‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 במאי 2022

סיפור התהוות האומה - נושא חובה לבגרות 70%

 את הנושא של סיפור התהוות האומה שמופיע בספר שמות בחרתי לחלק לחמישה חלקים.

1. בני ישראל במצרים

שמות פרק א' - פרעה והחלטתו על השמדת בני ישראל


2. משה

שמות פרק ב' - הולדת משה, התבגרותו, הגעתו של משה למדין

שמות פרק ג' - משה והסנה הבוער, ה' מטיל על משה להוציא את בני ישראל ממצרים


3. יציאת מצרים

שמות פרק י"ב פס' כ"ט-מ"ב - מכת בכורות

שמות פרק י"ג פס' י"ז-כ"ב - המסע במדבר, עמוד האש, עמוד ענן

שמות פרק י"ד - חציית ים סוף


4. הר סיני

שמות פרק י"ט - הכנה למעמד הר סיני

שמות פרק כ' פס' א-'י"ח - עשרת הדיברות


5. חטא וכפרה

שמות פרק ל"ב - חטא העגל

שמות פרק ל"ג - אוהל מועד, דו שיח בין משה לה'

שמות פרק ל" פס' א-ט"ז - הכנת לוחות הברית בפעם השנייה, יג מידות הרחמים

                   פס' כ"ז-ל"ה - לוחות הברית השניים

יום שני, 2 במאי 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - שמות פרק י"ב

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. 
ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. 
ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. 
ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה. ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ. 
ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם. 
ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם. 
ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. 
ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ. 
י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. 

הכנות לקראת מכת בכורות:
ה' אומר למשה ואהרון שהחודש הזה יהיה ראש חודשים, זאת אומרת תחילת שנה, ועליהם לקחת בעשירי לחודש שה. כל בית אב צריך לקחת שה ואם יש מעט אנשים בבית אז הם יכולים לקחת עם השכן, עליהם לקחת לפי כמה שהם אוכלים.
השה צריך להיות בן שנה ויש לשמור עליו עד היום ה-14 לחודש ואז לשחוט אותו, לקחת מהדם שלו ולמרוח על שתי המזוזות והמשקוף בבתים שלהם.
את הבשר יש לאכול באותו לילה, לצלות ולאכול.
אסור לאכול ממנו נא או לבשל במים, יש לצלות אותו באש. יש לאכול הכל ואם נשאר משהו בבוקר צריך לשרוף.

יא וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה. 
יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה. 
יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ. 
טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי. 
טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. 
יז וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶם--חֻקַּת עוֹלָם. 
יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ--בָּעָרֶב.
יט שִׁבְעַת יָמִים--שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל--בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. 
כ כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת. 

יש לאכול את השה מוכנים ליציאה מהירה מארץ מצרים כי בלילה הזה אלוהים יעבור בארץ מצרים ויכה כל בכור, והדם נועד כדי לסמן שאלו בתים של בני ישראל ואז ה' יפסח עליהם
היום הזה יהיה להם לזיכרון עד עולם והם יחגגו אותם.
7 ימים יאכלו מצות ואסור לאכול חמץ, לא לעשות כל מלאכה ביום הראשון וביום השביעי.


כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. 
כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר.
כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. 
כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם. 
כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. 
כו וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם. 
כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. 
כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. 

משה קורא לזקני ישראל ואומר להם את הציווי של ה', עליהם לקחת צאן לכל משפחה ולשחוט את הפסח (זהו השה שבזכות הדם שלו ה' יפסח על הדלת של בני ישראל), לקחת אגודת אזוב (סוג של צמח) ולמרוח בדם של השה את המשקוף והמזוזות.
אסור לצאת מפתח הבית עד הבוקר.
ה' יעבור בלילה להכות במצרים, כשהוא יראה את הדם על הדלת הוא יפסח עליה.
כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת עליהם לשמור על היום הזה ולחגוג אותו. כאשר בניכם ישאלו מה זה תסבירו להם שזה זבח פסח שבזכותו ה' פסח על בתי בני ישראל ולכן חוגגים.

כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. 
ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. 
לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. 
לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. 
לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. 
לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם. 
לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. 
לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם. 

בחצות הלילה ה' מכה את כל הבכורים במצרים, מהבכור של פרעה ועד בכור השפחה והשבוי וכל הבכורות של הבהמות.
פרעה וכל עבדיו וכל מצרים קמים בלילה ההוא ויש צעקה גדולה כי יש מת בכל בית.
פרעה קורא למשה ואהרון בלילה ואומר להם שהם וכל בני ישראל יצאו ממצרים, שייקחו את כל הרכוש שלהם.
והעם לוקח את הבצק שעוד לא החמיץ ואת כל החפצים שהשאילו ממצרים.
והם בורחים.

לז וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף. 
לח וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. 
לט וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם. 
מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. 
מא וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
מב לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. 

בני ישראל בורחים מרעמסס לסוכות, 600,000 איש וכל רכושם.
הם אופים את הבצק שלקחו איתם ולא הספיק להחמיץ כי גורשו ולכן לא הספיקו להכין לעצמם אוכל.
בני ישראל היו עבדים 430 שנה.

מג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. 
מד וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. 
מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. 
מו בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ. 
מז כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. 
מח וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. 
מט תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. 
נ וַיַּעֲשׂוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. 

נא וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--עַל-צִבְאֹתָם. {פ}

יום ראשון, 1 במאי 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - שמות פרק י"א

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: כְּשַׁלְּחוֹ--כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.
ב דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.
ג וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם.

ה' אומר למשה שהוא יביא עוד מכה אחת אחרונה על פרעה ואחריה הוא ישלח אותם ממצרים, הוא יגרש אותם.
אבל הם צריכים להתכונן לגירוש, לכן ה' אומר למשה להגיד לעם שישאלו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב. בנוסף ה' עושה שהם ימצאו חן בעיני המצרים והם יסכימו להשאיל להם את החפצים האלו.

ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.
ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
ו וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.
ז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
ח וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף.

משה מספר לעם שבחצות הלילה ה' יעבור במצרים והוא יכה וימית כל בכור בארץ מצרים, מהבכור של פרעה ועד הבכור של השפחה, וגם את הבכורות של הבהמות.
וכל מצרים תהיה צעקה גדולה שלא נשמעה ככה מעולם אולם לבני ישראל לא יקרה כלום כי ה' יפלה ביניהם.
ואז ידעו כל בני ישראל כי הוא ה' והם ישתחוו לו ויצאו מפרעה.

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה--לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
י וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה--לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

ה' אומר למשה שפרעה לא ישמע אליהם אלא לאחר שה' יוכיח את כוחו באותות ומופתים ולמרות כל זה ה' יחזק את לב פרעה כדי שיהיה עקשן ולא ישחרר אותם.



יום חמישי, 28 באפריל 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - שמות פרק י'

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.
ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.

ה' אומר למשה ללכת לפרעה, הוא אומר לו שהוא זה שגרם לפרעה להקשות את ליבו כדי להראות את האותות האלו וכדי שמשה יספר לצאצאיו את מה שאלוהים עשה במצרים ואת האותות כדי שידעו שהוא ה'.

ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.
ד כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.
ה וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.
ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה.

משה ואהרון באים אל פרעה, הם אומרים אליו שה', אלוהי העברים מבקש שישלח את עמו כדי שיעבדו אותו במדבר. ואם פרעה יסרב אז המכה הבאה שתהיה היא ארבה.
הוא יהיה רב כל כך שלא יהיה אפשר לראות את הארץ והוא יאכל את מה ששרד ממכת ברד ויאכל את כל העצים והשדה.
כל הבתים שלהם יהיו מלאים בארבה.

ז וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.
ח וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.
ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.
י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.
יא לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.

עבדי פרעה מנסים לשכנע את פרעה שעליו להפסיק עם המכות ולכן שישלח את האנשים לעבוד את האלוהים שלהם.
פרעה משיב למשה ואהרון שילכו לעבוד את ה' אבל שואל מי הולך. משה אומר לו שכולם הולכים כי זה חג לה', אולם פרעה מסרב ואומר לו שרק הגברים ילכו ומגרש אותם מעל פניו.

יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.
יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה.
יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן.
טו וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

ה' אומר למשה להטות את ידו על ארץ מצרים ויעלה הארבה ויאכל את כל מה שהשאירו במצרים, ה' מביא רוח קדים שמביאה איתה את הארבה והוא רב מאוד ומכסה את כל הארץ ואוכל להם את כל היבול.

טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם.
יז וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה.
יח וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה.
יט וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ-יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת-הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף: לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.
כ וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

פרעה ממהר לקרוא למשה ואהרון ואומר להם שהוא חטא, הוא מבקש שרק הפעם יבקשו מאלוהים שלהם להסיר את המכה מעליו.
משה יוצא לבקש מה' שיפסיק את הארבה וה' מפסיק אותו. אולם ה' מקשה את לב פרעה והוא מסרב לשלוח את עם ישראל.

כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.
כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.
כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.
כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת-יְהוָה, עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה.
כז וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה, לְשַׁלְּחָם.
כח וַיֹּאמֶר-לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.
כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ. 

ה' אומר למשה שיטה את ידו על השמים ויהיה חושך בכל הארץ (אין הקדמה או אזהרה לפני). החושך כבד כל כך שהוא מרגיש סמיך כאילו אפשר למשש אותו.
שלושה ימים יש אפילה בארץ מצרים ואילו לבני ישראל יש אור במקום בו הם יושבים.
פרעה קורא למשה ואומר לו ללכת לזבוח לה' שלהם מה שהם רוצים, אולם משה מתעקש שכל מה ששייך להם, כל האנשים, הצאן והבקר, הכל צריך לבוא איתם.
אולם ה' מחזק את לב פרעה והוא מסרב לשלוח אותם.
ואז פרעה מאיים על משה, הוא אומר לו שלא יבוא אליו שוב, כי ביום שיבוא שוב הוא ימות.

יום ראשון, 24 באפריל 2022

שמות פרק ו'

א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. 

פס' א' - לאחר שבפרק הקודם משה בא בטענות לה' שהוא לא הציל את העם כמו שהבטיח ה' פונה למשה ואומר לו, עכשיו תראה מה אעשה לפרעה, הוא ישלח אתכם מהארץ שלו.

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.
ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.
ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.
ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.
ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה.
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. 

פס' ב'-ט'
ה' אומר למשה שהוא ה', הוא התגלה לאברהם, יצחק ויעקב וכרת איתם ברית, הוא הבטיח לתת להם את ארץ כנען אשר גרו בה והוא שמע את זעקת בני ישראל ואת הסבל שלהם, הוא זוכר את הברית שלו לאבותיו של משה ולכן אומר לו שהוא יגיד לבני ישראל שהוא יציל אותם ממצרים, הוא יגאל אותם מהסבל שלהם במצרים והוא ייקח את בני ישראל שיהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלוהים והוא יביא אותם אל הארץ שהבטיח לאברהם, ליצחק וליעקב.
משה אומר את כל זה לבני ישראל אולם הם לא שומעים אותו בגלל העבודה הקשה שלהם, הם לא מתייחסים אליו כי מבחינתם הוא רק מקשה עליהם ולא הציל אותם כפי שהבטיח.

י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ.
יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. 
יג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

פס' י'-י"ג
ה' אומר למשה שיבוא לדבר עם פרעה שישלח את העם, אולם משה אומר לה' שבני ישראל לא מקשיבים לו ואם הם לא מקשיבים לו א איך פרעה, מלך מצרים, יקשיב לו. ה' אינו מתייחס לכך ואומר למשה ואהרון שילכו להגיד לפרעה שיוציא את בני ישראל ממצרים.

יד אֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל, חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי--אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן.
טו וּבְנֵי שִׁמְעוֹן, יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר, וְשָׁאוּל, בֶּן-הַכְּנַעֲנִית; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן.
טז וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם.
יח וּבְנֵי קְהָת--עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל; וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
יט וּבְנֵי מְרָרִי, מַחְלִי וּמוּשִׁי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי, לְתֹלְדֹתָם.
כ וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
כא וּבְנֵי, יִצְהָר--קֹרַח וָנֶפֶג, וְזִכְרִי.
כב וּבְנֵי, עֻזִּיאֵל--מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן, וְסִתְרִי.
כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא, אֶת-אֶלְעָזָר, וְאֶת-אִיתָמָר.
כד וּבְנֵי קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי.
כה וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּינְחָס; אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם--לְמִשְׁפְּחֹתָם.
כו הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם.
כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.
כח וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

פס' י"ד-כ"ח
כאן יש לנו תיאור של כל הנציגים מבני ישראל ויש לנו גם תיאור של משפחתו של משה, הוריו ואחיו והמשפחות שלהם, כנראה המטרה של תיאור זה הוא כדי שהקוראים יבינו יותר טוב את המוצא של משה ואהרון ומדוע הם נציגי ה' בפני פרעה. הם לא אנשים מהיישוב אלא יש להם ייחוס כלשהו.

כט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ.
ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה. 

פס' כ"ט-ל'
ה' אומר למשה שהוא ה' ושמשה ילך לדבר עם פרעה ויגיד לו את כל מה שה' אומר לו.
משה חוזר על הטענה שלו שהוא ערל שפתיים, הכוונה מגמגם, מתקשה בדיבור ולכן פרעה לא יקשיב לו ולא יתייחס אליו ברצינות.

יום חמישי, 21 באפריל 2022

שמות פרק ה'

א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.

פס' א'-ד'
משה ואהרון יוצאים לשליחות שלהם ובאים לפרעה, הם פותחים בדרישה של ה' "שלח את עמי" וממשיך בסיבה, כדי שיחגגו לה' במדבר. פרעה שואל מי זה ה' האל הזה שהוא צריך לשמוע בקולו, הוא לא מכיר אותו ולא מוכן לשלוח את ישראל.
משה ואהרון אומרים לו שה' אלוהי העברים התגלה לפניהם, והם מבקשים ללכת 3 ימים למדבר, לזבוח לה' ואם לא יעשו זאת הוא יפגע בהם. מלך מצרים, פרעה, אומר למשה ואהרון למה אתם מפריעים לעם במעשיו, לכו תחזרו לעבודת הסבל.

ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם.
ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.
ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.
ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ: כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.
ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר.

פס' ה'-ט'
פרעה אומר לעצמו שעם בני ישראל רבים בארץ ואם ישלח אותם זה ישבית אותם מעבודת הסבל ולכן הוא מצווה על הנוגשים בעם ואת השוטרים שלו לא לתת לבני ישראל תבן להכין לבנים אלא שבני ישראל יצאו לקושש להם תבן ולהכין ממנו, אולם את אותה הכמות שהם היו מכינים עד עכשיו, הם צריכים להמשיך ככה ומסביר להם שהסיבה לקושי הזה הוא שבני ישראל רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם לכן יש להכביד עליהם את העבודה ושלא יעסקו בדברי שקר שיסיחו את דעתם מהעבודה ויפריעו להם.
 
י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן.
יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ: כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר.
יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן.
יג וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.

פס' י'-י"ג
נוגשי העם והשוטרים אומרים לעם שפרעה אמר שהוא לא נותן להם יותר תבן ועליהם לאסוף אותו לבד והעבודה שלהם צריכה להישאר אותו דבר, שום דבר לא השתנה והם מאיצים בהם לאסוף תבן ולעמוד בעבודה הקשה.
 
יד וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם.
טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ.
טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ.
יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה.
יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.
יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֹתָם--בְּרָע לֵאמֹר: לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ.

פס' י"ד-י"ט
נוגשי פרעה מכים את שוטרי בני ישראל מדוע הם לא עומדים במכסת הלבנים שהייתה עד עכשיו, שוטרי בני ישראל באים לפרעה וצועקים לו למה הוא עושה זאת לעבדים שלו, הכוונה לבני ישראל, הם אומרים שאין להם תבן, שהוא לא נותן להם יותר ודורשים מהם להמשיך להכין לבנים כמו קודם ומכים אותם על כך שהם לא עומדים בזה.
פרעה לא מתייחס לדרישה שלהם, הוא טוען שהם נרפים, חלשים, ולכן הם רוצים ללכת לזבוח לאל שלהם, הוא אומר להם לחזור לעבודה והוא לא נותן להם תבן, הם יצטרכו להכין לבד את התוכן ללבנים.
פרעה לא מוכן לוותר על כוח העבודה הזול שלו רק בשביל שיילכו לזבוח לאל שלהם, הוא כנראה חושש שזה יוביל למרד מצידם כלפיו או שהם לא יחזרו, במובן מסויים הוא חושש בצדק כי זו אכן המטרה והתירוץ/סיבה שהם רוצים ללכת למדבר גדי לזבוח לה' היא רק תירוץ וסיפור כיסוי לסיבה האמיתית, הם רוצים לברוח.
 
כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.
כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.

פס' כ'-כ"א
שוטרי בני ישראל רואים את משה ואהרון כאשר הם יוצאים מהשיחה עם פרעה והם אומרים להם דברים קשים, הם כועסים עליהם שאמרו לפרעה דברים שהכעיסו אותו ובעקבות כך הוא הקשה עליהם עוד יותר עד לרמה שהם יכולים למות.
 
כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.
כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ

פס' כ"ב-כ"ג
למשה קשה עם האשמה הזו והוא פונה לה' בטענות מדוע הוא שלח אותו, למה הוא עושה רע לעם הזה ומאז שהגיע לדבר עם פרעה בשם ה' רק נהיה לעם יותר רע וה' לא הציל את העם.
משה הוא רק אדם ולכן הטענה שלו כביכול מוצדקת, אולם מראייה כוללת של הסיפור, אם משה היה מצליח לשכנע את פרעה מיד לשלוח את העם לזבוח לה' במדבר, לא היה כאן שום אפקט ויכול להיות שהם היו באמת הולכים לזבוח לה' במדבר ואז חוזרים חזרה וזו לא המטרה, המטרה היא להוציא אותם לחופשי. ולראייה כבר לאחר היציאה האמיתית שלהם הם באו בטענות למשה על כך שלא נשארו במצרים כה פעמים לאורך ההליכה במדבר.

יום רביעי, 20 באפריל 2022

שמות פרק ד'

א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה.
ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה.
ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

פס' א'-ה'
משה ממשיך להתווכח עם ה', הוא מתנגד לשליחות שה' הטיל עליו ולאורךהפרק הוא מנסה להתחמק מכך בטענות שונות. אחת הטענות של משה היא שהעם לא יאמין לו ולא ישמע בקולו ויגידו שה' לא נגלה אליו. ה' במקום להגיב על כך שואל אותו מה יש למשה ביד, משה עונה לו מטה, ה' אומר לו להשליך את המטה לארץ והמטה נהפך לנחש ומשה בורח מפניו.
ה' אומר למשה שישלח את ידו לנחש ויאחז בזנבו וברגע שהוא עושה זאת הנחש נהפך חזרה למטה.
ה' אומר למשה שזה כדי שהעם יאמין שה' נגלה אליו.

ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.
ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ.

פס' ו'-ז'
ה' לא מחכה לתגובה של משה וממשיך לתת לו אות נוסף להראות לעם, הוא אומר למשה שישים את ידו בחיקו/בבית השחי כנראה וברגע שמשה מוציא אותה היא מצורעת כולה, ה' אומר לו שיחזיר את הידו לחיקו ויוציא שוב והנה היא חזרה להיות בריאה. 
 
ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן--וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.
ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ--וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.

פס' ח'-ט'
ה' אומר למשה שאם העם לא יאמין לאות הראשון (המטה שנהפך לנחש) ולא יאמין לאות השני (היד שהפכה למצורעת) הוא אומר לו לעשות אות נוסף, לקחת ממי היאור, לשפוך ביבשה והם ייהפכו לדם.
 
י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.
יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר.
יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.
יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.
טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.
יז וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת. 

פס' י'-י"ז
למרות שלושת האותות שה' נתן למשה ואמורות לשכנע אותו, משה ממשיך לסרב לקחת על עצמו את האחריות הכבדה והפעם טוען לפני ה' שהוא לא יכול לדבר טוב כי הוא מגמגם. ה' מתרגז עליו ואומר לו שהוא אלוהים והוא זה ששם פה לאדם והוא יכול להחליט מי מדבר ומי לא ואומר לו ללכת והוא יגיד מה שה' אומר לו להגיד.
משה מתעקש ומבקש ממנו לא לשלוח אותו וכאן ה' כבר ממש כועס עליו ואומר לו לקחת את אחיו, אהרון הלוי, והוא ידבר איתו וידבר בשבילו. לך תדבר עם העם וקח את המטה איתך כדי לעשות את האותות.

יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם.
יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.
כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.
כב וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.
כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

פס' י"ח-כ"ג
משה כנראה השתכנע לבסוף או יותר נכון החליט להרים ידיים והבין שאין מה להתווכח עם ה' ומה שנגזר עליו זה מה שייעשה, הוא שב חזרה ליתרו, החותן שלו (כל השיחה הזו מתרחשת בסנה הבוער שאליו הגיע משה לאחר שיצא לרעות את הצאן של כהן מדין). הוא לא מספר ליתרו על התגלות ה', כנראה כמו שהוא חושש מהתגובה של העם לכך הוא חושש גם מהתגובה של יתרו לכך ולכן רק אומר לו שהוא רוצה לחזור לאחיו במצרים לראות אם הם עוד בחיים ויתרו מברך אותו שיילך בשלום.
ה' אומר למשה שהוא יכול לחזור למצרים כי כל האנשים שמבקשים את רעתו מתו, כנראה הכוונה לפרעה שהרי מוזכר קודם שהוא מת.
משה לוקח את אשתו, את בניו ויוצא לכיוון מצרים עם המטה בידו.
כאשר משה מתכונן ללכת למצרים, ה' אומר לו שהוא יעשה אותות ומופתים בפני פרעה אולם ה' יחזק את ליבו של פרעה והוא לא ישלח את העם. ואז ה' אומר לו שהוא יגיד לפרעה, שעם בני ישראל הם כמו הבן הבכור של ה' ואם הוא לא ישלח את בניו (הכוונה לבני ישראל) ה' יהרוג את בנו בכורו (יש לנו כאן רמז למכה העשירית שהיא מכת בכורות ובעקבותיה פרעה התרצה ושלח את העם).
 
כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.
כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.
כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת. 

פס' כ"ד-כ"ו
בדרך למצרים ה' פוגש את משה ומבקש להמיתו, לא ברור מדוע או האם זה ניסיון שה' מעמיד אותו, בכלל שלושת הפסוקים הללו נראים לא קשורים לעלילה ונכתבו על כך פרשנויות שונות.
ציפורה מצילה את משה על ידי כך שהיא לוקחת אבן צור, כורתת את עורלת בנה (ברית מילה) ואומרת "חתן דמים אתה לי" ואז ה' עוזב אותו.

כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים--וַיִּשַּׁק-לוֹ.
כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְאֵת כָּל-הָאֹתֹת, אֲשֶׁר צִוָּהוּ.
כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן--אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת, לְעֵינֵי הָעָם.
לא וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

פס' כ"ז-ל"א
בזמן שמשה הולך למצרים ה' מתגלה אל אהרון ואומר לו ללכת לפגוש את משה במדבר, אהרון הולך ופוגש את משה בהר האלוהים, שם משה מספר לאהרון את כל מה שה' אמר  לו, על האותות ועל השליחות.
שניהם הולכים, אוספים את כל זקני ישראל, אהרון מספר להם את כל הדברים שה' אמר למשה ומשה מדגים את האותות בפני העם, לא ברור האם היה ספק מצד העם או זקני העם באמיתות הדברים של משה ואהרון שבגללם הם עשו את האותות, או שהם העדיפו לעשות את האותות כדי לחזק את הדברים לפני ההתנגדות הצפויה, האותות והדברים גורמים לעם להאמין למשה ואהרון, הם מאמינים שה' הגיע להציל אותם.

יום שלישי, 19 באפריל 2022

שמות פרק ג'

א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה.
ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים.
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.
ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם.
י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

פס' א'-י'
משה הולך לרעות את הצאן של יתרו, הוא מגיע להר אלוהים חורב ושם רואה סנה (סוג של שיח) שלא נשרף, משה מסתקרן ומתקרב לראות למה הוא לא נשרף, ה' רואה שמשה מתקרב ונגלה אליו, הוא פונה אליו ומשה אומר שהוא שומע.
ה' אומר למשה שיוריד את הנעליים מעל רגליו כי זה מקום קדוש ואז הוא מציג את עצמו, שהוא אלוהי אבותיו של משה ומשה חושש להסתכל על ה' ומסתיר את פניו.
ה' אומר למשה מדוע הוא נגלה אליו, הוא שמע את זעקת בני ישראל במצרים והוא רוצה שמשה יילך לפרעה ויוציא את בני ישראל ממצרים וייקח אותם לארץ המובטחת.


יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם.
יז וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.
יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.
יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי--כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ: וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה.
כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.
כא וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.
כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.



פס' י"א-כ"ב
משה שואל מדוע הוא צריך ללכת, הוא לא מתאים לכך. ה' אומר לו שהוא יהיה איתו ושלא ידאג.
משה שואל אותו אם הם ישאלו מה שמו של האל, מה יגיד להם? ה' אומר שיגיד להם ששמו אהיה ואז מרחיב ואומר את שמו המלא, ה' אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הוא אומר למשה ללכת לזקני ישראל (המנהיגים אל בני ישראל) ולהגיד להם שה' נגלה אליו והוא יציל אותם ויעלה אותם ממצרים לארץ המובטחת.
הם ישתכנעו, ויבואו איתו לפרעה והם יבקשו ממנו ללכת לזבוח לה' במדבר 3 ימים.
ה' אומר למשה שפרעה לא יסכים בקלות, ייקח זמן אבל ה' יעניש את פרעה במכות ולאחר מכן הוא ייתן להם ללכת. הם לא יילכו בידיים ריקות אלא ישאילו כלי כסף וזהב ובגדים מהמצרים ויצאו ברכוש גדול.
ה' מנבא למשה מה יקרה מהרגע שהוא יגיע לפרעה ועד שיצאו ממצרים.

יום שני, 18 באפריל 2022

שמות פרק ב'

א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי.
ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.
ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת-הַיָּלֶד.
ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד.
ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ.
י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

פס' א'-י'
אחרי פרק א' מספרים לנו פתאום סיפור חדש שקורה בתוך כל המצב הזה במצרים. איש מבית לוי לוקח לאישה את בת לוי, שניהם משבט לוי הכוונה, והיא יולדת לו בן ומחביאה אותו 3 חודשים. אחרי שקראנו את פרק א' אנו מבינים מדוע היא מחביאה את הילד, כדי שלא ישליכו אותו ליאור. אולם לאחר 3 חודשים היא לא יכולה יותר להחביא אותו והיא מכינה לו תיבת גומא, מצפה אותה בחימר וזפת שלא ייכנסו מים, מניחה את התינוק בתיבה ושמה אותה בסוף על שפת היאור. לא אומרים לנו כיצד היא הרגישה אולם אפשר להניח שהיה לה מאוד קשה ולפי מה שקורה בהמשך היא כנראה סידרה את הדברים כך שהוא יינצל.
אחותו הגדולה ניצבת מרחוק ומשקיפה על התיבה לראות מה יקרה, זה גם יכול לרמוז לנו שאומנם היא דואגת ורוצה לדעת מה יקרה ואולי הן ניחשו מה יכול לקרות ובגלל זה האחות שם כדי להניע את העלילה ואת התוכנית שלהן.
וכאן מתגלה התוכנית, בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור והנערות שלה נמצאות איתה, היא מוצאת בתוך הסוף את התיבה ומבקשת מהאמה שלה להביא לה את התיבה. 
היא פותחת את התיבה ורואה תינוק בוכה, והיא חומלת עליו, היא מבינה שהוא מילדי העברים, כי היא הייתה מודעת לצו של אביה, פרעה, ואף אמא מצריה לא תחביא את הבן שלה או תשלח אותו.
בדיוק לאחר שבת פרעה מוצאת את התיבה עם התינוק, מגיעה אחותו ומציעה לה הצעה, היא תביא לה אישה שתניק את התינוק מתוך הנשים העבריות. זה היה מקובל באותה תקופה שאישה במעמד גבוה לא הניקה בעצמה אלא הייתה לה אישה מינקת שמניקה את הילד ודואגת לו וגם האחות יודעת ובת פרעה יודעת שאין לה אפשרות להניק אותו וזו הזדמנות לקשר חזרה בין האמא לבן. בת פרעה כנראה מנחשת שיש קשר משפחתי אולם היא לא אומרת על כך כלום אלא משתפת איתן פעולה, היא מסכימה שהאחות תקרא לאישה שתניק את התינוק, והיא מביאה כמובן את אמו של התינוק שתניק אותו.
לאחר שהילד גדל, בת פרעה מתייחסת אליו כמו אל בנה וקוראת לו משה כי משתה אותו מהמים.

יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.

פס' י"א-ט"ו
לאחר שמשה גדל הוא יוצא לאחיו, המשפט הזה רומז לנו שהוא כנראה ידע או הבין מה המוצא שלו וידע שהוא מעם בני ישראל, גם המעשה שעשה מעיד על כך. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, הכתוב שוב חוזר על הקשר המשפחתי של משה כלפי בני ישראל.
משה מסתכל סביב, רואה שאין אף אחד, מכה את המצרי וטומן אותו בחול.
ביום השני כשהוא יוצא שוב הוא שני אנשים עברים רבים ביניהם, אולם הוא לא מכה אותם אלא מתערב ושואל מדוע הם רבים, הוא גם מציין "רעך", במובן של חבר, מבחינת משה הם כולם אחים וסובלים יחד לכן מוזר לו שהם רבים ביניהם.
אותו אדם כועס על משה ושואל אותו מי הוא בכלל, מי שם אותו לשופט עליהם והאם הוא רוצה להרוג אותו כמו שהרג את המצרי.
משה נבהל שהדבר התגלה, פרעה גם שומע על כך ומבקש להרוג את משה, כנראה עד לאותו רגע משה נהנה מחמת הספק ומכך שבת פרעה גידלה אותו אולם לאחר שהרג את האיש המצרי הוא לא מוגן יותר וניתן לפגוע בו.
משה בורח מפני פרעה, ממצרים ומגיע לארץ מדין ומתיישב ליד הבאר, הבאר היא מקום מפגש באותה תקופה ולכן הוא מתמקם שם ומחכה לראות את מי יפגוש שיוכל לעזור לו.

טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.
יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.
יח וַתָּבֹאנָה אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.
יט וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן.
כ וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.
כב וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. 

פס' ט"ז-כ"ב
לכוהן מדין יש 7 בנות והן רועות את צאן אביהן ומשקות אותו, הן מגיעות לבאר אולם הרועים שנמצאים שם מגרשים אותן, כנראה כי הן בנות. אולם משה שנמצא שם בדיוק קם, מגן עליהן ומשקה את כל הצאן שלהן. זה לא מובן מאליו בכלל, משה גדל בבית פרעה, הוא כנראה לא רגיל לעבודה פיזית, בנוסף להשקות את הצאן זה מאוד קשה, זה לאסוף מים מהבאר עם הדלי, להשקות ולמלא שוב, צריך כוח פיזי רב.
הבנות חוזרות לביתן ואביהן מתפלא למה הן חזרו מוקדם, זה אומר לנו שהוא היה רגיל שלוקח להן זמן רב, כנראה בגלל הרועים שהיו מציקים להן וגם בגלל הפיזיות בהשקיית הצאן שהייתה קשה להן כנראה וזה מפתיע אותו (מזכיר את בראשית כ"ז שיעקב המתחזה לעשיו מגיע עם המטעמים ויצחק מפלא איך חזר מהר).
הבנות של רעואל מספרות לו על כך שאיש מצרי הציל אותן מיד הרועים והשקה להן את הצאן, הן חשבו שמשה מצרי בגלל הלבוש שלו כנראה.
רעואל אומר להן שיקראו לו להגיע אליהם הביתה שינוח ויאכל, משה יושב עם רעואל וכנראה עוברת תקופה והוא נהיה בן בית ומתחתן עם ציפורה, בתו של כהן מדין.
היא יולדת בן ומשה נותן לו את שמו, גרשום, כי הוא גר בארץ אחרת.

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה.
כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.
כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים. 

פס' כ"ג-כ"ה
לאחר כל תקופת הסבל פרעה מלך מצרים שניסה להשמיד את בני ישראל, מת. באותו זמן הסבל של בני ישראל כל כך גדול שהזעקה שלהם עולה לשמים, לאלוהים והוא זוכר את הבטחתו לאברהם, ליצחק וליעקב.
זה מרמז לנו למה שיקרה בהמשך, שהנה בשלו התנאים להצלת בני ישראל, הם סבלו הרבה (כמו שאלוהים אמר לאברהם בנבואה שלו בבראשית ט"ו) וגם נולד המנהיג שיושיע את העם, הוא עבר דבר או שניים בחייו ועתה הוא ראוי להציל את עם ישראל.

יום שבת, 5 בפברואר 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - שמות פרק ט"ז

א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי--בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  

ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר.  

ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. 

בני ישראל ממשיכים במסע לארץ כנען ומגיעים למדבר סין. הם עייפים, מותשים ורעבים ומתלוננים למשה שעדיף היה להם להישאר במצרים, שם היה להם אוכל (סיר הבשר). הם מאשימים את משה ואהרון ושהביאו אותם למדבר למות ברעב.

אם נקרא בפרקים הקודמים נראה כי בני ישראל סבלו במצרים ולא באמת היה להם טוב, אבל במקרים שקשה להם הם עושים אידיאליזציה ומסתכלים על התקופה שלהם במצרים לעומת עכשיו כאל תקופה יותר, למרות שהם היו עבדים והתעללו בהם.

 

ד וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  

ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁיוְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּוְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  

ה' שומע את תלונת העם ואומר למשה שהוא ייתן להם לחם מהשמיים, העם ייצא ללקט את הלחם כל יום. ביום השישי צריך לקחת כפול.

 

ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב--וִידַעְתֶּם, כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד ה', בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-ה'וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  

ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁהבְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-ה'.  

משה ואהרון פונים לעם ואומרים להם שה' הוציא אותם מארץ מצרים והוא שמע את תלונתם, ה' ייתן להם בערב בשר לאכול ובבוקר לחם לאכול.

 

ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי ה':  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם

י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד ה', נִרְאָה בֶּעָנָן. 

משה אומר לאהרון שיגיד לעם שיקרבו לפני ה', כי הוא שמע את תלונתם ורוצה לפנות אליהם. בני ישראל פונים לכיוון המדבר והם רואים את כבוד ה' בצורת ענן.


יא וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר

יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

יג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה.  

יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ.  

ה' מדבר למשה ואומר לו להגיד לעם, שמעתי את התלונה שלכם ועכשיו תגיד להם, בערב הם יאכלו בשר ובבוקר לחם והם יידעו שה' הוא האלוהים.

הבשר בערב הוא שלו (סוג של ציפור) ובבוקר יש שכבת טל (מים).


טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה.  

טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה', לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶתמִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  

 בני ישראל רואים את המחזה ולא יודעחם מה זה, "מן הוא", זו שאלה, מה זה? מכאן לקוח שמו של הלחם = מן.

משה אומר להם שזה האוכל שעליו דיבר ה' וציווה עליהם לאסוף לפי מספר הראשים בכל משפחה.


יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט

יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ

בני ישראל אוספים ומלקטים לפי מספר האנשים בכל משפחה ולפי הצורך.

יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר.  

כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה,וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה

כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹוְחַם הַשֶּׁמֶשׁוְנָמָס.  

משה מזהיר אותם שלא להשאיר מהמן עד הבוקר, כי ה' ציווה עליהם לאסוף את המן כל יום. מדוע? כדי שהם יוכלו להעריך יותר את מה שעשה עבורם וכדי שהם יעבדו בשביל האוכל הזה. ברגע שהם צריכים לקום מוקדם בבוקר, לצאת, לחפש, לאסוף, לאגור, לחשב כמה צריך, זה דורש יותר עבודה וככה הם מרוויחים זאת ולא מקבלים כמובן מאליו.

האנשים לא שומעים למשה ומשאירים ממנו עד הבוקר, ואז הם מגלים שבאו תולעים לאוכל שנשאר עד הבוקר והוא מסריח. משה מתרגז עליהם בגלל שלא הקשיבו לו.


כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה--שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה

כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה', מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר.  

כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ

כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַה':  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.  

כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ.  כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ. 

משה אומר לעם שביום שישי צריך לקחת כמות כפולה מכיוון ששבת היא קודש ולא עושים כל מלאכה, הם צריכים לנוח. משה גם מרגיע אותם שהפעם הם יכולים לשמור את האוכל ליום למחרת והוא לא יבאיש ולא יבואו תולעים. העם עושה זאת אך בנוסף הם יוצאים ביום השביעי למרות האיסור ולא מוצאים בחוץ את האוכל.


כח וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי.  

כט רְאוּ, כִּי-ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת--עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.  

ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.  

לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹמָן; וְהוּאכְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹכְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.  

לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  

לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה', לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.  

לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶל-מֹשֶׁהוַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת.  

לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶתאֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.  

לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

 

ה' מתרגז על כך שלא שמעו להוראותיו, הוא מזכיר להם שוב שהוא נתן להם את השבת ולכן הוא נותן להם לאסוף כמות כפולה של אוכל ומזכיר להם שצריך לשבות ביום שבת.

בני ישראל קוראים לאוכל המיוחד "מן". יש תיאור של המן, כמו גרגירים והטעם שלו הוא כמו עוגה בדבש.

משה אומר לאהרון לקחת צנצנת ולשים בה מהאוכל, המן, שיישאר למשמרת לנצח.

בני ישראל אוכלים מהמן ארבעים שנה עד שהם הגיעו לארץ כנען.

 

מאמינים כי בארון הברית יש בנוסף ללוחות, את מטה אהרון וגם את צנצנת המן מהמסע במדבר.

עוד על המן בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9F