(א)אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְֹכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶֹק אֱלִיעֶזֶר:
(ג)וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
(ד)וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָֹה אֵלָיו לֵאמֹר לא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:
(ה)וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו)וְהֶאֱמִן בַּיהוָֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
(ז)וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְֹדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח)וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
(ט)וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
(י)וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לא בָתָר:
(יא)וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:
(יב)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג)וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(יד)וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו)וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵֹיבָה טוֹבָה:
(טז)וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה:
(יז)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח)בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָֹה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת:
(יט)אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ)וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים:
(כא)וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי:
הפרק הוא דו שיח בין אברם לה'.
ה' אומר לאברם שלא יפחד כי ה' איתו וייתן לו שכר רב.
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶֹק אֱלִיעֶזֶר:
(ג)וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
(ד)וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָֹה אֵלָיו לֵאמֹר לא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:
(ה)וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
(ו)וְהֶאֱמִן בַּיהוָֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
(ז)וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְֹדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח)וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
(ט)וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
(י)וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לא בָתָר:
(יא)וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:
(יב)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג)וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(יד)וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו)וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵֹיבָה טוֹבָה:
(טז)וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה:
(יז)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח)בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָֹה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת:
(יט)אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ)וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים:
(כא)וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי:
הפרק הוא דו שיח בין אברם לה'.
ה' אומר לאברם שלא יפחד כי ה' איתו וייתן לו שכר רב.
אברם מצידו, לא מעניין אותו השכר, הוא רוצה ילדים, הוא שואל את ה' מה ייתן לו והיחיד שהולך לרשת אותו זה אליעזר, והוא זה שיירש את אברם.
ה' אומר לו שלא אליעזר יירש אותו אלא צאצא של אברם עצמו. ה' אומר לאברם לצאת החוצה ולספור כוכבים, אי אפשר הרי לספור את כולם כי הם המון, כך יהיו הצאצאים של אברם.
אברם מאמין בה', תמיד מאמין בעיניים עצומות וסומך עליו גם אם יש תלונות וטענות, ה' שוב אומר לו שהוא הוציא אותו מאור כשדים כדי לתת לו את הארץ הזאת (ארץ כנען).
פס' 8 - אברם רוצה הוכחה בעיניים ולא רק הבטחה שה' ייתן לו את הארץ.
ה' אומר לו שייקח עגלה, עז, איל ותור וגוזל. את כל אלו לבתר (לחתוך באמצע) ואת הציפורים לא לבתר. לאחר שהוא מסיים מגיע עיט ומנסה לאכול מהפגרים, אולם אברם מגרש אותו.
אברם נשאר שם עד ששוקעת השמש ואז הוא נרדם אבל הוא חולם כי חשכה באה עליו.
ה' מסביר לאברם כי הצאצאים שלו יהיו גרים (זרים) בארץ לא שלהם והם יעבדו ויענו אותם 400 שנה. אולם לאחר מכן הם ייצאו משם ברכוש גדול.
גם אברם ימות בשיבה טובה והדור הרביעי יבוא לפה ויסיים את מה שהתחיל עם עם האמורי. (הם חוטאים)
לאחר ששקעה השמש ובאה עלטה, ה' עובר בצורה של לפיד אש בין הגזרים (חתיכות החיות) וכורת עם אברם ברית שה' ייתן לו את הארץ מנהר מצרים עד נהר פרת, בנוסף הוא ייתן בידו את כל העמים הזרים בארץ, זאת אומרת שהוא יילחם בהם וינצח אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה