(א)וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ב)וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ג)וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלהִים:
(ד)בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
(ה)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:
(ו)וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶֹם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ז)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:
(ח)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ט)וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶֹם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים:
(י)וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ:
(יא)וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָֹה מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(יב)וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשֹ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלהִים אַתָּה וְלא חָשַֹכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:
(יג)וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
(יד)וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָֹה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָֹה יֵרָאֶה:
הפסוקים הראשונים בפרק מספרים על עקידת יצחק.
ה' מעמיד את אברהם בניסיון נוסף כדי לבחון את האמונה שלו. הוא אומר לו לקחת את בנו ולהעלות אותו כקורבן לה'.
אברהם אינו מתווכח כלל, הוא קם מוקדם בבוקר, מכין הכל, לוקח את יצחק ושני נערים לכיוון הר המוריה.
ביום השלישי כאשר אברהם רואה את ההר מרחוק הוא אומר לנערים לחכות לו במקום שהם יושבים עכשיו עד שאברהם יחזור מהר המוריה.
אברהם ויצחק הולכים שניהם, יצחק שואל את אברהם איפה השה לעולה, הרי יש הכל. אברהם עונה לו ברמיזה שה' יראה לו את השה לעולה.
הם מגיעים למזבח, אברהם מכין הכל ואז עוקד את יצחק, הוא לוקח את המאכלת בידו ומתכוון לשחוט את יצחק, אולם אז מלאך ה' פונה אליו ואומר לו שלא ישלח ידו אל הנער מכיוון שה' יודע עכשיו שאברהם מאמין בו אמונה שלמה.
ה' שולח לאברהם איל במקום יצחק, ואברהם מעלה אותו לעולה.
(טו)וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָֹה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם:
(טז)וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָֹה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִֹיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלא חָשַֹכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ:
(יז)כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְֹפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:
(יח)וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:
(יט)וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:
מלאך ה' שוב קורא לאברהם ואומר לו שבגלל שלא חסך מה' את בנו למען האמונה, בתמורה הוא ירבה את זרעו ככוכבים בשמיים וכחול אשר על שפת הים.
(כ)וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:
(כא)אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת-בּוּז אָחִיו וְאֶת-קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:
(כב)וְאֶת-כֶּשֶֹד וְאֶת-חֲזוֹ וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:
(כג)וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת-רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:
(כד)וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם-הִוא אֶת-טֶבַח וְאֶת-גַּחַם וְאֶת-תַּחַשׁ וְאֶת-מַעֲכָה:
מסופר כי מלכה, אשתו של נחור, ילדה ילדים. אחד מהילדים הוא בתואל שמוליד את רבקה. יש כאן רמז למה שיקרה בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה