(א)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ:
(ב)וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג)וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
ה' פונה לאברם ואומר לו ללכת ולעזוב את הארץ, המולדת ובית אביו ושיילך לארץ שה' יראה לו, הוא מברך אותו בשבע ברכות כדי להקל עליו את הצו וכנראה לשכנע אותו.
ה' מעמיד את אברם בניסיון, יש כאן מבחן לאמונה עיוורת של אברם בה'.
(ד)וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
(ה)וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשֹוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
(ו)וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
(ז)וַיֵּרָא יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָֹה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
(ח)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה:
(ט)וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:
אברם עושה מה שה' אומר לו ובגיל 75 הוא לוקח את אשתו שרי, את לוט ואת כל הרכוש שלהם לכיוון כנען. הם מגיעים לארץ ואברם מסתובב בארץ ומקים מזבחות לה'.
(י)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ:
(יב)וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:
(יג)אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
(יד)וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד:
(טו)וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָֹרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:
(טז)וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
(יז)וַיְנַגַּע יְהוָֹה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:
(יח)וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לִּי לָמָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:
(יט)לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:
(כ)וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ:
לאחר זמן מה היה רעב בארץ, אברם עובר למצרים לגור שם, כאשר הוא מתקרב לשם הוא אומר לשרי שתגיד שהיא אשתו כי היא מאוד יפה והמצרים ירצו אותה לעצמם וכדי להשיג אותה יהרגו אותו.
ואכן קורה מה שאברם אמר, אבל בגלל ששרי אמרה שהיא אשתו אברם נשאר בחיים, הוא מקבל מתנות עבור שרי.
אבל ה' מעניש את פרעה על כך שלקח את שרי ופרעה מבין שיש כאן בעיה, הוא מגלה ששרי היא אשתו של אברם וכועס עליו שהכשיל אותו, הוא מגרש את שניהם מארץ מצרים.
החוקרים נחלקו ביניהם לגבי התנהגות אברם, יש שרואים אותו לשבח שכן רצה להגן על שרי ועשה זאת כדי לשרוד, ויש שרואים זאת לגנאי, שהסכים להגיד שאשתו היא אחותו כדי להציל את עצמו וירד למצרים ולא סמך על ה' שיעזור לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה