סיפור התהוות האומה - נושא חובה לבגרות 70%

 את הנושא של סיפור התהוות האומה שמופיע בספר שמות בחרתי לחלק לחמישה חלקים.

1. בני ישראל במצרים

שמות פרק א' - פרעה והחלטתו על השמדת בני ישראל

2. משה

שמות פרק ב' - הולדת משה, התבגרותו, הגעתו של משה למדין

שמות פרק ג' - משה והסנה הבוער, ה' מטיל על משה להוציא את בני ישראל ממצרים

3. יציאת מצרים

שמות פרק י"ב פס' כ"ט-מ"ב - מכת בכורות

שמות פרק י"ג פס' י"ז-כ"ב - המסע במדבר, עמוד האש, עמוד ענן

שמות פרק י"ד - חציית ים סוף

4. הר סיני

שמות פרק י"ט - הכנה למעמד הר סיני

שמות פרק כ' פס' א-'י"ח - עשרת הדיברות

5. חטא וכפרה

שמות פרק ל"ב - חטא העגל

שמות פרק ל"ג - אוהל מועד, דו שיח בין משה לה'

שמות פרק ל" פס' א-ט"ז - הכנת לוחות הברית בפעם השנייה, יג מידות הרחמים

                   פס' כ"ז-ל"ה - לוחות הברית השניים

פרויקט 929 - שמות ל"ד - יום רביעי 15.4.15 כ"ו בניסן תשע"ה

(א)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל-הַלֻּחֹת אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
(ב)וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל-הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר:
(ג)וְאִישׁ לא-יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם-אִישׁ אַל-יֵרָא בְּכָל-הָהָר גַּם-הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל-יִרְעוּ אֶל-מוּל הָהָר הַהוּא: 

ה' אומר למשה שיפסל לו שני לוחות אבנים כמו הראשונים ושיעלה להר, שם הם יכתבו מחדש את מה שהיה כתוב בראשונים.

(ד)וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: 
(ה)וַיֵּרֶד יְהוָֹה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָֹה:
(ו)וַיַּעֲבֹר יְהוָֹה עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת:
(ז)נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵֹא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים: 

משה עושה זאת ועולה לה', שם ה' מתגלה לפניו ומשה קורא לו ומשתחווה לפניו.

(ח)וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
(ט)וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:

משה מבקש מאלוהים שיסלח לעם על חטאו. אלוהים נותן לו רשימת משימות/דרישות שיקיימו בארץ אליה יבואו.

(י)וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶֹה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵֹה יְהוָֹה כִּי-נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶֹה עִמָּךְ:
(יא)שְׁמָר-לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: 
(יב)הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: - לא לכרות ברית עם יושבי הארץ כדי שלא יהיו למוקש בקרבו.

(יג)כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת-אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: - להרוס את המבחות והמצבות של העמים האחרים.

(יד)כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָֹה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: - לא להשתחוות לאל אחר אלא רק לה'.

(טו)פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ:
(טז)וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶן:

לא לכרות ברית עם יושבי הארץ כדי שהעם לא יילך אחרי אלוהים אחרים, לא לקחת מהבנים והבנות של עמים אחרים כדי שלא יילכו אחרי אלוהים אחרים.

(יז)אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶֹה-לָּךְ: - לא לעשות מסכות או פסלים שיהיו כמו אלוהים.

(יח)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם: - ציווי על חג הפסח.

(יט)כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶֹה:
(כ)וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶֹה וְאִם-לא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:

(כא)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: - שמירת השבת.

(כב)וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶֹה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: - שבועות וסוכות

(כג)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל:

(כד)כִּי-אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת-גְּבֻלֶךָ וְלא-יַחְמֹד אִישׁ אֶת-אַרְצְךָ בַּעֲלתְךָ לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: - אלוהים ירחיק את כל הגויים מהארץ וירחיב את הגבול והם לא יחמדו את הארץ הזאת.

(כה)לא-תִשְׁחַט עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: - לא לשחוט על חמץ את זבח פסח.

(כו)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - להביא לבית אלוהים מראשית ביכורי האדמה, לא לבשל גדי בחלב אימו.

(כז)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְֹרָאֵל:
(כח)וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהֹוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לא אָכַל וּמַיִם לא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶֹרֶת הַדְּבָרִים:
(כט)וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר וּמשֶׁה לא-יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:
(ל)וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת-משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו:
(לא)וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם משֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִֹאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר משֶׁה אֲלֵהֶם:
(לב)וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי:
(לג)וַיְכַל משֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל-פָּנָיו מַסְוֶה:
(לד)וּבְבֹא משֶׁה לִפְנֵי יְהוָֹה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת-הַמַּסְוֶה עַד-צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה: (לה)וְרָאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶת-פְּנֵי משֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי משֶׁה וְהֵשִׁיב משֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ:

משה נמצא על ההר במשך 40 יום ו-40 לילה בלי לאכול ובלי לשתות שם הוא יושב וכותב את לוחות הברית. כאשר ירד משה מההר עור פניו היה קורן מאור אלוהי.

פרויקט 929 - שמות ל"ב - יום שני 13.4.15 כ"ד בניסן תשע"ה

(א)וַיַּרְא הָעָם כִּי-בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵֹה-לָנוּ אֱלהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ:

העם רואה שמשה מתמהמה לרדת מההר והם פונים לאהרון ודורשים ממנו שיעשה להם אלוהים כי הם לא יודעים מה קרה למשה.

(ב)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
(ג)וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן:
(ד)וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵֹהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ה)וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָֹה מָחָר:
(ו)וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:

אהרון אומר להם שיאספו תכשיטים שלהם, הוא מחמם אותם ויוצר מהם מסכת עגל ואומר לעם שזה אלוהים שהעלה אותם ממצרים, הוא אומר לעם שמחר יהיה חג לה'.
יום למחרת העם קמים שמחים וטובי לב ומעלים עולות לפני עגל הזהב.
(ז)וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ח)סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשֹוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא:
(י)וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶֹה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
(יא)וַיְחַל משֶׁה אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה אֱלהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָֹה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:
(יב)לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
(יג)זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְֹרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:
(יד)וַיִּנָּחֶם יְהוָֹה עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשֹוֹת לְעַמּוֹ:

אלוהים אומר למשה על ההר שהעם הפך רע, הם סרו מהר מהדרך שציווה עליהם, הם עשו לעצמם מסכת עגל ובכך עברו על עשרת הדיברות.
ה' אומר למשה שהוא יהרוג את העם והוא יעשה ממשה עם גדול. משה משכנע אותו לא לעשות כן כדי שהעמים האחרים לא יגידו שאלוהים הוציא את עמו ממצרים כדי להרוג אותם במדבר.
(טו)וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן-הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:
(טז)וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵֹה אֱלהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלהִים הוּא חָרוּת עַל-הַלֻּחֹת:
(יז)וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל-משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:
(יח)וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלת וַיִּחַר-אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
(כ)וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשֹוּ וַיִּשְֹרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר-דָּק וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל: 

משה יורד מההר עם הלוחות לעבר העם, הוא רואה את הריקודים לפני העגל וכעס משליך מידיו את הלוחות ושובר אותם. הוא לוקח את העגל, שורף באש וטוחן עד דק ומפזר על המים.
(כא)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן מֶה-עָשָֹה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:
(כב)וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם כִּי בְרָע הוּא:
(כג)וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵֹה-לָנוּ אֱלהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ: 
(כד)וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:
(כה)וַיַּרְא משֶׁה אֶת-הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם:
(כו)וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָֹה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל-בְּנֵי לֵוִי:
(כז)וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָֹה אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל שִֹימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ:
(כח)וַיַּעֲשֹוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
(כט)וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:
(ל)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהֹוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
(לא)וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל-יְהוָֹה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשֹוּ לָהֶם אֱלהֵי זָהָב:
(לב)וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
(לג)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
(לד)וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם:
(לה)וַיִּגֹּף יְהוָֹה אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשֹוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָֹה אַהֲרֹן:

משה כועס על אהרון שהחטיא את העם ובנה להם מסכת עגל. משה בתגובה קורא לשבט לוי, הוא אומר להם שייקחו את חרבותם ויעברו בכל שבט ויהרגו אנשים שהשתתפו בעשיית העגל.
בני לוי עושים זאת והורגים מהעם כ-3,000 איש.
משה מבקש מאלוהים שיסלח לעם על החטא שלהם.