(א)וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
(ב)וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
(ג)וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלהִים לֵאמֹר:
(ד)אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
(ה)וְלא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו)וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
(ז)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח)וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים:
(ט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:
אברם כבר בן 99 ועוד אין לו צאצאים. ה' מתגלה אליו וכורת איתו ברית. הוא מבטיח שהוא ירבה את זרעו הרבה מאוד וממנו יצאו גויים ומלכים.
אולם בניגוד לפעם הקודמת, הפעם גם אברם ישתתף בברית בצורה פעילה.
(י)זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר:
(יא)וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַֹר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב)וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג)הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַֹרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
(יד)וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:
בפסוקים אלו מתוארת הברית בין אלוהים לאברם, אלוהים דורש שהברית בינו לבין אברם וצאצאיו תהיה באמצעות מילה לזכרים, מכאן הביטוי ברית מילה.
כל זכר בגיל 8 ימים צריך לעשות לו ברית מילה, זכר שלא ימול את עורלתו, הנפש תכרת מהעם, ככל הנראה לפי הפשט הוא או ימות או ינודה מעם ישראל.
(טו)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם שָֹרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָֹרָי כִּי שָֹרָה שְׁמָהּ:
(טז)וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז)וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָֹרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
(יח)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
(יט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֲבָל שָֹרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ)וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָֹר נְשִֹיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
אלוהים ממשיך ומשנה את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה.
אלוהים חוזר שוב על הברכה על ילדים ומבטיח שיהיה לאברהם בן משרה.
אברהם צוחק כשהוא שומע זאת, הוא שואל איך זה יכול להיות כי הוא בן 100 שנה ושרה בת 90, איך זה הגיוני שיוולד להם ילד.
אולם אלוהים ממשיך וטוען שיוולד להם בן ויקראו לו יצחק, ולא רק הוא יבורך אלא גם ישמעאל כי הוא גם בנו של אברהם.
(כא)וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָֹרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב)וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג)וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלהִים:
(כד)וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כה)וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן-שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כו)בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:
(כז)וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ:
אלוהים מסיים לדבר עם אברהם, אברהם לוקח את ישמעאל, את כל הזכרים בביתו ועושה להם ברית מילה, הוא עושה גם לעצמו, כאשר הוא בן 99 ולישמעאל שהוא בן 13.
מאז החלו את ברית המילה.
(ב)וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
(ג)וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלהִים לֵאמֹר:
(ד)אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
(ה)וְלא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
(ו)וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
(ז)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
(ח)וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים:
(ט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:
אברם כבר בן 99 ועוד אין לו צאצאים. ה' מתגלה אליו וכורת איתו ברית. הוא מבטיח שהוא ירבה את זרעו הרבה מאוד וממנו יצאו גויים ומלכים.
אולם בניגוד לפעם הקודמת, הפעם גם אברם ישתתף בברית בצורה פעילה.
(י)זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר:
(יא)וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַֹר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:
(יב)וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לא מִזַּרְעֲךָ הוּא:
(יג)הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַֹרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
(יד)וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:
בפסוקים אלו מתוארת הברית בין אלוהים לאברם, אלוהים דורש שהברית בינו לבין אברם וצאצאיו תהיה באמצעות מילה לזכרים, מכאן הביטוי ברית מילה.
כל זכר בגיל 8 ימים צריך לעשות לו ברית מילה, זכר שלא ימול את עורלתו, הנפש תכרת מהעם, ככל הנראה לפי הפשט הוא או ימות או ינודה מעם ישראל.
(טו)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם שָֹרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָֹרָי כִּי שָֹרָה שְׁמָהּ:
(טז)וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז)וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָֹרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
(יח)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
(יט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֲבָל שָֹרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ)וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָֹר נְשִֹיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
אלוהים ממשיך ומשנה את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה.
אלוהים חוזר שוב על הברכה על ילדים ומבטיח שיהיה לאברהם בן משרה.
אברהם צוחק כשהוא שומע זאת, הוא שואל איך זה יכול להיות כי הוא בן 100 שנה ושרה בת 90, איך זה הגיוני שיוולד להם ילד.
אולם אלוהים ממשיך וטוען שיוולד להם בן ויקראו לו יצחק, ולא רק הוא יבורך אלא גם ישמעאל כי הוא גם בנו של אברהם.
(כא)וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָֹרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב)וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
(כג)וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלהִים:
(כד)וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כה)וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן-שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַֹר עָרְלָתוֹ:
(כו)בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:
(כז)וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ:
אלוהים מסיים לדבר עם אברהם, אברהם לוקח את ישמעאל, את כל הזכרים בביתו ועושה להם ברית מילה, הוא עושה גם לעצמו, כאשר הוא בן 99 ולישמעאל שהוא בן 13.
מאז החלו את ברית המילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה