(א)וַיַּרְא הָעָם כִּי-בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵֹה-לָנוּ אֱלהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ:
העם רואה שמשה מתמהמה לרדת מההר והם פונים לאהרון ודורשים ממנו שיעשה להם אלוהים כי הם לא יודעים מה קרה למשה.
(ב)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
(ג)וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן:
(ד)וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵֹהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ה)וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָֹה מָחָר:
(ו)וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:
אהרון אומר להם שיאספו תכשיטים שלהם, הוא מחמם אותם ויוצר מהם מסכת עגל ואומר לעם שזה אלוהים שהעלה אותם ממצרים, הוא אומר לעם שמחר יהיה חג לה'.
יום למחרת העם קמים שמחים וטובי לב ומעלים עולות לפני עגל הזהב.
(ז)וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ח)סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשֹוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא:
(י)וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶֹה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
(יא)וַיְחַל משֶׁה אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה אֱלהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָֹה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:
(יב)לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
(יג)זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְֹרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:
(יד)וַיִּנָּחֶם יְהוָֹה עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשֹוֹת לְעַמּוֹ:
אלוהים אומר למשה על ההר שהעם הפך רע, הם סרו מהר מהדרך שציווה עליהם, הם עשו לעצמם מסכת עגל ובכך עברו על עשרת הדיברות.
ה' אומר למשה שהוא יהרוג את העם והוא יעשה ממשה עם גדול. משה משכנע אותו לא לעשות כן כדי שהעמים האחרים לא יגידו שאלוהים הוציא את עמו ממצרים כדי להרוג אותם במדבר.
(טו)וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן-הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:
(טז)וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵֹה אֱלהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלהִים הוּא חָרוּת עַל-הַלֻּחֹת:
(יז)וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל-משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:
(יח)וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלת וַיִּחַר-אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
(כ)וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשֹוּ וַיִּשְֹרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר-דָּק וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:
משה יורד מההר עם הלוחות לעבר העם, הוא רואה את הריקודים לפני העגל וכעס משליך מידיו את הלוחות ושובר אותם. הוא לוקח את העגל, שורף באש וטוחן עד דק ומפזר על המים.
(כא)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן מֶה-עָשָֹה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:
(כב)וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם כִּי בְרָע הוּא:
(כג)וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵֹה-לָנוּ אֱלהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ:
(כד)וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:
(כה)וַיַּרְא משֶׁה אֶת-הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם:
(כו)וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָֹה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל-בְּנֵי לֵוִי:
(כז)וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָֹה אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל שִֹימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ:
(כח)וַיַּעֲשֹוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
(כט)וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:
(ל)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהֹוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
(לא)וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל-יְהוָֹה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשֹוּ לָהֶם אֱלהֵי זָהָב:
(לב)וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
(לג)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
(לד)וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם:
(לה)וַיִּגֹּף יְהוָֹה אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשֹוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָֹה אַהֲרֹן:
משה כועס על אהרון שהחטיא את העם ובנה להם מסכת עגל. משה בתגובה קורא לשבט לוי, הוא אומר להם שייקחו את חרבותם ויעברו בכל שבט ויהרגו אנשים שהשתתפו בעשיית העגל.
בני לוי עושים זאת והורגים מהעם כ-3,000 איש.
משה מבקש מאלוהים שיסלח לעם על החטא שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה