דנה המורה לתנ"ך: שרי

א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
ד וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

פס' א'-ד'

הפסוקים הראשונים הם מעין הקדמה לסיפור, יש לנו רקע. שרי היא אשתו של אברהם והיא לא ילדה לו ילדים עדיין.

יש לה שפחה מצרית בשם הגר.

שרי מציעה לאברם רעיון, בגלל שהיא לא יכולה ללדת, היא תביא את הגר לאברהם והוא יבוא אליה (הכוונה ישכב איתה) ואז הילד יהיה של שרי ואברם. (מעין פונדקאות של תקופת התנ"ך).

אברם עושה מה ששרי אומרת לו, היא לוקחת את הגר השפחה שלה ונותנת אותה לאברם. הכתוב מציין לנו כבדרך אגב שהם נמצאים בארץ 10 שנים ואנו מסיקים מכך ששרי חיכתה מספיק להבטחות של ה' לצאצאים והחליטה לפעול בעצמה.

אברהם בא אל הגר (שוכב איתה) והיא נכנסת להריון.

מאותו רגע היא מתייחסת לשרי בזלזול.

ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.
ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

פס' ה'-ח'

שרי פונה לאברם בתלונות על הגר, היא טוענת כלפיו שהיא נתנה לו את הגר, היא נכנסה להריון ומא היא מזלזלת בה. אברם לא רוצה להיכנס לסכסוך הזה ואומר לשרי שהיא תעשה איתה מה שהיא תרצה.

שרי מתעללת בה, הכתוב לא מציין איך אבל לפי התגובה של הגר זה כנראה היה בלתי נסבל כי היא בורחת מפני שרי.

היא מגיעה למדבר, שם מלאך ה' נגלה אליה ושואל אותה מאיפה היא באה ולאן היא הולכת.

הגר עונה לו רק על השאלה הראשונה - מאיפה היא באה. היא בורחת מפני שרי.

למה היא לא עונה לו על השאלה השנייה? אולי כי היא לא יודעת באמת לאן היא יכולה ללכת, אחרי הכל היא שפחה, היא עזבה לפני שנים את מצרים ואת משפחתה, אין לה באמת לאן ללכת.

ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.

י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ.
יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן.

פס' ט'-י"ב

מלאך ה' אומר להגר שתחזור לשרי ותסבול בשקט.

הוא מבטיח לה שיהיו לה צאצאים רבים

הוא אומר לה שהיא בהריון והיא תלד בן ושמו יהיה ישמעאל כי ה' שמע למצוקה שלה.

אולם הוא מתאר את ישמעאל בצורה לא טובה, הוא אומר לה שיהיה פרא אדם ויריב עם כולם

יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.
יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד.

פס' י"ג-י"ד

הגר נותנת שם לה' המדבר אליה - אל רואי ולמקום קראה לחי רואי.

טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל.
טז וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

פס' ט"ו-ט"ז

לא מתוארת לנו החזרה של הגר, לא מתוארת לנו התגובה של שרי, של אברם, ניתן להניח שהיא המשיכה לסבול בשקט בשל ההבטחות של מלאך ה' אליה ואנחנו מבינים שהיא חזרה לפי הפסוקים האחרונים בפרק שמתארים את הלידה של הגר.

הגר יולדת בן לאברם והוא קורא לו ישמעאל.

אברם בן 86 כאשר ישמעאל נולד.

יום שני, 21 בפברואר 2022

בראשית פרק י"ב

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.
ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.
ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'.
ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.

פס' א'-ט'

ה' נגלה לאברם ומצווה עליו לעזוב את כל חייו ואת משפחתו וללכת לארץ אחרת שהוא לא מכיר, אל הארץ שה' יראה לו.

ה' מבטיח לו 7 ברכות:

1. ואעשך לגוי גדול - הוא יהפוך אותו לעם גדול

2. ואברכך - ה' יברך אותו

3. ואגדלה שמך - שמו של אברהם יהיה גדול

4. והיה ברכה - ה' יברך אותו

5. ואברכה מברכיך - ה' יברך את מי שיברך אותו

6. ומקללך אאר - ה' יקלל את מי שיקלל אותו

7. ונברכו בך כל משפחות האדמה - כל משפחות האדמה יתברכו בזכות אברהם

אברהם עושה את מה שה' מצווה עליו, לוט הולך איתו וגם שרי אשתו וכל הרכוש שלהם. בגיל 75 אברהם יוצא למסע מחרן לארץ כנען. כאשר הוא מגיע לארץ הוא מסתובב בכל הארץ, לאורכה ולרוחבה וכל מקום שהוא מגיע הוא בונה מזבח לה'. מעין קביעת עובדה, סימון טריטוריה.

י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.
יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.
יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.
טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.
טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.
יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.
יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.
כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.

פס' י'-כ'

לאחר תקופה שהם חיים בארץ יש רעב, אברהם מחליט לרדת לארץ מצרים כדי לגור שם. כאשר הם מתקרבים לארץ מצרים הוא אומר לשרי שהיא אישה יפה והמצרים יראו אותו וירצו לקחת אותה בתור אישה לפרעה, כדי שזה יקרה הם יהרגו אותו. כי כביכול פרעה לא ייקח אשת איש אבל אם היא תהיה אלמנה הוא יכול. לכן הוא מבקש ממנה שתגיד שהיא אחותו כדי שהוא יחיה ויהיה לו טוב.

ובאמת כאשר הם מתקרבים לארץ מצרים קורה מה שאברם אמר, שרי פרעה רואים את שרי שהיא אישה יפה, הם לוקחים אותה לביתו של פרעה ונותנים לאברהם הרבה מתנות. מדוע? כי זה מוהר עבור שרי, הוא כביכול אחיה לכן הם משלמים לו על כך שלקחו את שרי כאישה עבור פרעה.

אולם ה' מתערב ופוגע בפרעה, ואז פרעה קורא לאברהם, נודע לו איכשהו הסיפור ועל כך ששרי היא לא אחותו אלא אשתו, הוא כועס על אברהם ששיקר לו והטעה אותו ומגרש אותם מארץ מצרים.

יש האומרים שסיפור אברהם במצרים הוא בסימן מעשה אבות סימן לבנים. זאת אומרת שמה שקרה לאברהם יקרה גם לצאצאיו בעתיד.

יום ראשון, 20 בפברואר 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"א

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

מגדל בבל

הסיפור כביכול לא קשור לעלילה המסופרת בפרקים אלו. יש כאן סיפור שעומד בפני עצמו.

כל האנשים בארץ מדברים שפה אחת ומחליטים לשבת באותו מקום. הם מחליטים להכין חומרי בנייה כדי לבנות עיר עם מגדל שיגיע עד לשמים.

הסיבות:

1. לעשות לעצמם שם - שיכירו אותם וידעו מי הם

2. פן נפוץ על פני כל הארץ - כדי שלא יתפזרו בארץ, שכולם יגורו באותו מקום.

אולם ה' יורד לראות את העיר והמגדל, רואה שהם התקדמו מאוד וחושש שבגלל שהם מאוחדים כל כך הם יכולים לעשות דברים אחרים גם. לכן הוא מחליט לבלבל את שפתם ולהפיץ אותם בכל הארץ כדי שיחדלו לבנות את המגדל והעיר.

לכן המקום נקרא בבל כי שם ה' בלבל את השפה של כולם ופיזר אותם בארץ.

י אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת שֵׁם--שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד: שְׁנָתַיִם, אַחַר הַמַּבּוּל.
יא וַיְחִי-שֵׁם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁד, חֲמֵשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יב וְאַרְפַּכְשַׁד חַי, חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שָׁלַח.
יג וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֶׁלַח, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יד וְשֶׁלַח חַי, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-עֵבֶר.
טו וַיְחִי-שֶׁלַח, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-עֵבֶר, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
טז וַיְחִי-עֵבֶר, אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-פָּלֶג.
יז וַיְחִי-עֵבֶר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-פֶּלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יח וַיְחִי-פֶלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-רְעוּ.
יט וַיְחִי-פֶלֶג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-רְעוּ, תֵּשַׁע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כ וַיְחִי רְעוּ, שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שְׂרוּג.
כא וַיְחִי רְעוּ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שְׂרוּג, שֶׁבַע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כב וַיְחִי שְׂרוּג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-נָחוֹר.
כג וַיְחִי שְׂרוּג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נָחוֹר--מָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כד וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.
כה וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.

כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.
כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.
כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד.
לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן.

פירוט של משפחתו של אברהם. מציינים לנו כאן שני פרטים חשובים להמשך העלילה:

1. הרן, אחיו של אברהם, הוליד את לוט ולאחר תקופה מת באור כשדים. (זה נועד להסביר מדוע אברהם לוקח את לוט תחת חסותו)

2. שרי עקרה ואין לה ילדים (זה מסביר את הסיפור עם הגר, הנבואה והכל)

תרח, אביו של אברהם, לוקח את אברהם, את לוט, את שרי והם הולכים מאור כשדים לארץ כנען. הם מגיעים לחרן ושם תרח מת.

יום שני, 12 בינואר 2015

פרויקט 929 - בראשית י"ז - יום שני 12.1.15 כ"א בטבת תשע"ה

(א)וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
(ב)וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
(ג)וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלהִים לֵאמֹר:
(ד)אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
(ה)וְלא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו)וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
(ז)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח)וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים:
(ט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:

אברם כבר בן 99 ועוד אין לו צאצאים. ה' מתגלה אליו וכורת איתו ברית. הוא מבטיח שהוא ירבה את זרעו הרבה מאוד וממנו יצאו גויים ומלכים.
אולם בניגוד לפעם הקודמת, הפעם גם אברם ישתתף בברית בצורה פעילה.
(י)זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר:
(יא)וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַֹר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב)וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג)הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַֹרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
(יד)וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:

בפסוקים אלו מתוארת הברית בין אלוהים לאברם, אלוהים דורש שהברית בינו לבין אברם וצאצאיו תהיה באמצעות מילה לזכרים, מכאן הביטוי ברית מילה.
כל זכר בגיל 8 ימים צריך לעשות לו ברית מילה, זכר שלא ימול את עורלתו, הנפש תכרת מהעם, ככל הנראה לפי הפשט הוא או ימות או ינודה מעם ישראל.
(טו)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם שָֹרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָֹרָי כִּי שָֹרָה שְׁמָהּ:
(טז)וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז)וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָֹרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
(יח)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
(יט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֲבָל שָֹרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ)וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָֹר נְשִֹיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:

אלוהים ממשיך ומשנה את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה.
אלוהים חוזר שוב על הברכה על ילדים ומבטיח שיהיה לאברהם בן משרה.
אברהם צוחק כשהוא שומע זאת, הוא שואל איך זה יכול להיות כי הוא בן 100 שנה ושרה בת 90, איך זה הגיוני שיוולד להם ילד.
אולם אלוהים ממשיך וטוען שיוולד להם בן ויקראו לו יצחק, ולא רק הוא יבורך אלא גם ישמעאל כי הוא גם בנו של אברהם.

(כא)וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָֹרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב)וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג)וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלהִים:
(כד)וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כה)וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן-שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כו)בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:
(כז)וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ:

אלוהים מסיים לדבר עם אברהם, אברהם לוקח את ישמעאל, את כל הזכרים בביתו ועושה להם ברית מילה, הוא עושה גם לעצמו, כאשר הוא בן 99 ולישמעאל שהוא בן 13.
מאז החלו את ברית המילה.

יום ראשון, 11 בינואר 2015

פרויקט 929 - בראשית ט"ז - יום ראשון 11.1.15 כ' בטבת תשע"ה

(א)וְשָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:
(ב)וַתֹּאמֶר שָֹרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָֹה מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָֹרָי:
(ג)וַתִּקַּח שָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶֹר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד)וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
(ה)וַתֹּאמֶר שָֹרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָֹה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:
(ו)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָֹרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִֹי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָֹרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:
(ז)וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָֹה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:
(ח)וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָֹרַי אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָֹרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:
(ט)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:
(י)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלא יִסָּפֵר מֵרֹב:
(יא)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָֹה אֶל-עָנְיֵךְ:
(יב)וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן:
(יג)וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָֹה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:
(יד)עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:
(טו)וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
(טז)וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:

הפרק מספר על שרי, הגר ואברהם.
שרי עקרה ואין לה ילדים, אבל יש לה שפחה מצרית בשם הגר. היא נותנת את הגר שפחתה לאברהם כדי שישכב איתה, היא תיכנס להריון והילד שיוולד להם יהיה שייך לשרה בהתאם לחוקי המזרח הקדום.
אברם מסכים, בא אל הגר והיא נכנסת להריון.
אולם שרי ככל הנראה החלה מקנאת בה ולכן היא מתעללת בהגר עד שלהגר נמאס והיא בורחת למדבר.
במדבר מתגלה אליה מלאך ה' שאומר לה לחזור חזרה לגבירתה, שרי, ולהתענות תחת ידיה.
כדי לשכנע אותה לחזור הוא מבטיח לה הבטחות בנוגע לבנה, לבסוף הגר חוזרת ויולדת בן לאברם ושמו הוא ישמעאל.
אברם היה בן 86 כשילדה הגר את ישמעאל.

יום שלישי, 6 בינואר 2015

פרויקט 929 - בראשית י"ב - יום שני 5.1.15 י"ד בטבת תשע"ה

(א)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ:
(ב)וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג)וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

ה' פונה לאברם ואומר לו ללכת ולעזוב את הארץ, המולדת ובית אביו ושיילך לארץ שה' יראה לו, הוא מברך אותו בשבע ברכות כדי להקל עליו את הצו וכנראה לשכנע אותו.
ה' מעמיד את אברם בניסיון, יש כאן מבחן לאמונה עיוורת של אברם בה'.
(ד)וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
(ה)וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשֹוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(ו)וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
(ז)וַיֵּרָא יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָֹה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
(ח)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה:
(ט)וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:

אברם עושה מה שה' אומר לו ובגיל 75 הוא לוקח את אשתו שרי, את לוט ואת כל הרכוש שלהם לכיוון כנען. הם מגיעים לארץ ואברם מסתובב בארץ ומקים מזבחות לה'.
(י)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ:
(יב)וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג)אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
(יד)וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו)וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָֹרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
(טז)וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
(יז)וַיְנַגַּע יְהוָֹה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
(יח)וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לִּי לָמָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
(יט)לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
(כ)וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ:

לאחר זמן מה היה רעב בארץ, אברם עובר למצרים לגור שם, כאשר הוא מתקרב לשם הוא אומר לשרי שתגיד שהיא אשתו כי היא מאוד יפה והמצרים ירצו אותה לעצמם וכדי להשיג אותה יהרגו אותו.
ואכן קורה מה שאברם אמר, אבל בגלל ששרי אמרה שהיא אשתו אברם נשאר בחיים, הוא מקבל מתנות עבור שרי.
אבל ה' מעניש את פרעה על כך שלקח את שרי ופרעה מבין שיש כאן בעיה, הוא מגלה ששרי היא אשתו של אברם וכועס עליו שהכשיל אותו, הוא מגרש את שניהם מארץ מצרים.
החוקרים נחלקו ביניהם לגבי התנהגות אברם, יש שרואים אותו לשבח שכן רצה להגן על שרי ועשה זאת כדי לשרוד, ויש שרואים זאת לגנאי, שהסכים להגיד שאשתו היא אחותו כדי להציל את עצמו וירד למצרים ולא סמך על ה' שיעזור לו.