן המן החליט להפיל פור, זאת אומרת מעין הגרלה, שהגורל יקבע מועד להשמדת היהודים. המועד שנקבע הוא חודש אדר. ברגע שהמן מקבל תאריך הוא ממשיך הלאה בתוכנית הנקמה שלו. הוא הולך למלך ומספר לו על עם מפוזר בין כל העמים, ששונה בדת שלהם והם אינם מקבלים את דת המלך. הוא מציע למלך שיכתוב מכתב לאבד אותם, הכוונה להרוג אותם.

מדוע העם מפוזר? מפני שהשיטה בהגליות הייתה לפזר את הגולים בין המדינות השונות כדי שלא יתאגדו וימרדו במדינה הכובשת, לכן עם ישראל מפוזר בגולה.

הערה נוספת: ההגרלה מתרחשת בשנה ה-12 למלוכת אחשוורוש, עברו בערך 8 שנים מאז הומלכה אסתר למלכה.

המלך מסיר את הטבעת שלו, בלי לשאול שאלות ונותן להמן שייכתוב את המכתב שלו וישמיד את היהודים. כאשר קוראים זאת, חשים כעס גדול, איך למלך הזה לא אכפת שהוא הרגע חתם על גזר דין מוות לעם שלם, סתם כי לא מצא חן בעיניי המן שמרדכי היהודי לא משתחווה לו.

אחשוורוש אף אומר לו שייקח את הכסף שהוא צריך ושיעשה עם העם הזה כטוב בעיניו.

בחודש הראשון ביום השלושה עשר נכתבו הספרים עם הציווי על הריגת היהודים. הציווי אומר שיש לאבד (להרוג) את כל היהודים מנער, זקן, טף ונשים ביום שנקבע הוא היום השלושה עשר בחודש ה-12. י"ג באדר.

לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.

הפרק מסתיים בפסוק וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
לאחר שליחת הספרים המצווים על הריגת היהודים, המן והמלך יושבים לשתות, כאילו כלום לא קרה והם לא ציוו הרגע על השמדת עם שלם, אך האמירה שהעיר שושן נבוכה, מעידה על כך שלאנשי העיר היה קשה עם הציווי. הרי הם מכירים את היהודים במשך שנים, יכול להיות שחלקם התחתנו איתם, הם עובדים איתם, הם השכנים שלהם, הילדים שלהם הולכים ביחד לבית הספר ופתאום ביום בהיר הם מצווים להרוג את כל היהודים והדבר לא יקרה מחר, אלא בעוד שנה רק (בחודש ה-12). שנה שלמה היהודים ושאר העמים בממלכת אחשוורוש יסתובבו בתחושה שהכל עומד להיגמר, חיים על זמן שאול.

ספיישל פורים - אסתר פרק ב'

לאחר המקרה בפרק הקודם (ושתי סירבה להגיע למשתה של אחשוורוש והמלך החליט על עונש) המלך נרגע קצת מהכעס שלו ונזכר בעונש שגזר על ושתי, הוא מחליט להוציא לפועל את העונש, להחליף את ושתי באחרת.
המלך שולח את פקידיו שיאספו לו את כל הנערות הבתולות היפות בכל המדינות באימפריה, הם אוספים אותן ומביאים אותן לשושן הבירה לשומר הנשים, הגא סריס המלך.
שם הן מתכוננת והנערה שתמצא חן בעיניי המלך היא תהיה המלכה במקום ושתי.

בפסוק 5 מספרים לנו על מרדכי היהודי. כאשר מתחילים סיפור חדש בתנ"ך, קודם כל מספרים לנו כמה פרטים על האדם שנוסף לסיפור. פסוקים 5-6 הם מעין הקדמה ומספרים לנו על מרדכי היהודי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני.
תזכורת: שאול המלך הראשון בישראל היה בנו של קיש והיה ימיני, הכוונה לשבט בנימין.
עוד מסופר לנו עליו שהוא הוגלה מירושלים בגלות יכניה מלך יהודה בתקופתו של נבוכדנצאר מלך בבל.
מרדכי היהודי היה אומן להדסה, מלשון אומנה (משפחת אומנה), והיא בת דודה שלו (בת דודו) כי אין לה הורים. עוד מספרים לנו כי שמה השני הוא אסתר וכי היא יפת תואר וטובת מראה, התיאור הזה בא לומר שהיא הייתה יפהפיה.
הפרט על אסתר שהיא הייתה יפת תואר ויפת מראה מרמז על המשך הסיפור, מכיוון שבפסוק לאחר מכן אומרים לנו שהיא גם נלקחה עם כל הנערות לארמונו של אחשוורוש, וידוע שהוא מחפש נערות בתולות ויפות.

כאשר הגיעה לארמון, אסתר הצליחה למצוא חן בעיני הגי, שומר הנשים, והוא סידר לה תמרוקים, נערות שיעזרו לה ועוד.
אסתר לא סיפרה על מוצאה, שהוא יהודי, מכיוון שמרדכי ציוה עליה לא להגיד. בכל יום מרדכי התהלך בחצר הנשים כדי לדעת מה קורה עם אסתר.
כל נערה בתורה נכנסת למלך לאחר שנה שלמה שבה במשך שישה חודשים היא מבלה בשמן ושישה חודשים בבשמים. בערב היא באה למלך, מבלה איתו בלילה (הכוונה שוכב איתה) ובבוקר היא חוזרת לבית הנשים, ושם היא נשארת לתמיד, היא יוצאת משם רק אם המלך מעוניין לראות אותה.
אנו מסיקים מכך שיכול להיות מצב שהוא לא ירצה לראות אותה יותר והיא תישאר שם, היא לא יכולה להתחתן, כי היא לא בתולה ושייכת למלך, היא גם לא תראה יותר את משפחתה.

כאשר הגיעה תורה של אסתר, היא כנראה כבר הבינה מה הולך להיות, יש לה הזדמנות אחת להרשים את המלך אחרת היא לא תתקדם שם. אסתר מקשיבה לעצותיו של הגי, סריס המלך, מכיוון שהוא מכיר את המלך ויודע מה הוא אוהב, יש שאומרים שלכן אסתר התחברה עם שומר הנשים כדי שיעזור לה להתקדם אצל המלך.
אסתר מגיעה לבית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת בשנה השביעית למלכותו.
לפי הפרט הזה ניתן להסיק כי חיפוש המלכה במקום ושתי לקח בערך ארבע שנים!! המשתה היה בשנה השלישית למלכותו של אחשוורוש, המשתה לקח 120 יום ועוד שבעה ימים. אסתר הגיעה בשנה הרביעית לאחשוורוש.

התוכנית של אסתר הצליחה ככל הנראה מכיוון שפסוק 17 מספר לנו שהמלך אחשוורוש אהב את אסתר מכל הנשים שהביאו לו, המלך החליט להמליך את אסתר למלכה במקום ושתי.
שוב המלך עושה משתה, אך הפעם הוא נועד לחגוג את המלכתה של אסתר למלכה.
שוב מזכירים לנו שמרדכי יושב בחצר הנשים לבדוק מה קורה עם אסתר. מדוע מציינים לנו זאת שוב?
בגלל הסיפור עם בגתן ותרש. בזמן שמרדכי ישב בשער המלך, הוא שומע את בגתן ותרש שני סריסי המלך מתכננים להתנקש בחייו של אחשוורוש. מרדכי מספר זאת לאסתר, היא כנראה מעבירה את זה הלאה מכיוון שבסוף הפרק מספרים לנו שלאחר בירור הם נמצאו אשמים ותלו אותם על עץ.
הדבר נכתב בספר דברי הימים לפני המלך.

כנראה היה מקובל בעבר לכתוב לכל מלך ספר על אירועים חשובים שקרו בחייו. אנו רואים זאת בספר מלכים, בסופו של כל סיפור על מלך מסויים, מסופר לנו שיתר הדברים שעשה וקרו לו כתובים בספר דברי הימים למלכי ישראל וספר דברי הימים למלכי יהודה. חוקרים אומרים כי ספרים אלו אבדו לנו בימי קדם.

ספיישל פורים - אסתר פרק א'

האימפריה הפרסית מנתה כ-120 מדינות, לפי הכתוב, ובראשה עמד המלך אחשוורוש ועיר הבירה הייתה שושן.

בשנה השלישית למלכותו, אחשוורוש עשה מתשה לכל השרים שלו, העבדים שלו ועוד. מטרת המשתה הייתה להראות את העושר של מלכותו ואת התפארת שלו.

בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ (פס' 4)

והמשתה נמשך 180 יום.

יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם (פס' 4)


כאשר נגמרו ימי המשתה הגדול, אחשוורוש המלך עשה עוד משתה קטן לכל אלו שנמצאים בשושן הבירה במשך שבעה ימים, בחצר הגינה שלו.

מכל התיאורים האלו אנו מבינים שהאימפריה הפרסית הייתה אימפריה גדולה מאוד ועשירה ביותר, המלך עושה משתה במשך 120 יום! ולאחר מכן עוד משתה רק לאנשי העיר שושן.

הביטוי מקטן ועד גדול הכוונה לכולם.

מקומות נוספים בהם הוא מופיע:

וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח. (בראשית י"ט 11)

וַיִּשְׁבּוּ אֶת-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר-בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם. (שמואל א', ל' 2)

ויקמו כל-העם מקטן ועד-גדול, ושרי החילים, ויבאו, מצרים: כי יראו, מפני כשדים (מלכים ב', כ"ה 26)

לָכֵן אֶתֵּן אֶת-נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים, שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים--כִּי מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע: מִנָּבִיא, וְעַד-כֹּהֵן--כֻּלֹּה, עֹשֶׂה שָּׁקֶר (ירמיהו ח' 10)

בפסוק 9 מספרים לנו שגם ושתי המלכה החליטה לעשות משתה משלה, משתה רק לנשים. מדוע מספרים לנו זאת? מכיוון שיש כאן רמז למה שעתיד להתרחש בהמשך.

ביום השביעי, כאשר המלך אחשוורוש שיכור (כטוב לב המלך ביין) הוא רוצה להביא את ושתי לפני כל המוזמנים של המשתה ולהראות לכולם כמה היא יפה. לכן מספרים לנו בפסוק הקודם שושתי עושה משתה נשים משלה, היא לא נמצאת עם המלך במשתה שלו ולכן יש צורך להביא אותה.

ושתי מסרבת לבוא למשתה שלו. אחשוורוש מתעצבן עליה ודורש מיד מהחכמים שלו שייחשבו על עונש מתאים למי שהפרה את ציווי המלך. מדוע סירבה ושתי להגיע למשתה?

ממוכן, אחד השרים אומר שבכך שושתי לא באה למשתה של המלך כפי שנצטוותה יש פגיעה לא רק במלך עצמו אלא גם בכל שריו ובכל המדינות של אחשוורוש. ממוכן יודע כנראה על אילו כפתורים ללחוץ אצל אחשוורוש. הרי ראינו בתחילת הפרק שהמלך אוהב להתרברב במה שיש לו, כמה הוא גדול, עשיר ומפואר, לכן הוא רצה להתרברב גם בושתי, אך נגרמה לו בושה. ממוכן אומר שיש לטפל בעניין מיד אחרת כל הנשים במדינות יתחילו לזלזל בבעלים שלהן כשהן יישמעו מה ושתי עשתה.

העונש שהוא מציע הוא לקיחת המלכות מידי ושתי ולהעביר אותה למישהי אחרת. למצוא מלכה חדשה במקום ושתי.

המלך מסכים ושולח מכתבים לכל המדינות שלו, כל מדינה בשפתה שכתוב בהם שכל איש יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו ובני הבית חייבים לציית לו.

לקריאה נוספת:

http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8219

http://www.hagim.org.il/125389/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%94

http://www.daatemet.org.il/issues.cfm?ISSUE_ID=705

ספיישל פורים -על החג

חג פורים הוא אחד מחגי ישראל, החג נחגג בתאריך בי"ד באדר, אך בירושלים וביתר הערים שמוקפות חומה הוא נחגג גם בט"ו באדר (שושן פורים). חג הפורים מבוסס על סיפור מגילת אסתר.

לפי המגילה, החג נקרא פורים בגלל ה"פור" (גורל) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יהרגו את היהודים.

י"ג באדר, ערב פורים, הוא יום תענית אסתר ונהוג לצום בו כזכר לתענית היהודים ביום שיועד להרג.

מנהגי החג:

• קריאת מגילה
• סעודת פורים שבה יש להשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'"
• משלוח מנות
• מתנות לאביונים
• תחפושות

לחג הפורים אין מקור מהחוק המקראי, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים בלבד. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן.

בשנה מעוברת, כמו השנה, נהוג לחגוג את פורים עצמו באדר ב' ואילו באדר א' חוגגים פורים קטן.

מקורות מידע לקריאה:

מאתר ויקיפדיה

מערכי שיעור לפורים

תרבות החינוך-מאמרים על חינוך בהקשר מאת ג'רום ברונר

ברונר במאמרו מציין ארבעה דגמים עיקריים של תודעות של לומדים. כל אחד מהם מדגיש יעדים חינוכיים שונים.

הדגם הראשון הוא ראיית ילדים כלומדים חקיינים: רכישת המיומנות:
כאשר בוגר מדגים או מראה לילד פעולה, ההדגמה מבוססת על אמונתו של המבוגר שהילד מסוגל לעשות זאת וכי הוא מסוגל ללמוד כיצד לעשות את הפעולה. כדי ללמוד מכך הילד צריך לזהות את האמצעים שישמשו אותו להשגת המטרה.
לפי השקפה זו, הנקראת גם השקפה חקיינית, כשירות אפשרית רק באמצעות תרגול.
לא מספיק להדגים איך ולתרגל זאת אלא יש ללמוד מתוך שילוב של אימון והסבר מושגי.

הדגם השני הוא ראיית ילדים כלומדים מהיחשפות דידקטית: רכישת ידע היגדי:
ההוראה הדידקטית מבוססת על ההנחה שיש להציג לתלמידים עובדות, עקרונות וכללי פעולה שאותם יש ללמוד, לזכור וליישם
כאשר מלמדים בדרך זו מניחים מראש שהלומד בור, מה שהתלמיד צריך ללמוד מצוי לפי תפיסה זו בתודעות של המורים כמו בספרים, מפות ועוד. יש לחפש את הידע.
בדגם הוראה זה כשרים אינם נתפסים כידיעה איך לעשות משהו במיומנות אלא כיכולת לרכוש ידע חדש בסיוע כשרים שכליים, לשוניים, מרחביים ועוד.
הדבר אפשרי בעזרת פירוט של מה צריך להילמד. מכאן הגיע המבחן האובייקטיבי (מבחן אמריקאי), הדגם טוען שישנן המון עובדות אך הן לא מועילות כאשר מציעים אותן מראש, הדבר מוסבר בדגם הרביעי.
לפי דגם זה ההוראה היא לא דיאלוג אלא הגדה של האחד לאחר, אם ילד אינו מצליח לבצע כמו שצריך משימה כלשהי, הכישלון מוסבר בהיעדר כשרים שכליים והממסד החינוכי פטור.

הדגם השלישי הוא ראיית הילדים כחושבים: התפתחות חליפין אינטר-סובייקטיבים:
הדגם טוען שיש לבנות מחדש את נקודת המבט של הילד ולהכיר בה בתהליך הלמידה. לפי ההשקפה הזו יש לעסוק בהבנת מה שהילד חושב ואיך הוא מגיע למה שהוא מאמין בו. הדגם אמור לעזור לילד להבין טוב יותר באופן פחות חד-צדדי.

הדגם הרביעי הוא ילדים כבעלי ידע: ניהול של ידע אובייקטיבי:
הוא טוען כי בשלב מוקדם ילדים פוגשים בהבחנה בין מה שידוע לנו לבין משהו שבמובן רחב יותר פשוט "ידוע".
לפי הדגם הרביעי על ההוראה לסייע לילדים לקלוט את ההבחנה בין ידע אישי מצד אחד למה שנחשב תרבות מצד שני. הילדים לא צריכים רק לקלוט את ההבחנה אלא גם להבין את הבסיס שלה, הכוונה מהילדים מרווחים כאשר הם מתחילים להבחין בין מה שידוע לבין מה שידוע להם באופן אישי.
לפי זה אפשר לראות ברעיונות פרטיים או באמונות אישיות התייחסות למה שידוע או למה שרואים כדבר שעמד במבחן הזמן.

לבסוף הוא מסכם כי חינוך בית ספרי אמיתי אינו מוגבל לעולם למודל אחד או אחר של למידה והוראה, כל בית ספר משלב בתוכו את ארבעת הדגמים.

מקורות מידע לקריאה נוספת:
ג'רום ברונר בויקיפדיה 
ספרו החדש של ד. אולסון על ג'רום ברונר והמהפכה הקוגניטיבית בחינוך
הספר בכותר - הספרייה המקוונת

כמה רעיונות בעקבות הספר של טינה סיליג/אתה גאון - המשך

הפרק השביעי נקרא "להזיז את האוכל של החתולים", בפרק היא מדברת על סיפוק משוב מהיר.
סיליג מספרת שאצלם בבי"ס לעיצוב המורים והסטודנטים אחרי השיעור מתאספים יחד כדי להשתתף בדיון שנותן להם משוב. שלוש  קטוגריות: "אני אוהב, אני רוצה, מה יקרה אם". אפשר להשתמש בכך גם בכיתה, מדי פעם לעצור ולשאול את התלמידים, איך היה להם המבחן, איך עבר עליהם השיעור, האם השיעורים מובנים להם.

יש כאלו שיחשבו שאין צורך לשאול מפני שהם "רק תלמידים", אבל בעיניי כן יש צורך. אני השתדלתי במהלך השנה לשאול כמה פעמים את התלמידים שלי, איך היה להם המבחן, קל או קשה, שאלתי אותם על שיעורים שאני מעבירה, איך יותר נוח להם שאני מסבירה, איך נוח להם שאני מלמדת, כותבת על הלוח/מכתיבה/רק מסבירה בעל פה.
בעזרת התשובות שלהם אני יכולה להתמקד יותר במה שיעזור להם להקשיב ולהבין את השיעור בעזרת משוב, כדאי לדעת לקבל ביקורת בונה, כי לא תמיד התשובות שלהם יהיו חיוביות.

בהמשך הפרק היא מספרת על מורה ביסודי בשכונת עוני בשיקגו, קאתי לה לוז.
בשנת 1994 התקציב של בי"ס בו עבדה היה מצומצם אמנם אך היה להם חזון, המנהל העניק אוטונמיה למורים בכיתה והם יכלו להיות יצירתיים. המורים נפגשו בתדירות גבוהה עם ההורים של כל תלמיד ובנו קשרים חזקים עם תלמידים, הדבר גרם לתלמידים להיות להוטים ללמוד והם שמחו להיות בבית ספר.
כעבור 10 שנים הגיע מנהל חדש שהגביר את הפיקוח על המורים, הדבר פגע ביצירתיות שסיפקה מוטיבציה למורים ולתלמידים, דוגמא לכלל שהמנהל החדש נתן למורים היה  שהם צריכים לכתוב מערכי שיעור מפורטים על כל שיעור.

הסיפור הזה ממחיש שיש לתת אוטונומיה למורים ועצמאות. ברגע שנותנים למורים עצמאות איך להעביר את השיעור, מה להעביר ועוד כמובן שהכל במסגרת הרצויה הדבר מפתח יצירתיות אצל המורים והדבר משפיע אחר כך גם על התלמידים.
אם התלמידים רואים שלמורה כיף, ושהיא משקיעה בלימוד שלהם, הם ילמדו להעריך את בית ספר.

פרק שמונה נקרא "מרשמלו למעלה" והוא מדבר על עידוד יצירתיות באמצעות שיתוף פעולה.
סיליג טוענת שבית ספר צריך להכין את התלמידים לחשיבה יצירתית, לא לשנן עובדות ולהעתיק. לא לספק לתלמידים בעיות עם תשובה נכונה אחת אלא לספק אתגרים שמצריכים עבודה קבוצתית, לאתגר אותם למצוא פתרונות ועוד. (עמ' 150)