חלק ראשון: הולדת יצחק (פסוקים א-ז)
א וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה'
לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.
ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו,
לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.
ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ,
אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.
ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים,
כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים.
ה וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק
בְּנוֹ.
ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:
כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.
ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים,
שָׂרָה: כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.
פס'
א'-ז'
הנבואה
של ה' מתגשמת, נולד לשרה ואברהם בן, אברהם קורא לו יצחק (בפס' ו' רומזים לנו על
מדרש השם שלו – ה' עשה איתה צחוק, בגיל מבוגר מאוד נולד לה בן) כשאברהם היה בן 100
נולד יצחק.
בגיל
8 ימים אברהם עושה ליצחק ברית מילה.
חלק שני: גירוש ישמעאל והגר (פסוקים ט-כא)
ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם
מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.
ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה
לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.
י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא
יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה
הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
פס'
ח'-ט'
יצחק
גדל ונגמל, אברהם עושה לכבודו משתה גדול לחגוג זאת.
שרה,
אמא של יצחק, רואה את בן הגר המצרית (ישמעאל) מצחק. לא ברור מהפסוקים מהו הפועל
ומה קרה, אך מהתגובה של שרה ניתן להבין שזה משהו חמור, לפי פרשנים שהתבססו על
מקומות אחרים בהם מופיע הפועל לצחק, זה במובן מיני.
שרה
דורשת מאברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל (היא לא קוראת להם בשמות שלהם, אלא מכנה את
הגר "האמה הזאת" ואת ישמעאל "בן האמה" – זלזול, מזכירה לה
ולאברהם בדיוק מה המעמד של הגר)
יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר
וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:
כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.
יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה,
לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.
לאברהם
קשה עם הדרישה לגרש את בנו (מעיד על קרבה)
אבל ה' מתערב ואומר לו שעליו להקשיב לשרה אשתו ושלא ידאג לישמעאל והגר כי ה' ידאג
להם. ה' אומר לו שמיצחק יהיו לו צאצאים (רומז בכך להבטחות הצאצאים בפרקים הקודמים)
ומרגיע אותו שגם ישמעאל יזכה לצאצאים (רומז לכך שלא יקרה לו כלום במדבר והוא יזכה
לראות צאצאים)
יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת
מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ
וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד
הַשִּׂיחִם.
טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי
קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא
אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר
מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע
אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר
בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.
יח קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ: כִּי-לְגוֹי
גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ.
יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם;
וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר.
כ וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר,
וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת.
כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ
אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
פס'
י"ד-כ"א
אברהם
קם בבוקר מוקדם, מכין להם לחם ומים ומשלח את הגר וישמעאל למדבר. הם הולכים פרק זמן
עד שנגמר להם המים ואז הגר מניחה את ישמעאל מתחת לאחד השיחים והולכת לשבת רחוק
ממנו כדי שלא תראה במותו, היא בוכה והדבר מגיע לה', מלאך ה' קורא להגר ואומר לה
שתחזור אל הנער ותדאג לו, היא פוקחת את העיניים ומוצאת באר מים, היא משקה את
ישמעאל, הם מתיישבים במדבר, הנער גדל ומתחזק ואמו לוקחת לו אישה מארץ מצרים.
לאורך הקטע, ישמעאל לא מוזכר בשמו אלא דרך כינויים שונים:
בנו, הנער, הילד, בן האמה. (מסומנים בצהוב)
חלק שלישי: הברית בין אברהם ואבימלך (פסוקים כב-לד)
כב וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל
שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר: אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל
אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה.
כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר
לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה
עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.
כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.
פס'
כ"ב-כ"ד
מלך
בשם אבימלך ושר הצבא שלו בשם פיכל, פונים לאברהם ואומרים לו שאלוהים איתו בכל מה
שהוא עושה ולכן הם מבקשים ממנו שישבע להם באלוהים שלו שהוא יעשה איתם חסד ולא ישקר
להם (ברית)
אברהם
נשבע
כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר
הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה
אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא
שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם.
פס'
כ"ה-כ"ו
אברהם
מוכיח את אבימלך על כך שעבדיו גזלו ממנו באר מים, אבימלך טוען שלא ידע על כך דבר.
כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ;
וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית.
כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת
הַצֹּאן--לְבַדְּהֶן.
כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה,
שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה.
ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח
מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר
הַזֹּאת.
לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי
שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם.
לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ,
וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.
לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם
יְהוָה, אֵל עוֹלָם.
לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים.
פס'
כ"ז-ל"ד
אברהם
ואבימלך כורתים ברית, אברהם מביא לאבימלך שבע כבשים (מספר טיפולוגי – מספר שמבטא
שלמות 3,7,10,12,40) וזה הברית ביניהם שהבאר שייכת לאברהם והם לא ייקחו רכוש אחד
מהשני, אין ממש פירוט של הברית ולמה צריך אותו אלא רק תיאור של כריתת הברית ומה
קורה לאחר מכן.
אברהם
קורא למקום באר שבע כי שם נשבעו שניהם (פס' ל"א) – מדרש שם.
אבימלך
ושר הצבא שלו חוזרים לארץ פלישתים ואברהם נשאר לגור שם.
