יום שני, 26 באוקטובר 2015

בית ספר שונה באווירה שונה - שינוי צורת הישיבה בכיתה ובכלל

בעבר שיטת הישיבה בכיתה הייתה טובה, היה קל למורה להשתלט ולשלוט בכיתה כשכולם יושבים ליד שולחן, יש מקום לעבור ביניהם, המורה עומדת מקדימה ויכולה לראות הכל.

אבל כיום השיטה בעייתית, מספר התלמידים בכיתה הולך וגדל (40 ילדים בכיתה!) קשה להסתובב ביניהם כל הזמן והשיטה של לעמוד ליד הלוח וללמד רק מרחיקה את המורה מהתלמיד ויוצרת ניכור.

וזה בלי להזכיר את גובה השולחן, הכיסאות הלא נוחים, הישיבה הממושכת בלי יכולת לקום ולהסתובב (בגלל זה ילדים מבקשים לצאת לשתות/ לשירותים ועוד באמצע השיעור), המזגן שמכוון למקום אחד, החלונות ללא וילונות עם השמש והלוח שצריך להעתיק ממנו אבל זה קל וקריא רק אם את יושב במקום מסויים.

יש לשנות את שיטת הישיבה בכיתה, איך? זה תלוי גם בחומר הלימוד. אם אני מגישה לבגרות בתיכון, יש לי בעיה רק לעמוד ולהרצות את החומר, הם צריכים את החומר כתוב.
אם כן, הדברים קשורים אחד לשני, במקביל לשינוי החומר יש לשנות את שיטת הלימוד והכיתה.

  • אפשר ורצוי לסדר כיתות עגולות, שיהיו במעגל, להסביר להם כך את החומר, כך כולם יושבים עם הפנים למורה ולשאר התלמידים. החיסרון - בכל רגע נתון המורה עומדת עם הגב לאחד התלמידים, גם אם היא מסתובבת. בנוסף, קשה לכתוב בשיטה הזאת על הלוח והתלמידים לא יכולים לכתוב במחברת.
  • שיטת נוספת היא ישיבה בקבוצות כמו בכיתות הקטנות, אולם גם בשיטה זו יש חיסרון שאחד התלמידים יושב עם הגב.

אולי הפיתרון קשור בחלוקה של הילדים לקבוצות - לא מלמדים כיתה בקבוצות אלא שמבטלים את עניין הכיתה ויש רק קבוצות קטנות של עד 10 ילדים, כך מלמדים כל פעם. זו לדעתי שיטה מוצלחת, כך המורה יכולה לשבת איתם בקבוצה עם השולחנות, היא רואה את כולם, כולם שומעים אותה ברור, היא יכולה לקום לרגע לראות מה הם עושים. בשיטה הזאת רצוי לעבוד בחוברת עבודה אולי, עם סיכומים ושאלות, כך אפשר לקרוא איתם את הסיכומים, למרקר דברים חשובים, לענות יחד על שאלות ועוד.

לסיכום, כדי ללמד בצורה הטובה ביותר, יש לבטל את עניין הכיתות, ליצור קבוצות לימוד של עד 10 ילדים, יושבים איתם בשולחן יחד עם חוברות עבודה ומלמדים אותם.

מה עושים עם ילדים שלא רוצים ללמוד? כמו שקורה לעיתים בכיתות מב"ר ואתגר שהם קצת ילדים, למצוא שיטה אחרת, שלא ילמדו. במקרה הזה אולי כדאי לעשות פרטני של שני ילדים כל פעם במקום שיעור רגיל, לא על חשבון שעות השהייה של המורה, כי אז התלמידים מפסידים שיעורים אחרים.

והשאלה שבטח ישר עולה לראש - ואיפה יהיה מקום לכל הכיתות בשביל כל קבוצה? הפיתרון פשוט, להפסיק לחזר אחרי תלמידים פוטנציאלים ואז מגיעים למצב של 1,000 תלמידים בבי"ס, אין ככה יחס אישי (מניסיון שלי כתלמידה). להגביל מראש את מספר התלמידים, בכל כיתה יש קבוצה, וכך זה מתקשר לפוסט הקודם של חלוקה לפי רמה ולא שכבת גיל.

בית ספר שונה באווירה שונה - חלוקת כיתות בעייתית

ברוב בתי הספר כיום יש חלוקת כיתות מאוד מקובלת, אם כי אולי היא הפכה להיות יותר כללית.

כשאני הייתי תלמידה, החלוקה של הכיתות הייתה מאוד מובהקת - כיתת מחוננים, כיתת אומנות, כיתת חשמל, כיתת ספורט, כיתת טכ"מ, כיתת ביוטכנולוגיה, כיתת מב"ר, כיתת מב"ח, עיוני רגיל ועוד.
היה דיי ברור מי נחשבו לתלמידים הטובים ומי פחות...

כיום יש חלוקה של כיתה מדעית, כיתה חברתית וכיתות מב"ר ואתגר.

אבל יש בעיה עם החלוקה הזאת, בעיקר של מב"ר ואתגר, מכיוון שהשם לא מעיד על התלמידים שנמצאים שם. יש סטיגמה לכיתות האלו, שהן כיתות קשות, מופרעות, ילדים בעייתים. בפועל זה אחרת.

יש לזכור שחלוקת הכיתות החדשה של מב"ר ואתגר החלה לפני פחות מ-10 שנים. כשהייתי ביסודי (בשנות ה-90) היו כיתות רגילות והייתה כיתה קטנה שנקראה כיתה טיפולית והתייחסנו אליהם כאל מופרעים, כיום אני יודעת שהילדים שהיו שם היו בעלי הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה, פשוט לא ידעו איך לטפל בהם אז זרקו (אין מילה אחרת להתנהגות הזאת) אותם בכיתה הקטנה והשאירו אותם ככה לגדול עם תסכול וסטיגמה שיהיה קשה להיפטר עד הצבא.
כך זה נמשך גם בחטיבה, רק בתיכון הייתה פתאום החלוקה שהזכרתי קודם לכל הכיתות המיוחדות.

אגב, עד היום אין לי מושג למה יש לכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל) סטיגמה שלילית, הרי שם הכיתה מעיד על כך שהם עושים בגרות כמו כולם.

יש בכיתות האלו שני סוגי תלמידים - אלו המתקשים בריכוז ולכן מדברים ו"מפריעים" (זו לא אשמתם, קשה להם להתרכז ולשבת באותו מקום לאורך זמן), ואלו השקטים שנמצאים שם אולי בגלל קשיים בלימודים.
השמת שני סוגי התלמידים האלו באותה כיתה פוגעת בשניהם. מצד אחד השקטים שלא מדברים ויכולים לשבת ולהתרכז, הם לומדים, פשוט יש להם הרבה הקלות, אולי לקות למידה מסויימת, מצד שני הפרעות הקשב שגם רוצים ללמוד, אבל קשה להם לשבת ולהתרכז לאורך זמן.
יש להפריד בין הקבוצות לכיתות אחרות או לוותר על החלוקה, אבל יש לזכור כי אולי חלק מהילדים עברו לכיתות האלו מכיוון שלא הצליחו לעמוד בקצב ולהדביק את הפער בכיתות "הרגילות" והיה הכי קל להעביר לכיתה המיוחדת.

צריך לשנות את צורת הלמידה בכיתות האלו, שעתיים בשבוע למקצוע, רצוי שילמדו משעה 8 עד 13. ולא לתת להם ללמוד שעתיים רצוף את אותו מקצוע, או ללמד אותם בימים קשים או אחרי מבחן.
בכלל הייתי מעדיפה לעשות את זה בכל הכיתות האחרות, גם לכיתה מדעית קשה לשבת ללמוד בשעה שמינית אחרי שעשו מבחן באותו יום ולמדו כבר 8 שעות לפני.

אולי גם יש מקום לשנות לא רק את שיטת הלימוד ואת השעות למקצוע אלא בכלל לחשוב שוב על עניין הבגרות. תלמיד בכיתה כזאת מתקשה להתמודד לרוב עם עומס, על אחת כמה וכמה כשאומרים לו שהוא צריך לעשות באותה שנה 5 בגרויות, זה מלחיץ אותו.

דבר נוסף שאני נתקלת בו הרבה בכיתות האלו הוא תחושת התסכול והייאוש, רובם חושבים שלא יצליחו בחיים בגלל שהם לומדים בכיתה כזאת ולא מבינים שהבגרות שהם עושים היא אותה בגרות שכולם עושים, זאת בגרות ארצית. דבר שני, שאפשר להצליח כיום גם אם יש לך רק תעודת בגרות.
יש כאלו שעשו הכל ובכל זאת הלכו לשפר כי הם לא מרוצים, הם לא מודעים לאופציה הזאת, הם חושבים שמי שעושה בגרות הוא חכם ומצליח, מי שיש לו תואר הוא חכם ומצליח, הם לא יודעים/מבינים שהעולם השתנה.

כשאני מספרת להם שעשיתי בגרות במתמטיקה 3 יח"ל הם בהלם, השאלה הראשונה שלהם היא: "אז איך את מורה?" הם לא מבינים שאין קשר ושאני מורה לתנ"ך, אז אני לא חייבת ציון 100 ב-5 יח"ל מתמטיקה כדי להיות מורה. זה משעשע אותי מצד אחד ומעציב אותי מצד שני.

אני הרי שייכת לדור האבוד, הדור שמכיתה א' מספרים לו שאם יעשה בגרות, יעשה צבא וילמד תואר הוא ימצא עבודה בקלות ויצליח בחיים. רק שעד שהגעתי לשלב התואר העולם השתנה ורוב הדור שלי סתם למד/לומד תואר שמעולם לא יעשה בו שימוש ורובם ימשיכו לעבוד במשכורות מינימום כי אנחנו מחפשים את דרכנו.

התלמידים שלי כיום שייכים לדור החדש, דור שכל הזמן משתנה וממציא את עצמו מחדש, הם צריכים שיטת לימוד חדשה, מערכת חינוך חדשה, דברים שיכינו אותם לעולם, די להגיד להם שבלי בגרות הם לא יצליחו, זה לא נכון! הכל שאלה של איך מודדים הצלחה. צריך לשאול אותם מכיתה א' מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים ולכוון אותם לשם.

בית ספר שונה באווירה שונה - חלוקת התלמידים לפי רמות ולא לפי קבוצות גיל

יצא לי לקרוא השבוע את סדרת הכתבות באתר XNET על מאה ילדים ישראלים, ממליצה לכולם, בעיקר כי אפשר דרך זה להכיר צורות חיים שונות בארץ ומה שאותי יותר מעניין, אפשר להכיר שיטות חינוך שונות בארץ.

בכל מקום בארץ שיטת החינוך שונה, יש בתי ספר במתכונת הישנה ויש בתי ספר שהם דו-לשוניים, בתי ספר עם שיעורים שונים ומיוחדים וכאלו שבכלל פרצו את הגבול ושינו את הקונספט המוכר של בית ספר.

כזה בית ספר מופיע בכתבה: http://xnet.ynet.co.il/family/articles/0,14566,L-3110018,00.html
(כל בתי הספר המתוארים מעניינים ויש מה ללמוד, אישית בחרתי בפוסט הזה להתייחס לשיטת הבית הספר המוזכרת כי היא מאוד שונה ומעניינת).

לפי המתואר, בית הספר הוא לא בית הספר הסטנדרטי שאנחנו מכירים, מבנה, כיתה, שכבות גיל ועוד. כאן יש חלוקה לחטיבות של גילאים שונים ולא החלוקה השרירותית הקיימת.

"בבית הספר יש שתי חטיבות, חטיבה צעירה (גילאי 5-7) וחטיבה בוגרת (גילאי 7-12). אני בחטיבה הצעירה ויש לנו שתי קבוצות: מים (גילאי 5-6) ואוויר (גילאי 7)."

כדאי להתחיל לצאת מהקופסא ולהבין שמה שעבד פעם, היום זה לא עובד. די לחלק ילדים לפי הגיל שלהם, כמובן שזה יותר קל אבל בפועל אנחנו רואים שזה לא תמיד טוב. למשל יש את ילדי החודשים האחרונים (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר) שבהתחלה יש להורים את ההתלבטות - האם להעלות אותם לכיתה א' והם יהיו הכי קטנים או להשאיר עוד שנה בגן ואז הם יהיו בין הגדולים, ומאותו רגע התלבטות לכל החיים - האם הם עשו בחירה נכונה או לא.

כדאי שנתחיל להבין שגיל ביולוגי הוא לא מדד לאינטילגנציה, וילד בגיל 12 הוא לא תמיד ברמה שהחליטו שצריך להיות בכיתה ו', לרוב הוא באמצע, לפעמים הוא מתחת לרמה, לפעמים מעל. למה לתסכל את הילד ואת ההורים בגלל זה?

אולי כדאי לבטל את החלוקה לכיתות לפי גיל, אולי כדאי ללמוד בשכבת גיל, כמו שבגן אין חלוקה שרירותית, אלא במקבצים של שני גילאים, כדאי גם בבי"ס לעשות זאת.

ברגע שאנחנו יוצאים מהחלוקה לכיתות ומחלקים לפי רמה של ילד, זה משתנה. צריך גם לציין ולעשות שינוי בחשיבה של ההורים והילדים כדי שיבינו שאין שווים יותר או שווים פחות בחטיבות (קבוצות), אלא זה רק לטובת הילד, כאשר הוא בקבוצה שיש עוד כמה כמוהו, אולי זה יעזור לו, אולי זה יעודד אותו.

מצד שני, צריך ליצור איזון, שלא כולם יהיו אותה רמה, אם יש אחד ברמה גבוהה הוא יכול למשוך את כולם למעלה, אולם מישהו ברמה מתחת יכול להרגיש תסכול שהוא לא מגיע. צריך לפתח את הרעיון.

דבר נוסף שהחלוקה לפי רמה ולא גילאים תעשה, אולי היא תעזור ליותר ילדים להגיע לנקודת פתיחה שווה כמו כולם, המטרה היא לשנות את שיטת הלימוד, בהתחלה יש לעשות קבוצות קטנות לפי רמות כבר מגיל של כיתה א', כך כל אחד גם יכול להתקדם בקצב שלו, יש פחות תחרות, פחות תסכולים (גם מצד הילדים וגם מצד ההורים) לגבי התקדמות הילד ורוב הסיכויים שלטווח הרחוק כולם יהיו מרוצים.

כי כיום אומנם הכיתה מגוונת עם ציונים של עקומת פעמון. בפועל יש ילדים חזקים שמשתעממים בשיעור, יש ילדים חלשים שקשה להם בשיעור ויש את האמצע ששואפים גבוה או שוקלים לפרוש כי קשה להם בתחרות.