בעבר שיטת הישיבה בכיתה הייתה טובה, היה קל למורה להשתלט ולשלוט בכיתה כשכולם יושבים ליד שולחן, יש מקום לעבור ביניהם, המורה עומדת מקדימה ויכולה לראות הכל.
אולי הפיתרון קשור בחלוקה של הילדים לקבוצות - לא מלמדים כיתה בקבוצות אלא שמבטלים את עניין הכיתה ויש רק קבוצות קטנות של עד 10 ילדים, כך מלמדים כל פעם. זו לדעתי שיטה מוצלחת, כך המורה יכולה לשבת איתם בקבוצה עם השולחנות, היא רואה את כולם, כולם שומעים אותה ברור, היא יכולה לקום לרגע לראות מה הם עושים. בשיטה הזאת רצוי לעבוד בחוברת עבודה אולי, עם סיכומים ושאלות, כך אפשר לקרוא איתם את הסיכומים, למרקר דברים חשובים, לענות יחד על שאלות ועוד.
אבל כיום השיטה בעייתית, מספר התלמידים בכיתה הולך וגדל (40 ילדים בכיתה!) קשה להסתובב ביניהם כל הזמן והשיטה של לעמוד ליד הלוח וללמד רק מרחיקה את המורה מהתלמיד ויוצרת ניכור.
וזה בלי להזכיר את גובה השולחן, הכיסאות הלא נוחים, הישיבה הממושכת בלי יכולת לקום ולהסתובב (בגלל זה ילדים מבקשים לצאת לשתות/ לשירותים ועוד באמצע השיעור), המזגן שמכוון למקום אחד, החלונות ללא וילונות עם השמש והלוח שצריך להעתיק ממנו אבל זה קל וקריא רק אם את יושב במקום מסויים.
יש לשנות את שיטת הישיבה בכיתה, איך? זה תלוי גם בחומר הלימוד. אם אני מגישה לבגרות בתיכון, יש לי בעיה רק לעמוד ולהרצות את החומר, הם צריכים את החומר כתוב.
אם כן, הדברים קשורים אחד לשני, במקביל לשינוי החומר יש לשנות את שיטת הלימוד והכיתה.
- אפשר ורצוי לסדר כיתות עגולות, שיהיו במעגל, להסביר להם כך את החומר, כך כולם יושבים עם הפנים למורה ולשאר התלמידים. החיסרון - בכל רגע נתון המורה עומדת עם הגב לאחד התלמידים, גם אם היא מסתובבת. בנוסף, קשה לכתוב בשיטה הזאת על הלוח והתלמידים לא יכולים לכתוב במחברת.
- שיטת נוספת היא ישיבה בקבוצות כמו בכיתות הקטנות, אולם גם בשיטה זו יש חיסרון שאחד התלמידים יושב עם הגב.
לסיכום, כדי ללמד בצורה הטובה ביותר, יש לבטל את עניין הכיתות, ליצור קבוצות לימוד של עד 10 ילדים, יושבים איתם בשולחן יחד עם חוברות עבודה ומלמדים אותם.
מה עושים עם ילדים שלא רוצים ללמוד? כמו שקורה לעיתים בכיתות מב"ר ואתגר שהם קצת ילדים, למצוא שיטה אחרת, שלא ילמדו. במקרה הזה אולי כדאי לעשות פרטני של שני ילדים כל פעם במקום שיעור רגיל, לא על חשבון שעות השהייה של המורה, כי אז התלמידים מפסידים שיעורים אחרים.
והשאלה שבטח ישר עולה לראש - ואיפה יהיה מקום לכל הכיתות בשביל כל קבוצה? הפיתרון פשוט, להפסיק לחזר אחרי תלמידים פוטנציאלים ואז מגיעים למצב של 1,000 תלמידים בבי"ס, אין ככה יחס אישי (מניסיון שלי כתלמידה). להגביל מראש את מספר התלמידים, בכל כיתה יש קבוצה, וכך זה מתקשר לפוסט הקודם של חלוקה לפי רמה ולא שכבת גיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה