(א)וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה:
(ב)וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
(ג)וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי:
(ד)אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָֹה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָֹה:
(ה)וְגַם-לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת-אַבְרָם הָיָה צֹאן-וּבָקָר וְאֹהָלִים:
(ו)וְלא-נָשָֹא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:
(ז)וַיְהִי-רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ:
(ח)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
(ט)הֲלא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְֹמְאִילָה:
(י)וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה כְּגַן-יְהוָֹה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:
(יא)וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:
(יב)אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד-סְדֹם:
(יג)וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָֹה מְאֹד:
הפרק הוא המשך לפרק הקודם, לאחר שפרעה גירש את אברם ושרי ממצרים הוא חוזר לארץ, לנגב.
אברם היה עשיר מאוד בכסף, זהב וגם במקנה (חיות), הוא ממשיך במסעו בארץ והולך ממקום למקום.
גם לוט בעל רכוש רב ובגלל ששניהם עשירים הם לא יכולים לשבת יחד.
היה ריב בין רועי אברם לרועי לוט, אברם שאינו רוצה לריב עם אחיינו מציע לו פשרה, כל אחד מהם יבחר צד בארץ והם יישארו בו וכך לא יריבו.
לוט רואה את כיכר הירדן, את סדום ועמורה ובוחר לגור באיזור. אברם הולך לצד השני באיזור של ארץ כנען.
פסוק 13 - הוא רמז על אנשי סדום ועמורה שהם רעים וחוטאים והם ייענשו בעתיד.
(יד)וַיהֹוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָֹא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו)כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם:
(טז)וְשַֹמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה:
(יז)קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:
(יח)וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָֹה:
ה' אומר לאברם שיישא עיניו, כל מה שהוא רואה, צפון, דרום, מזרח ומערב יהיה שלו ושל זרעו.
זרעו (צאצאיו) יהיה כה רב כמו עפר הארץ שאי אפשר לספור אותו.
ה' אומר לאברם לקום וללכת את הארץ לארוכה ולרוחבה ככל הנראה כדי להכיר אותה וכדי להביע בעלות עליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה