יצא לי לקרוא השבוע את סדרת הכתבות באתר XNET על מאה ילדים ישראלים, ממליצה לכולם, בעיקר כי אפשר דרך זה להכיר צורות חיים שונות בארץ ומה שאותי יותר מעניין, אפשר להכיר שיטות חינוך שונות בארץ.
בכל מקום בארץ שיטת החינוך שונה, יש בתי ספר במתכונת הישנה ויש בתי ספר שהם דו-לשוניים, בתי ספר עם שיעורים שונים ומיוחדים וכאלו שבכלל פרצו את הגבול ושינו את הקונספט המוכר של בית ספר.
כזה בית ספר מופיע בכתבה: http://xnet.ynet.co.il/family/articles/0,14566,L-3110018,00.html
(כל בתי הספר המתוארים מעניינים ויש מה ללמוד, אישית בחרתי בפוסט הזה להתייחס לשיטת הבית הספר המוזכרת כי היא מאוד שונה ומעניינת).
לפי המתואר, בית הספר הוא לא בית הספר הסטנדרטי שאנחנו מכירים, מבנה, כיתה, שכבות גיל ועוד. כאן יש חלוקה לחטיבות של גילאים שונים ולא החלוקה השרירותית הקיימת.
כדאי להתחיל לצאת מהקופסא ולהבין שמה שעבד פעם, היום זה לא עובד. די לחלק ילדים לפי הגיל שלהם, כמובן שזה יותר קל אבל בפועל אנחנו רואים שזה לא תמיד טוב. למשל יש את ילדי החודשים האחרונים (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר) שבהתחלה יש להורים את ההתלבטות - האם להעלות אותם לכיתה א' והם יהיו הכי קטנים או להשאיר עוד שנה בגן ואז הם יהיו בין הגדולים, ומאותו רגע התלבטות לכל החיים - האם הם עשו בחירה נכונה או לא.
כדאי שנתחיל להבין שגיל ביולוגי הוא לא מדד לאינטילגנציה, וילד בגיל 12 הוא לא תמיד ברמה שהחליטו שצריך להיות בכיתה ו', לרוב הוא באמצע, לפעמים הוא מתחת לרמה, לפעמים מעל. למה לתסכל את הילד ואת ההורים בגלל זה?
אולי כדאי לבטל את החלוקה לכיתות לפי גיל, אולי כדאי ללמוד בשכבת גיל, כמו שבגן אין חלוקה שרירותית, אלא במקבצים של שני גילאים, כדאי גם בבי"ס לעשות זאת.
ברגע שאנחנו יוצאים מהחלוקה לכיתות ומחלקים לפי רמה של ילד, זה משתנה. צריך גם לציין ולעשות שינוי בחשיבה של ההורים והילדים כדי שיבינו שאין שווים יותר או שווים פחות בחטיבות (קבוצות), אלא זה רק לטובת הילד, כאשר הוא בקבוצה שיש עוד כמה כמוהו, אולי זה יעזור לו, אולי זה יעודד אותו.
מצד שני, צריך ליצור איזון, שלא כולם יהיו אותה רמה, אם יש אחד ברמה גבוהה הוא יכול למשוך את כולם למעלה, אולם מישהו ברמה מתחת יכול להרגיש תסכול שהוא לא מגיע. צריך לפתח את הרעיון.
דבר נוסף שהחלוקה לפי רמה ולא גילאים תעשה, אולי היא תעזור ליותר ילדים להגיע לנקודת פתיחה שווה כמו כולם, המטרה היא לשנות את שיטת הלימוד, בהתחלה יש לעשות קבוצות קטנות לפי רמות כבר מגיל של כיתה א', כך כל אחד גם יכול להתקדם בקצב שלו, יש פחות תחרות, פחות תסכולים (גם מצד הילדים וגם מצד ההורים) לגבי התקדמות הילד ורוב הסיכויים שלטווח הרחוק כולם יהיו מרוצים.
כי כיום אומנם הכיתה מגוונת עם ציונים של עקומת פעמון. בפועל יש ילדים חזקים שמשתעממים בשיעור, יש ילדים חלשים שקשה להם בשיעור ויש את האמצע ששואפים גבוה או שוקלים לפרוש כי קשה להם בתחרות.
בכל מקום בארץ שיטת החינוך שונה, יש בתי ספר במתכונת הישנה ויש בתי ספר שהם דו-לשוניים, בתי ספר עם שיעורים שונים ומיוחדים וכאלו שבכלל פרצו את הגבול ושינו את הקונספט המוכר של בית ספר.
כזה בית ספר מופיע בכתבה: http://xnet.ynet.co.il/family/articles/0,14566,L-3110018,00.html
(כל בתי הספר המתוארים מעניינים ויש מה ללמוד, אישית בחרתי בפוסט הזה להתייחס לשיטת הבית הספר המוזכרת כי היא מאוד שונה ומעניינת).
לפי המתואר, בית הספר הוא לא בית הספר הסטנדרטי שאנחנו מכירים, מבנה, כיתה, שכבות גיל ועוד. כאן יש חלוקה לחטיבות של גילאים שונים ולא החלוקה השרירותית הקיימת.
"בבית הספר יש שתי חטיבות, חטיבה צעירה (גילאי 5-7) וחטיבה בוגרת (גילאי 7-12). אני בחטיבה הצעירה ויש לנו שתי קבוצות: מים (גילאי 5-6) ואוויר (גילאי 7)."
כדאי שנתחיל להבין שגיל ביולוגי הוא לא מדד לאינטילגנציה, וילד בגיל 12 הוא לא תמיד ברמה שהחליטו שצריך להיות בכיתה ו', לרוב הוא באמצע, לפעמים הוא מתחת לרמה, לפעמים מעל. למה לתסכל את הילד ואת ההורים בגלל זה?
אולי כדאי לבטל את החלוקה לכיתות לפי גיל, אולי כדאי ללמוד בשכבת גיל, כמו שבגן אין חלוקה שרירותית, אלא במקבצים של שני גילאים, כדאי גם בבי"ס לעשות זאת.
ברגע שאנחנו יוצאים מהחלוקה לכיתות ומחלקים לפי רמה של ילד, זה משתנה. צריך גם לציין ולעשות שינוי בחשיבה של ההורים והילדים כדי שיבינו שאין שווים יותר או שווים פחות בחטיבות (קבוצות), אלא זה רק לטובת הילד, כאשר הוא בקבוצה שיש עוד כמה כמוהו, אולי זה יעזור לו, אולי זה יעודד אותו.
מצד שני, צריך ליצור איזון, שלא כולם יהיו אותה רמה, אם יש אחד ברמה גבוהה הוא יכול למשוך את כולם למעלה, אולם מישהו ברמה מתחת יכול להרגיש תסכול שהוא לא מגיע. צריך לפתח את הרעיון.
דבר נוסף שהחלוקה לפי רמה ולא גילאים תעשה, אולי היא תעזור ליותר ילדים להגיע לנקודת פתיחה שווה כמו כולם, המטרה היא לשנות את שיטת הלימוד, בהתחלה יש לעשות קבוצות קטנות לפי רמות כבר מגיל של כיתה א', כך כל אחד גם יכול להתקדם בקצב שלו, יש פחות תחרות, פחות תסכולים (גם מצד הילדים וגם מצד ההורים) לגבי התקדמות הילד ורוב הסיכויים שלטווח הרחוק כולם יהיו מרוצים.
כי כיום אומנם הכיתה מגוונת עם ציונים של עקומת פעמון. בפועל יש ילדים חזקים שמשתעממים בשיעור, יש ילדים חלשים שקשה להם בשיעור ויש את האמצע ששואפים גבוה או שוקלים לפרוש כי קשה להם בתחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה