ראיון עם דמות עם בינה מלאכותית

 באחד השיעורים החלטתי ללמד משהו חדש על בינה מלאכותית, הצגתי להם שתי אפשרויות של בוט, רובי הבוט וצ'אט GPT.

הדגמתי להם איך עושים ראיון עם הבוט, מה צריך לכתוב לו כדי לקבל תשובות בהתאם. עשינו רשימה של הדמויות בתנ"ך שלמדנו עליהן עד עכשיו, הם היו צריכים לבחור דמות, ולעשות איתה מעין ראיון קצר בעזרת הבוט.

התוצאות מדהימות ומעניינות, הם בחרו את הדמות והם כתבו לבד את השאלות שהם רוצים לשאול.

קישור לכל הראיונות שהם הכינו

דוגמא אחת - ראיון עם הנחש:

1. מה הייתה הכוונה האמיתית שלך כשהמלצת לחווה לאכול מהפרי האסור?

הכוונה שלי הייתה פשוטה: לעורר את הסקרנות שבה. ראיתי את הפוטנציאל החבוי בבני האדם,

את הרצון שלהם לדעת ולהבין. האם זו טעות לרצות לדעת טוב ורע? אולי. אבל בלי סיכון אין צמיחה.

2. האם אתה רואה את עצמך כרשע או פשוט כמישהו שמציג אפשרויות חדשות?

רשע? לא. אני רואה את עצמי כמי שפותח דלתות. לפעמים, העולם זקוק לדמות שמעזה לשאול שאלות, לשבור גבולות.

אני לא מחייב, רק מראה שיש יותר מדרך אחת להתקיים.

3. האם ידעת מראש אילו השלכות יהיו למעשיך על האנושות?

ידעתי שיהיו השלכות, אבל לא שיערתי עד כמה הן יהיו גדולות. חשבתי שזו תהיה הזדמנות לאדם לגדול ולהבין,

אבל כנראה ששקלתי אחרת את כובד ההשלכות שהגיעו אחר כך.

4. מדוע בחרת בחווה ולא באדם?

חווה נראתה לי כזו שמקשיבה, חוקרת, מרגישה. היא נראתה פתוחה לרעיונות חדשים יותר מאדם, שהיה אולי מעט זהיר מדי.

זה לא היה מתוך זדון, אלא מתוך הבנה שהיא עשויה להבין את המסר.

דוגמא שנייה - ראיון עם נוח:

1. נוח, מה הרגשת כשאלוהים ציווה עליך לבנות את התיבה, ואיך קיבלת את ההוראה הזו?

נוח: “הרגשתי שמטלה כבדה הוטלה עליי, אך אני ידעתי שעליי למלא את רצון אלוהים. האמונה שלי בו הייתה חזקה,

והבנתי שמטרת הציווי הייתה להציל אותי ואת משפחתי. זה לא היה קל, היו הרבה ספקות וקשיים, אבל המשכתי כי

ידעתי שאלוהים רצה לשמור על החיים על פני האדמה.”

2. איך התמודדת עם צחוק או ספק מצד הסובלים מהמבול על בניית התיבה במשך כל כך הרבה שנים?

נוח: “הם לא הבינו את מה שעשיתי, וזה כואב כשאנשים לא רואים את הדרך שאתה הולך בה. אבל אני המשכתי לעבוד

בתבונה ובאמונה, כי ידעתי שאני לא בונה את התיבה בשבילם, אלא כדי לשרוד את מה שיבוא. אני פשוט בחרתי להקשיב

לצו האלוהים ולא להסתכל לאחור.”

3. כשאתה והמשפחה שלך נכנסתם לתיבה, מה היו המחשבות והרגשות שלך לגבי עתיד העולם אחרי המבול?

נוח: “הרגשתי צער גדול על חורבן העולם, היה לי קשה לראות איך נעלמו כל החיים שהיו לפני כן. אבל יחד עם זאת, הרגשתי תקווה

כי הייתי בטוח שהעולם החדש שניבנה אחרי המבול יהיה מקום טוב יותר, ושהאנושות תתחיל מחדש, עם מוסר גבוה יותר.”

4. אחרי המבול, כשירדתם מהתיבה וראיתם את העולם החדש, איך הרגשתם? האם חשבתם שהאנושות

5. תלמד משהו מהניסיון הזה?

נוח: “הייתה תחושת הקלה, אך גם פחד מהלא נודע. כאשר יצאנו מהתיבה וראינו את העולם הריק והשתקם,

ידענו שעלינו לקחת אחריות ולבנות את העולם מחדש, על ערכים טובים יותר. אני האמנתי שהאנושות תלמד

מהניסיון ושהם יכבדו את הברית שלי עם אלוהים.”

5. איך היית מתאר את הברית שלך עם אלוהים, וההתחייבות שנכנסת אליה אחרי המבול?

נוח: “הברית שלי עם אלוהים הייתה התחייבות לשמור על העולם ולחיות על פי מצוותיו. אלוהים הבטיח שלא יהיה מבול נוסף,

ואני מצדדי התחייבתי לשמור על אמונה, להיות צדיק ולבנות חברה שבה האמונה והטוב יעמדו בראש. הברית הזו הייתה עקרונית,

היא ציינה התחלה חדשה, עולם של תקווה וצדק.”

6.  האם יש משהו שהיית עושה אחרת במעמד הזה, או משהו שהיית רוצה לשנות בהתנהלותך?

נוח: “אני לא יודע אם הייתי משנה משהו, כי אני מאמין שמה שעשיתי היה נכון לפי הזמן וההבנה שלי אז. אם הייתי חושב יותר

על העולם קודם לכן, אולי הייתי מנסה לשתף את האנשים באופן פעיל יותר, אך כנראה שהייתי נתקל בספקנות ובזלזול. כך או כך,

מה שעשיתי היה מבוסס על ציווי אלוהים, ואני מאמין שזו הדרך הנכונה.”

יצירת תמונות בבינה מלאכותית

 בשנה, שנתיים, האחרונות הבינה מלאכותית נמצאת בכל מקום, וצריך ללמוד לשלב אותה ולדעת איך לתפעל אותה בצורה שתתאים ללימוד.

השבוע הקדשתי שיעור בכיתה י לבינה מלאכותית, הסברתי להם בקצרה מה זה בינה מלאכותית, מה זה פרומפט ואיך כותבים אותו ולאחר מכן לימדתי אותם איך יוצרים תמונה בבינה מלאכותית.

בגלל שהם בכיתה י ולא לכולם יש את אותה רמת ידע כרגע לימדתי בצורה מאוד בסיסית, הראתי להם את chat GPT ואמרתי להם שיש עוד אתרים ונלמד אותם בהמשך.

לאחר מכן נתתי להם משימה, כתבנו על הלוח את כל הדמויות שלמדנו עליהם עד היום.

לאחר מכן היו צריכים לבחור דמות, ליצור לה תמונה ולהעלות לפדלט שהכנתי להם.

התוצרים מדהימים והם למדו כלי חדש להשתמש בו. - קישור לכל התמונות בפדלט

הנה כמה דוגמאות שהתלמידים הכינו בעזרת הבינה המלאכותית:

רות המואביה

 אדם הראשון

 נוח והתיבה

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ה'

א זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלהִים עָשָֹה אֹתוֹ: 

ב זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:

הפסוקים הראשונים הם מעין הקדמה או כותרת לשאר הפרק. פרק זה מתאר את עשרת הדורות שעבור מאדם הראשון ועד נוח, תיאור השושלת הוא רק של שת, בנו של אדם.

ג וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:
ד וַיִּהְיוּ יְמֵי-אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
ה וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת:

בגיל 130 שנה אדם הוליד את שת. לאחר שהוליד את שת אדם המשיך לחיות עוד 800 שנה והוליד בנים ובנות בנוסף לשת. אדם מת בגיל 930.

ו וַיְחִי-שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אֱנוֹשׁ:
ז וַיְחִי-שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
ח וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

בגיל 105 שנה הוליד שת את אנוש, לאחר שהוליד את אנוש המשיך לחיות עוד 870 שנה והוליד בנים ובנות בנוסף. שת מת בגיל 912.

ט וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-קֵינָן:
י וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יא וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

אנוש הוליד את קינן בגיל 90, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 815 שנה והוליד בנים ובנות. אנוש מת בגיל 905.

יב וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מַהֲלַלְאֵל:
יג וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יד וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶֹר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

קינן הוליד את מהללאל בגיל 70, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 840 שנה והוליד בנים ובנות. קינן מת בגיל 910.

טו וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-יָרֶד:
טז וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-יֶרֶד שְׁלשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

מהללאל הוליד את ירד בגיל 65. לאחר מכן המשיך לחיות עוד 830 שנה והוליד בנים ובנות. הוא מת בגיל 895.

יח וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-חֲנוֹךְ:
יט וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כ וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

ירד הוליד את חנוך בגיל 162, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 800 שנה והוליד בנים ובנות. ירד מת בגיל 962.

כא וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח:
כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כג וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:
כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלהִים:

חנוך הוליד את מתושלח בגיל 65, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 300 שנה. סך שנות חייו של חנוך הם 365.
חנוך יוצא דופן כי לא מסופר שהוא מת, נאמר שאלוהים לקח אותו להתהלך איתו.

כה וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-לָמֶךְ:
כו וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

מתושלח הוליד את למך בגיל 187, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 782 שנה והוליד בנים ובנות. הוא מת בגיל 969 - האדם הכי זקן בתנ"ך.

כח וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן:
כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵֹנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהוָֹה:
ל וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
לא וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

למך הוליד את נוח בגיל 182, יש לנו כאן מדרש שם, כדי לנחם אותם בגלל העונש שהטיל עליהם ה' בגירוש מגן עדן וקילל עבור בני האדם את האדמה.
למך המשיך לחיות אחרי לידת נוח עוד 595 שנה והוליד בנים ובנות. למך מת בגיל 777.

לב וַיְהִי-נֹחַ בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת:

נוח הוליד את שם, חם ויפת בגיל 500. מהתיאור לא ברור אם הם נולדו כשלישיה או בהפרשי שנים.

ניתן לראות מתיאור השושלת כמה דברים:

תחילה רואים שתוחלת החיים לאט לאט יורדת, יש מדי פעם כאלו שחיים יותר אבל אין ספק שתוחלת החיים יורדת בהתאם לעונש בגן עדן - מעפר באת ואל עפר תשוב, הפיכה לבני תמותה.
גם גיל הילודה יורד לאט לאט, הגיל בו הם מביאים את הילדים לעולם.
כל אחד מהגברים האלו הוליד עוד בנים ובנות אולם מוזכרים ככל הנראה רק הבכורים, רובם לא עשו משהו חשוב בחייהם שמספרים לנו על כך, מזכירים אותם רק בגלל השושלת.
כך נמשך התיאור עד שמגיעים לנוח ובניו, כאן התורה עוצרת מכיוון שהפרקים הבאים עוסקים בנוח ומשפחתו.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ד'

א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. 

ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. 

ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. 

ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. 

ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. 

ו וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. 

ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.

לאחר האכילה מפרי עץ הדעת, נפקחות עיניהם ויש האומרים שקיבלו גם ידיעה מינית, לכן הם שוכבים ונולד להם בן בשם קין.

לקין יש מדרש שם - קניתי איש את ה', הכוונה שהיא יצרה איש עם אלוהים (לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו ואלוהיו, כך לפי השיר המוכר יש שלושה ששותפים ביצירת האדם)

לאחר מכן היא יולדת את הבל.

הבל רועה צאן וקין רועה אדמה.

לאחר תקופה הם גדלים וקין מחליט להביא  מנחה לה' מפרי האדמה (כי הוא עובד אדמה), גם הבל מביא מנחה לה', מהצאן המשובח שלו (כי הוא רועה צאן).

אולם ה' מחליט לבחור במנחה של הבל ולא של קין, הדבר מאכזה את קין מאוד עד כדי כך שאלוהים פונה אליו ומנסה לעודד אותו. הוא אומר לו משפט שמזהיר אותו. יש לו שתי דרכים להתמודד עם הרגשות שלו. 

1. אם יעשה טוב, יהיה טוב

2. אם לא יעשה טוב, לא יהיה טוב. 

עליו להתגבר על החטא, על היצר הרע שתמיד מחכה (רובץ) בפתח במטרה להשתלט עליו, עליו למשול ביצר הרע ולהתנגד לו. 

ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. 

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. 

י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. 

יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. 

יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. 

יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה: גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא. 

יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. 

טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. 

כאן אנו רואים שקין לא התגבר ע היצר הרע, הוא נמצא עם הבל בשדה וקם והורג אותו. לא כתובה לנו הסיבה אבל בגלל שזה מופיע מיד לאחר סיפור המנחה אנו מסיקים שהוא הרג אותו בגלל שאלוהים בחר במנחה שלו.

ה' פונה לקין בשאלה רטורית - איפה אחיך? קין עונה לו בחוצפה, מאיפה אני יודע, מה אני שומר הראש שלו?

ה' כועס עליו ואומר לו "דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה", הוא משתמש בלשון רבים כדי להדגיש שקין הרג לא רק את הבל אלא גם את כל הצאצאים הפוטנציאליים שיכלו להיות לו.

ה' מעניש את קין שיהיה ארור, האדמה שהוא עובד קשה לא תצמיח לו כלום והוא יהיה נע ונד. 

זה עונש קשה כי שני העונשים קשורים לתפקיד שלו - עובד אדמה. עובד אדמה צריך שטח קבוע להיות בו כדי לעבוד את האדמה והוא כמובן צריך שהאדמה תצמיח לו יבול.

קין בתגובה מראה מעין חרטה, הוא אומר לאלוהים שהעוון שלו גדול מנשוא, זאת אומרת שהעונש קשה יותר ממה שמגיע לו. הוא טוען כלפי ה' שאם הוא יהיה נע ונד הוא לא יוכל להסתתר מפני אנשים אחרים שרוצים לפגוע בו. (לא ברור העניין כי אין אנשים בעולם, אולי הוא חושש מההורים שלו?)

ה' נותן לו אות, סימן, שידעו שהוא קין ואומר לו שכל מי שיכה אותו, ייענש הרבה יותר.

טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן. 

יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. 

יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ. 

יט וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. 

כ וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. 

כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. 

כב וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה. 

כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. 

כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. 

קין מסיים את השיחה עם ה' וממשיך בחייו, הוא פוגש אישה, היא יולדת לו בן ומכאן יש לנו תיאור של שושלת קין ואת ההתפתחות התרבותית שלהם. המצאת כלי נגינה, כלי מתכת, ישיבה באוהלים ועוד.

לבסוף יש את שירת למך

כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. 

כו וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה. 

בפסוקים אלו אנו כביכול חוזרים חזרה בזמן לרגע שאחרי הריגת הבל. לא אומרים לנו איך אדם וחוה הגיבו להרג הבל, לא מראים לנו איך הם מתמודדים, אנחנו יכולים רק להסיק שהבאת בן נוסף לעולם היא הדרך שלהם להתמודד, גם ההסבר של השם שלו - כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. 

זה ילד שניתן להם על ידי אלוהים במקום הבל שנהרג על ידי קין.

זו ההתייחסות היחידה שאנו רואים מצד אדם וחוה.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ג'

הפרק מחולק לארבעה חלקים

החלק הראשון פסוקים א'-ז': החטא

החלק השני פסוקים ח'-י"ג: בירור האשמה

החלק השלישי פסוקים י"ד-י"ט: העונש

החלק הרביעי פסוקים כ'-כ"ד: הגירוש מגן עדן

א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. 

ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל. 

ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן. 

ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן. 

ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. 

ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. 

ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת

החלק הראשון פסוקים א'-ז': החטא

בפסוקים אלו מסופר לנו על החטא של אדם והאישה (עוד לא קוראים לה חוה).
תחילה מספרים לנו על הנחש שהיה ערמומי יותר מכל החיות שברא ה', הנחש פונה לאישה ומשכנע אותה לאכול מפרי עץ הדעת, אולם הוא עושה זאת כמובן בדרך ערמומית ולא מגיע ישירות לעניין אלא הולך מסביב.
הוא אומר לה שה' אמר שאסור להם לאכול מעץ הגן, האישה אומרת לו שהם כן יכולים לאכול, אבל מפרי העץ שבתוך הגן אלוהים אסר לאכול ממנו, וגם אם ייגעו בו הם ימותו (יש כאן תוספת של האישה בעניין נגיעה בעץ).
כאן הנחש מגיע למטרה שלו, הוא אומר לה שהם לא ימותו, ברגע שהם יאכלו מהעץ הם יהיו כמו אלוהים, יודעים להבדיל בין טוב ורע.
האמירה הזאת גורמת לאישה להסתכל על העץ בצורה מחודשת, היא רואה אותו בעיניים אחרות, טוב למאכל, תאווה לעיניים ונחמד מאוד. האישה אוכלת מהעץ ומשכנעת גם את האיש לאכול.
ברגע שהם אוכלים הם מקבלים את הדעת וכך הם מבינים ששניהם מסתובבים עירומים והם מתביישים מכך. זאת בניגוד לפרק הקודם שהם לא התביישו כלל.

ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. 

ט וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. 

י וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. 

יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. 

יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. 

יג וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה-זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל.

החלק השני פסוקים ח'-י"ג: בירור האשמה

פסוקים אלו הם תיאור החקירה של אלוהים.
האיש והאישה שומעים את קול ה' מתהלך בגן ומתחבאים מפניו, זה קצת בעייתי כי ה' יודע הכל ורואה הכל אבל זה כנראה אינסטינקט שלהם, אוטומטית להתחבא שלא ייראו אותם עירומים.
ה' קורא לאדם ושואל אותו היכן הוא, אדם עונה לו שהוא שמע את ה' מתהלך בגן והוא מתחבא כי הוא מתבייש בעירום שלו.
ה' מבין שמשהו קרה, הוא שואל את האדם מי אמר לו שהוא עירום וישר מגיע אל המסקנה, האם הוא אכל מהעץ שאסור היה לו לאכול ממנו?

האדם לא מודה באשמה אלא מאשים אחרים, הוא מאשים את האישה ואת ה'. הוא אומר לו שהאישה שה' נתן לו גרמה לו לאכול מהעץ.
ה' ממשיך בבירור, מהאיש הוא עובר לנאשמת הבאה, האישה. הוא שואל אותה מה היא עשתה וגם היא לא מודה באשמה אלא מעבירה את האחריות לנחש ומאשימה אותו ששכנע אותה לאכול.
כאן אלוהים כבר מפסיק את הבירור ועובר לשלב העונש.

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. 

טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  

טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ.  

יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. 

יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. 

יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב

החלק השלישי פסוקים י"ד-י"ט: העונש

ה' נותן להם את העונשים שוב לפי הסדר, קודם הנחש, האישה ולבסוף האיש.
הנחש:

- יהיה ארור מכל החיות.

- יזחל על גחונו ויאכל עפר כל ימי חייו

- תהיה איבה בינו לבין האישה ובין הצאצאים של הנחש לבין הצאצאים של האישה.

האישה:

- תלד בכאב

- התשוקה שלה לגבר תשלוט בה

האדם:

- יעבוד כל חייו שיהיה לו מה לאכול

- ימות

כל אחד מהם מקבל עונש מידה כנגד מידה.

נחש:

פיתה באכילה ולכן יאכל עפר כל ימי חייו.
האישה והנחש היו בקשר טוב ולכן יכול היה לשכנע אותה לחטוא, מעכשיו תהיה איבה בין בני האדם לנחש.
האישה:
חטאה באכילת פרי העץ בקלות ולכן את פרי בטנה תוציא בייסורים.
פיתתה את האיש שלה לאכול מהעץ, מעכשיו התשוקה שלה לאיש תמשול בה.
האיש:
בגלל שאכל בקלות מעכשיו יצטרך לעבוד קשה כדי להוציא אוכל מהאדמה.
רצה לאכול כדי להיות כמו אלוהים, העונש יהיה שהוא ימות ויחזור לעפר האדמה שממנו נוצר.

כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי. 

כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. 
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. 

כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. 

כד וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. 

החלק הרביעי פסוקים כ'-כ"ד: הגירוש מגן עדן

פסוקים אלה מתארים את הגירוש מגן עדן. כאן האישה מקבלת את השם חוה, אם כל חי (יש אומרים שהיה כתוב במקור חיה בהתבסס על מדרש השם אולם הי' במהלך השנים התארכה וכיום זה הפך לאות ו').

הסיבה לגירוש מגן עדן מופיעה בפסוק כ"ב. ה' לא רוצה שהאדם יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם ולכן הוא מגרש אותו. הוא שולח אותו לעבוד את האדמה שנוצר ממנה.
כדי לוודא שאף אחד לא יחזור ה' שם כרובים (=מלאכים) וחרב מתהפכת ליד עץ החיים כדי למנוע מבני האדם להתקרב למקום.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ב'

א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. 

ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. 

ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. 

ביום השביעי, אלוהים סיים את המלאכה והוא מקדש את היום השביעי כי זה היום שהוא שבת מכל מלאכה. 

ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

כותרת לסיפור בריאה שני

 

ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. 

ו וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. 

ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. 

מתואר המצב לפני הבריאה, אין צמחיה בארץ כי אין גשם אין אדם שיעבוד את האדמה. ואז בפסוקים לאחר מכן יש פתרונות. 

הבעיה - אלוהים לא המטיר על הארץ. הפיתרון - אד עולה מהארץ ומשקה אותה.

הבעיה - אין אדם שיעבוד את האדמה כדי שתהיה צמחיה. הפיתרון - אלוהים יוצר את האדם מעפר האדמה

ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. 

ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. 

י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. 

יא שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר-שָׁם הַזָּהָב. 

יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. 

יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ. 

יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. 

את האדם אשר יצא הוא שם בגן עדן ואז עוברים לתאר את הגן. אלוהים מצמיח בגן עצים וצמחיה. ביניהם שני עצים מיוחדים שנזכרים בשמם, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. יש נהר שמתפצל לארבעה ראשים והם סובבים את גן העדן.

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. 

טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. 

יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. 

לאחר סיום תיאור גן העדן, חוזרים חזרה לאדם שנברא ולתפקידו בגן. אלוהים שם את האדם בגן עדן כדי שיעבוד בגן וישמור עליו.

לאחר מכן הוא מצווה עליו שמותר לו לאכול מכל עצי הגן חוץ מאשר עץ הדעת טוב ורע, כי ביום שיאכל ממנו הוא ימות.

יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. 

יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. 

כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. 

כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. 

כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. 

כג וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. 

כד עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

אלוהים מחליט שהאדם בודד ורוצה ליצור לו עזר כנגדו, הוא יוצר את כל החיות מהאדמה ומביא אל האדם כדי שייתן להם שמות.

אולם הוא רואה שעדיין האדם בודד ומחליט להפיל עליו תרדמה, לוקח ממנו צלע ויוצר ממנה אישה.

האדם קורא לה אישה כי היא נוצרה מהאיש, הוא מרגיש קרוב אליה יותר כי היא נוצרה ממנו.

הפסוק המסכם הוא ששניהם עירומים ולא מתביישים. זה בעצם רמז למה שייקרה בפרק הבא.

בראשית פרק ה' - מאדם הראשון ועד נוח

 א זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם  בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.  

ב זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.  

ג וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת.  

ד וַיִּהְיוּ יְמֵי-אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

ה וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת.   

ו וַיְחִי-שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אֱנוֹשׁ.  

ז וַיְחִי-שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

ח וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  

ט וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-קֵינָן.  

י וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

יא וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  

יב וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מַהֲלַלְאֵל.  

יג וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

יד וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  

טו וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-יָרֶד.  

טז וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

יז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת. 

יח וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-חֲנוֹךְ.  

יט וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כ וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  

כא וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח.  

כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

כג וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.  

כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.  

כה וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-לָמֶךְ.  

כו וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

כז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת. 

כח וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן.  

כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה.  

ל וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  

לא וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת.  

לב וַיְהִי-נֹחַ בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

מערך שיעור - סיכום ראשית האנושות

לסיכום נושא ראשית האנושות בחרתי לעשות להם פעילות של תעודת זהות.
המרצה שלי בתואר שני עשתה לנו פעילות עם תעודות זהות ולקחתי את הרעיון לתנך.

הכנתי קובץ של תעודות זהות (הדפסתי כך שיהיו שניים בעמוד כדי לחסוך במקום)
חילקתי לתלמידים

• לבחור דמות מפרקי ראשית האנושות
• למלא את תעודת הזהות על הדמות
• לאחר שסיימו עליהם להתחלק לקבוצות לפי הדמויות שבחרו. 
• בקבוצה עליהם להכין תעודת זהות מסכמת לפי מה שחילקתי להם ולהוסיף לכך באילו פרקים מופיעה הדמות, פסוק המתאר אותה ועוד דברים אם הם רוצים
• לבסוף ביקשתי שכל קבוצה תשלח נציג/ה והם הציגו את תעודת הזהות שהכינו בפני הכיתה

תעודות הזהות שהתלמידים הכינו

תעודת הזהות המסכמת