פרויקט 929 - שמות ל"ד - יום רביעי 15.4.15 כ"ו בניסן תשע"ה

(א)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל-הַלֻּחֹת אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
(ב)וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל-הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר:
(ג)וְאִישׁ לא-יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם-אִישׁ אַל-יֵרָא בְּכָל-הָהָר גַּם-הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל-יִרְעוּ אֶל-מוּל הָהָר הַהוּא: 

ה' אומר למשה שיפסל לו שני לוחות אבנים כמו הראשונים ושיעלה להר, שם הם יכתבו מחדש את מה שהיה כתוב בראשונים.

(ד)וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: 
(ה)וַיֵּרֶד יְהוָֹה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָֹה:
(ו)וַיַּעֲבֹר יְהוָֹה עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת:
(ז)נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵֹא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים: 

משה עושה זאת ועולה לה', שם ה' מתגלה לפניו ומשה קורא לו ומשתחווה לפניו.

(ח)וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
(ט)וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:

משה מבקש מאלוהים שיסלח לעם על חטאו. אלוהים נותן לו רשימת משימות/דרישות שיקיימו בארץ אליה יבואו.

(י)וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶֹה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵֹה יְהוָֹה כִּי-נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶֹה עִמָּךְ:
(יא)שְׁמָר-לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: 
(יב)הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: - לא לכרות ברית עם יושבי הארץ כדי שלא יהיו למוקש בקרבו.

(יג)כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת-אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: - להרוס את המבחות והמצבות של העמים האחרים.

(יד)כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָֹה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: - לא להשתחוות לאל אחר אלא רק לה'.

(טו)פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ:
(טז)וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלהֵיהֶן:

לא לכרות ברית עם יושבי הארץ כדי שהעם לא יילך אחרי אלוהים אחרים, לא לקחת מהבנים והבנות של עמים אחרים כדי שלא יילכו אחרי אלוהים אחרים.

(יז)אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶֹה-לָּךְ: - לא לעשות מסכות או פסלים שיהיו כמו אלוהים.

(יח)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם: - ציווי על חג הפסח.

(יט)כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶֹה:
(כ)וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶֹה וְאִם-לא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:

(כא)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: - שמירת השבת.

(כב)וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶֹה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: - שבועות וסוכות

(כג)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל:

(כד)כִּי-אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת-גְּבֻלֶךָ וְלא-יַחְמֹד אִישׁ אֶת-אַרְצְךָ בַּעֲלתְךָ לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: - אלוהים ירחיק את כל הגויים מהארץ וירחיב את הגבול והם לא יחמדו את הארץ הזאת.

(כה)לא-תִשְׁחַט עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: - לא לשחוט על חמץ את זבח פסח.

(כו)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - להביא לבית אלוהים מראשית ביכורי האדמה, לא לבשל גדי בחלב אימו.

(כז)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְֹרָאֵל:
(כח)וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהֹוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לא אָכַל וּמַיִם לא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶֹרֶת הַדְּבָרִים:
(כט)וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר וּמשֶׁה לא-יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:
(ל)וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת-משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו:
(לא)וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם משֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִֹאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר משֶׁה אֲלֵהֶם:
(לב)וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי:
(לג)וַיְכַל משֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל-פָּנָיו מַסְוֶה:
(לד)וּבְבֹא משֶׁה לִפְנֵי יְהוָֹה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת-הַמַּסְוֶה עַד-צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה: (לה)וְרָאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶת-פְּנֵי משֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי משֶׁה וְהֵשִׁיב משֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ:

משה נמצא על ההר במשך 40 יום ו-40 לילה בלי לאכול ובלי לשתות שם הוא יושב וכותב את לוחות הברית. כאשר ירד משה מההר עור פניו היה קורן מאור אלוהי.