יום רביעי, 15 באוקטובר 2014

אונס דינה ואונס תמר - שני סוגי אונס בתנ"ך

כבר דובר רבות על נושא הנשים בתנ"ך, קולן לא נשמע וכאשר הן מוזכרות זה רק בגלל סיבה נוספת או שקרה להן משהו ספציפי. בפוסט הזה בחרתי להתמקד בשני סיפורי אונס "מפורסמים" מהתנ"ך - אונס דינה ואונס תמר.
אומנם שניהם סיפורי אונס אולם ניתן לומר כי כל אחד מהם מדגים או מייצג סוג אונס מסויים.
אונס דינה מייצג אונס על ידי אדם זר לעומת אונס תמר שמייצג אונס על ידי אדם מוכר וקרוב.

אונס דינה
הסיפור על דינה מסופר רק בפרק אחד, בראשית ל"ד. ליעקב היו 12 בנים, כולם יודעים מי הם, אולם היו לו גם הרבה בנות, מתוכן רק דינה מוזכרת.
מסופר על דינה שיצאה יחד עם בנות הארץ, חמור בן שכם ראה אותה והוא שוכב איתה, לאחר המעשה מסופר שהוא אוהב אותה מאוד ואף רוצה להתחתן איתה, הוא מגיע יחד עם אביו, שכם, לדבר עם יעקב על החתונה. בני יעקב אומרים לו שהם מוכנים לכך רק אם כל הגברים בעיר יעברו ברית מילה, כך גם בעתיד הם יוכלו להתחתן אחד עם השני. הם מסכימים לכך ומשכנעים את הגברים בעיר, לאחר מכן, כאשר הם מתאוששים מברית המילה, שמעון ולוי יוצאים לעיר והורגים את כל הגברים שם, הם בוזזים את הכל ולוקחים את דינה חזרה הביתה.

רבות דובר על האונס, על ההתנהגות של יעקב, על ההתנהגות של דינה ועל התנהגות האחים. אני אתמצת כאן את הנאמר:

התנהגות יעקב - נאמר על יעקב שהוא שמע על האונס אולם החליט להחריש, לשתוק, עד שבניו יחזרו. וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם (פס' 5)
בנוסף, כאשר נערך המשא ומתן על נישואי דינה וחמור, הבנים הם אלו שמדברים ולא יעקב, וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: (פס' 13)
רק בסוף הפרק, לאחר רצח הגברים בעיר, יעקב מדבר לראשונה מאז המקרה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. (פס' 30)

יעקב במהלך המקרה לא מדבר, לא מתערב, נותן לבנים לנהל את המשא ומתן ונותן להם יד חופשית לפעול, רק בסוף הוא מגיב על מעשיהם והם מחזירים לו באמירה שאחותם לא זונה והם לא ייתנו שיעשו מאחותם זונה.
יעקב לא מצטייר כאן כדמות אב מגונן שאכפת לו מביתו, אלא מצטייר כאב לא אכפתי שנותן לבניו לפעול בשמו לפי דעתם.

התנהגותה של דינה - הפרק מספר על אונס דינה אולם היא מוזכרת בו רק בתחילת הפרק, בפסוקים הראשונים, לאחר מכן רק מדברים על חמור ושכם ועל האחים. אם כן, מה כבר ניתן לומר על דינה כאשר לא מסופר עליה כלום? יש אומרים שהיא הביאה זאת על עצמה, הפעם היחידה שהיא מוזכרת ושמוזכר שהיא עושה משהו מרצונה ועל דעת עצמה היא יוצאת עם בנות הארץ, נראה שהיא הסתקרנה לגביהן ויצאה לבלות איתן, לאחר מקרה האונס יש אומרים שזה בגלל שהיא הסתובבה איתן והמקרה נועד להזהיר אחרות, זה מה שקורה לבנות ישראל שהולכות עם בנות הארץ, עמים אחרים.
יש לציין שלאורך הפרק לא שואלים את דינה לדעתה, מה היא רוצה ועוד, מחליטים בשבילה ולבסוף רוצחים את חמור, אביו ואת כל אנשי העיר בגלל מה שקרה לה ויש אומרים שבעקיפין, בגללה.
שוב ניתן לראות בכך מעין סיפור אזהרה - זה מה שקורה כאשר מסתובבים עם עמי הארץ, בסוף ייגרם נזק ויקרה אסון.

התנהגות האחים - האחים יוצאים להגנת דינה, הם אלו שהוגים את הרעיון של ברית מילה, מרמים את חמור ושכם ולבסוף שמעון ולוי יוצאים למסע רצח כדי לנקום את האונס של אחותם. יש לציין ששמעון ולוי היו אחיה של דינה מאותו אבא ואמא, הדבר מסביר את היחס שלהם למצב ואת המעשה שלהם.
האחים לוקחים על עצמם את תפקיד המגונן, את תפקיד ראש המשפחה ופועלים בשל כך.

אונס תמר
הסיפור על אונס תמר מסופר רק בפרק אחד, שמואל ב' פרק י"ג. מסופר שלאבשלום יש אחות יפה בשם תמר, אמנון אחיה למחצה התאהב בה ורצה אותה. הוא לא יודע מה לעשות ומוזכר גם שהוא לא רוצה לפגוע בה. דוד שלו, יונדב בן שמעה, שואל אותו למה הוא מתנהג מוזר. אמנון מספר לו על אהבתו לתמר. יונדב מציע לו להתחזות לחולה ותמר תבוא לטפל בו. לכאורה הצעה תמימה.
אמנון עושה זאת, מתחזה לחולה ומבקש מדוד שישלח לו את תמר שתטפל בו. דוד שולח את תמר לחדרו של אמנון, תמר מגיעה לחדר, היא מכינה לאמנון לביבות ומטפלת בו, אמנון מסרב לאכול, הוא מבקש מכל מי שבחדר לצאת וכאשר הם נשארים לבד הוא מבקש מתמר שתשכב איתו.
תמר מסרבת היא אומרת לו שזה אסור, בעיקר בגלל שהם לא נשואים, היא אומרת לו שיבקש מאביהם דוד, שהוא יסכים, אולם אמנון לא רוצה לשמוע, הוא אונס אותה בכוח. לאחר המעשה אמנון שונא אותה ומשלח אותה מעל פניו, תמר ההמומה קורעת את שמלת הפסים שלה, היה נהוג שבנות המלך הבתולות לובשות זאת, והיא שמה על עצמה שק ואפר וזועקת.
אבשלום מגלה מה קרה ומבקש ממנה להחריש, גם דוד שומע מה קרה אולם לא מגיב, תמר נשארת בביתו של אבשלום.
לאחר שנתיים אבשלום רוצח את אמנון, דוד מתאבל על כך ואבשלום בורח, רק לאחר שלוש שנים הוא יכול היה לחזור כי דוד כבר ניחם על מותו של אמנון.

גם כאן אנו רואים את התנהגות הגברים כלוקה בחסר.

התנהגות דוד - לא מגיב בכלל על הנעשה, לא מתאבל ובכלל נראה שהוא אדיש למה שקרה. הרגש היחיד שהוא מראה בפרק זה לאחר רצח אמנון, הוא מתאבל עליו קרוב לשלוש שנים. הדבר מציג את דוד באור שלילי, כאבא לא אכפתי ואדיש.

התנהגות אבשלום - אבשלום רוצה לגונן על תמר ולבסוף אף נוקם את האונס שלה, אולם תגובתו הראשונה היא שתשב בשקט ולא תעשה כלום. לאחר האונס היא הולכת בארמון וזועקת  - וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה (פס' 19).
אבשלום מדבר איתה ומבקש ממנה לשתוק - וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ, וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל-תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. (פס' 20)


אם כן, לפנינו שני סיפורי אונס, האחד הוא סיפור על אונס על ידי אדם זר, דינה יצאה להסתובב עם בנות הארץ וחמור בן שכם לקח אותה ושכב איתה. השני הוא סיפור על אונס על ידי אדם קרוב, אח, תמר מגיעה לטפל באחיה החולה אמנון והוא אונס אותה.

ישנם כמה הבדלים בין הסיפורים וגם כמה נקודות דמיון.

נקודות דמיון:

  • בשניהם האב מחריש ולא מגיב על האונס
  • בשניהם האח/ים הם הנוקמים את אונס אחותם. האחות והאחים הם מאותו אבא ואמא.
  • בשניהם לא נשמע קולה של הנאנסת ולא שואלים לרצונה. 
הבדלים:
  • תגובת הנאנסת - דינה לא מגיבה כלל על האונס, תמר מגיבה על ידי כך שהיא קורעת את בגדיה, שמה על עצמה שק ואפר וזועקת, היא לא שותקת ורוצה שייענש, אולם זה קורה רק אחרי הרבה זמן, דורשים ממנה לשתוק ולא לדבר על המקרה. 
  • הנקמה - במקרה של דינה הנקמה מתבצעת מיד, שמעון ולוי רוצחים את חמור ואת כל הגברים בעיר. במקרה של תמר אבשלום מחכה שנתיים להזדמנות ורוצח את אמנון לבסוף.
  • תגובת האב - יעקב מחריש לאורך כל הפרק, רק בסוף הוא מביע את דעתו וכועס על בניו שרצחו ובזזו את העיר, האחים לא נשארים חייבים ואומרים לו שלא ייתנו שיהפכו את אחותם לזונה. דוד לא מגיב כלל על המעשה ותגובתו היחידה למעשה הנם היא התאבלות על אמנון במשך שלוש שנים, הדבר מאוד מרגיז.
  • תגובת האנס - חמור שכב עם דינה כי היא מצאה חן בעיניו מלכתחילה והוא רוצה להמשיך את הקשר ביניהם ומסכים לחתונה. אמנון אוהב את דינה ולא רוצה לפגוע בה אולם לבסוף הוא אונס אותה כי היא לא מסכימה ישר לשכב איתו, לאחר המעשה הוא שונא אותה ומשלח אותה מעל פניו כמו משרתת.

הסרט "נוח" - מה אמת ומה בדיה

עלילת הסרט:



העלילה מבוססת על הסיפור התנ"כי - תיבת נוח שמופיע בספר בראשית, אולם נראה שהיוצר של הסרט לקח לעצמו חירות יצירתית ורק התבסס בקווים מאוד כללים.
העלילה מספרת על נוח שיש לו סיוטים וחזיונות על מבול שעומד לרדת על האדמה, הוא מתייעץ עם סבא שלו, מתושלח, ולבסוף מחליט, על דעת עצמו, לבנות תיבה כדי להינצל, כך הוא מחליט שצריך להיות.
הוא בונה את התיבה עם אשתו ושלושת בניו הקטנים, במהלך אחד המסעות שלו, הוא מציל ילדה והיא גדלה יחד איתם ולבסוף מתאהבת באח הגדול, שם.
ישנה מלחמה נגד תובל קין שמנסה להוכיח שהוא נעלה על האל ולבסוף הוא מצליח לחדור לתיבה ולהתחבא שם בעזרת האח האמצעי, חם, שכועס מאוד על אבא שלו מכיוון שהשאיר בחורה, שחם אהב, למות.
השהייה בתיבה כנראה נמשכת כמה שנים מפני שהבחורה של שם מגלה שהיא בהריון ונוח כועס על כך ואומר לה שירצח את הילדים שלה ושאסור להם ללדת, לבסוף היא יולדת תאומות ונוח מתרצה ומשאיר אותן בחיים, לאחר שנגמר המבול, הם יורדים לאדמה וחם מחליט לעזוב את המשפחה ולצאת למסע לבדו.

טריילר לסרט "נוח"


כל מי שחובב תנ"ך או אפילו מכיר בכללי את הסיפור המקורי יכול להרגיש אי נוחות מאוד גדולה עד לכעס כאשר הוא רואה את הסרט, אני מודה, לא אהבתי אותו בכלל, לא אהבתי את החירות היצירתית שלקח לעצמו יוצר הסרט, ניתן היה ליצור סרט מוצלח גם בהתבסס על המסופר בתנ"ך. רוב הפרטים גם לא הגיונים שייקרו באמת, ומחלקם הוא פשוט התעלם ובכך אני אעסוק בפוסט.

הסיפור על תיבת נוח מופיע בספר בראשית בפרקים ו',ז', ח', ט'.


  • בתורה מסופר שה' נגלה לנוח ואמר לו שהוא מתכוון להשחית את הארץ מפני שבני האדם נהיו מושחתים, הוא אף מצווה על נוח לבנות תיבה ונותן לו הוראות ברורות כיצד יש לבנות אותה. -  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר (בראשית ו' 13-14)
בסרט לנוח יש חזיונות שעומד להיות מבול והאנשים מושחתים לכן נוח מחליט על דעת עצמו לבנות תיבה ולהציל את בני משפחתו.
  • המובן מאליו והכי בולט! בסיפור המקורי נאמר שנוח, אשתו, שלושת בניו והנשים שלהם יעלו לתיבה - וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. (בראשית ו' 18).
בסרט נוח מציל את עצמו, את אשתו, את שלושת בניו ואת הילדה שהציל בזמנו. יש לציין שבניגוד לתנ"ך שניתן להסיק שהבנים הם מספיק בוגרים מכיוון שיש להם נשים, בסרט הם ילדים קטנים, ללא נשים.
החלק הלא הגיוני בסיפור, לדעתי, הוא כיצד לאחר המבול בני האדם הולכים להתרבות? לפי הסיפור התנ"כי זה הגיוני לחלוטין מכיוון ששלושת הבנים הם בוגרים, יש להם נשים ולאחר המבול ניתן להסיק שנולדו להם ילדים ולבני דודים דרגה ראשונה מותר להיות יחד.
  • בסיפור התנ"כי מסופר שה' אומר לנוח שהמבול יהיה 40 יום ו-40 לילה -  כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; וּמָחִיתִי, אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בראשית ז' 4)
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם. (בראשית ז' 24) - הם נשארו בתיבה 150 יום. - גם בסרט הם נשארו הרבה זמן אולם עדיין זה לא תואם מכיוון שהיא נכנסת להריון בתיבה ובסוף יולדת שם גם, זה לוקח יותר מ150 יום.


  • בסרט נוח דיי צעיר, הוא אבא לילדים קטנים. בסיפור התנ"כי נוח בן 600 שנה כאשר בנה את התיבה - וְנֹחַ, בֶּן-שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וְהַמַּבּוּל הָיָה, מַיִם עַל-הָאָרֶץ. (בראשית ז' 6)

  • בסיפור התנ"כי האל נקרא אלוהים, יש התייחסות מפורשת אליו. בסרט האל נקרא הבורא, הוא לא נגלה אליהם ונוח מנחש על סמך חזיונות שלו מה צריך לעשות.

  • בסיפור התנ"כי מסופר על הברית שהקים ה' עם נוח, ה' מבטיח שלעולם לא יביא יותר מבול על בני האדם והקשת תהיה הסימן לברית. כאשר יורד גשם לרוב מופיעה הקשת כדי להראות לבני האדם שה' זוכר את הברית וזה רק גשם ולא מבול שעומד להחריב את הארץ.
בסרט לא מוזכר דבר כזה.
  • בסיפור התנ"כי מוזכרים בני הנפילים בתחילת פרק ו', בעיקר כדוגמא לכך שהארץ נשחתה,- וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (בראשית ו' 1-4)
בסרט מסופר שבני הנפילים הם מלאכים שסרחו, נפלו לארץ והבוץ כיסה אותם ועכשיו הם נראים כמפלצות. כאשר מתחיל המבול, תובל קין יחד עם כל השושלת שלו מנסים לתקוף את התיבה, הנפילים מונעים מבני האדם להיכנס לתיבה ובגלל שעשו את המעשה הטוב הם זוכים לעלות חזרה לשמיים.
  • סוף הסיפור התנ"כי - וַיְחִי-נֹחַ, אַחַר הַמַּבּוּל, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת (בראשית ז' 28-29) נוח מת בגיל 950.

  • לאחר מותו של נוח יש פירוט בפרק י' של השושלות שיצאו מבניו.
תוספות בסרט - הבחורה של שם שהצילו, מתושלח שמוזכר שם, לא מוזכר בסיפור התנ"כי, המלחמה עם תובל קין, תובל קין שמתחבא בתיבה ואוכל חיות שם להנאתו.


לסיכום, כאשר רוצים לעשות סרט שמבוסס על סיפור או ספר קשה לפעמים להיצמד למקור אולם יש להשתדל ולעשות זאת כי אז חוטאים לסיפור המקורי, לבסס זה לא אומר לקחת את העלילה ולשנות אותה כך שתתאים לאפוס הוליוודי! ניתן היה לעשות סרט המבוסס על הסיפור התנ"כי גם בלי כל השינויים המיותרים והמרגיזים האלו.

דבר נוסף שלי אישית הפריע, לקחו סיפור תנ"כי מעניין, את נוח שהיה צדיק בדורו ולכן ה' החליט להציל אותו, הפכו את נוח בסרט למטורף פאנטי שמפרש את האל לפי רצונו ואף מוכן לרצוח את נכדותיו כי לדעתו זה רצון האל.