פרויקט 929 - בראשית כ"ו - יום ראשון 25.1.15 ה' בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: 
(ב)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: 
(ג)גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָ כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: 
(ד)וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: 
(ה)עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: 
(ו)וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר: 
(ז)וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא: 
(ח)וַיְהִי כִּי-אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: 
(ט)וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ: 
(י)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם: 
(יא)וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת: 

שוב יש רעב בארץ והפעם זה יצחק ורבקה שעוזבים את הארץ למקום אחר. יצחק הולך לאבימלך, מלך גרר הפלישתית, שם נגלה אליו ה' ואומר לו שלא יירד למצרים, כנראה למדו את הלקח מהפעם הקודמת עם אברהם.
בניגוד לפעם הקודמת, כאן ה' מתגלה ליצחק ואף מצווה עליו להישאר בארץ גרר ושם ה' יברך אותו.
יצחק אכן מתיישב בגרר כמצוות ה', אולם כאשר שואלים אותו על אשתו, הוא אומר שהיא אחותו מפני שהוא מפחד שיהרגו אותו.
זה מזכיר את אברהם עם אבימלך, אולם בשונה מאז (כנראה שוב יש כאן לקח שנלמד) אבימלך לא לוקח אותה לעצמו, לאחר ימים רבים, אבימלך רואה יום אחד דרך החלון את יצחק מצחק את רבקה, כנראה הכוונה למשהו מיני מכיוון שמכאן הסיק אבימלך שזו לא אחותו אלא אשתו.
אבימלך קורא ליצחק וגוער בו, איך הוא אמר לו שזו אחותו והנה היא אשתו. יצחק אומר שאמר זאת כי פחד למות בגללה, אבימלך ממשיך לגעור בו שהוא כמעט הביא אסון עליהם כי יכול להיות שאחד מהם היה שוכב עם אשתו כי חשב שהיא לא נשואה.
אבימלך מוציא צו שאוסר על כל העם לגעת ביצחק.
(יב)וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָֹה: 
(יג)וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד: 
(יד)וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: 
(טו)וְכָל-הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: 
(טז)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד: 

לאחר זמן מה שיצחק יושב בארץ גרר, הברכות של ה' מתגשמות ויצחק מתעשר ומתחזק מאוד, יש לו הרבה צאן ובקר ורכוש רב, והפלישתים מקנאים בו.
פסוק 15 הוא מאמר מוסגר שבעצם רומז למה שיקרה בהמשך.
פסוק 16 - אבימלך מבקש מיצחק לעזוב כי הוא כבר חזק מאוד, כנראה הוא חושש ממנו.

(יז)וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם: 
(יח)וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו: 
(יט)וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: 
(כ)וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶֹק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: 
(כא)וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִֹטְנָה: 
(כב)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָֹה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: 
(כג)וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע: 
(כד)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָֹה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל-תִּירָא כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי: 
(כה)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיֶּט-שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק בְּאֵר: 
(כו)וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַֹר-צְבָאוֹ: 
(כז)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְֹנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: 
(כח)וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָֹה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: 
(כט)אִם-תַּעֲשֵֹה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִֹינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָֹה: 
(ל)וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: 
(לא)וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם: 
(לב)וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם: 
(לג)וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה: 

יצחק הולך משם לנחל גרר, הוא ממשיך להסתובב באיזור ולפתוח מחדש את כל הבארות שאביו חפר והפלישתים סתמו בעפר ואף קורא להן שוב באותן שמות.
רועי גרר ורועי יצחק רבים ביניהם על באר מים, וכך הם רבים על עוד באר עד שבבאר השלישית הם מפסיקים לריב ביניהם עליה.
יצחק עולה משם לבאר שבע, שם נגלה אליו ה' ומבטיח לו שירבה את זרעו.
אבימלך ושר הצבא שלו רואים שה' עם יצחק, ואבימלך כבר יש לו ניסיון עם ה' והוא יודע לאן הרוח נושבת, לכן הוא מבקש מיצחק לכרות איתו ברית.
יצחק מסכים, הם עושים משתה כדי לתת תוקף לברית.
(לד)וַיְהִי עֵשָֹו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְֹמַת בַּת-אֵילן הַחִתִּי: 
(לה)וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: 

עשיו כבר בן 40 שנה והוא לוקח לאישה שתי נשים, שתיהן מבנות כנען, הדבר לא מוצא חן בעיני רבקה ויצחק, האזכור מציג את עשיו באור שלילי, ככבשה השחורה של המשפחה.
הדבר נועד בעיקר לגרום לקורא לפתח דעה מוקדמת על עשיו בעיקר לאור שאר הדברים שיסופרו בהמשך.