(א)וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָֹו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:
(ג)וְעַתָּה שָֹא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד:
(ד)וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
יצחק כבר זקן ומרגיש שקיצו קרב, הוא מבקש מעשיו שיילך לצוד לו, יכין לו אוכל ואז יצחק יברך אותו.
(ה)וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָֹו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:
(ו)וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָֹו אָחִיךָ לֵאמֹר:
(ז)הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָֹה לִפְנֵי מוֹתִי:
(ח)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:
(ט)לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶֹה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:
(י)וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(יא)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָֹו אָחִי אִישׁ שָֹעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:
(יב)אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלא בְרָכָה:
(יג)וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי:
(יד)וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשֹ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו:
(טו)וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:
(טז)וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:
(יז)וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָֹתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:
רבקה שומעת זאת והולכת לספר ליעקב, בנה האהוב, על ברכתו של יצחק. היא מתכננת יחד עם יעקב תוכנית איך להשיג את הברכה, היא אומרת ליעקב שיביא לה גדיים והיא תכין ליצחק אוכל כמו שהוא אוהב.
יעקב אומר לה שיש פגם, הרי הוא חלק ועשיו שעיר, אם יצחק ימשש אותו הוא יגלה, רבקה מוצאת לכך פיתרון, היא אומרת לו שישים עורות גדיים על הידיים ואז יצחק לא ישים לב.
בנוסף היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו אשר מריחים מדם הציד.
יש כאן בעצם שימוש בחמשת החושים. ליצחק חסר חוש הראייה ולכן הוא מסתמך על ארבעה חושים אחרים.
רבקה מוצאת דרך לבלבל לפחות שלושה חושים: טעם, ריח ומישוש.
(יח)וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:
(יט)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָֹו בְּכֹרֶךָ עָשִֹיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(כ)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לְפָנָי:
(כא)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו אִם-לא:
(כב)וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו:
(כג)וְלא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָֹו אָחִיו שְֹעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ:
(כד)וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו וַיֹּאמֶר אָנִי:
(כה)וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:
(כו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי:
(כז)וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָֹדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָֹה: (כח)וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:
(כט)יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
יעקב בא אל אביו, יצחק שואל אותו מי הוא, מכיוון שזה מוזר לו שעשיו כבר חזר עם הציד. יעקב אומר שהוא עשיו. יצחק שואל אותו איך הוא מיהר לחזור, יעקב עונה שה' עזר לו וזה כנראה מדליק אצל יצחק נורה אדומה כי עשיו לא האמין כל כך באלוהים.
הוא מבקש מיעקב שיתקרב והוא ימשש אותו, יצחק ממשש את יעקב ולא מבין איך זה יכול להיות, הקול שייך ליעקב אבל לפי הידיים זה עשיו לפניו.
יצחק מנסה שוב לגלות מי זה ומבקש ממנו שיגיש לו את האוכל, ולאחר מכן שיחבק אותו, יצחק מנסה להשתמש בחוש הריח.
לבסוף הוא מכריע שאכן זה עשיו ומברך את יעקב בברכת הבכורה.
(ל)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָֹו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ:
(לא)וַיַּעַשֹ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(לב)וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָֹו:
(לג)וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה:
(לד)כִּשְׁמֹעַ עֵשָֹו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי:
(לה)וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
(לו)וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:
(לז)וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָֹו הֵן גְּבִיר שַֹמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶֹה בְּנִי:
(לח)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו אֶל-אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָֹו קֹלוֹ וַיֵּבְךְ:
(לט)וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:
(מ)וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
לאחר שיצחק מסיים לברך אותו, יעקב יוצא ומיד בא עשיו, הוא מכין ליצחק אוכל ומבקש ממנו לברך אותו.
יצחק מבין שיש פה בעיה, הוא שואל אותו מי זה שהיה פה קודם ולקח את הברכה שלו, לאחר רגע יצחק מבין שזה היה יעקב שעבד עליהם ואומר זאת לעשיו.
עשיו כועס ומתוסכל עד כדי כך שהוא פורץ בבכי ומבקש מיצחק שיברך אותו.
יצחק מברך אותו אולם לא בברכת הבכורה, הוא מברך אותו שיעבוד את אחיו ויחיה על חרבו.
(מא)וַיִּשְֹטֹם עֵשָֹו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָֹו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי:
(מב)וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָֹו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:
(מג)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד)וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה)עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִֹיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:
(מו)וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:
עשיו הכועס נשבע להרוג את יעקב. רבקה שחרדה לחיי בנה האהוב אומרת ליעקב שהוא צריך לברוח לחרן ושם יחיה בביתם של משפחתה.
כדי לשלוח את יעקב לשם לא בדרך עקיפה, היא אומרת ליצחק שהיא לא מוכנה שיעקב יתחתן עם בנות כנען, הדבר מתבסס גם על האמירה מהפרק הקודם שעשיו התחתן עם בנות כנען וזה לא מוצא חן בעיניהם.
יצחק מסכים ושולח את יעקב לחרן.
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:
(ג)וְעַתָּה שָֹא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד:
(ד)וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
יצחק כבר זקן ומרגיש שקיצו קרב, הוא מבקש מעשיו שיילך לצוד לו, יכין לו אוכל ואז יצחק יברך אותו.
(ה)וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָֹו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:
(ו)וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָֹו אָחִיךָ לֵאמֹר:
(ז)הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָֹה לִפְנֵי מוֹתִי:
(ח)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:
(ט)לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶֹה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:
(י)וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(יא)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָֹו אָחִי אִישׁ שָֹעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:
(יב)אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלא בְרָכָה:
(יג)וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי:
(יד)וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשֹ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו:
(טו)וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן:
(טז)וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:
(יז)וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָֹתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:
רבקה שומעת זאת והולכת לספר ליעקב, בנה האהוב, על ברכתו של יצחק. היא מתכננת יחד עם יעקב תוכנית איך להשיג את הברכה, היא אומרת ליעקב שיביא לה גדיים והיא תכין ליצחק אוכל כמו שהוא אוהב.
יעקב אומר לה שיש פגם, הרי הוא חלק ועשיו שעיר, אם יצחק ימשש אותו הוא יגלה, רבקה מוצאת לכך פיתרון, היא אומרת לו שישים עורות גדיים על הידיים ואז יצחק לא ישים לב.
בנוסף היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו אשר מריחים מדם הציד.
יש כאן בעצם שימוש בחמשת החושים. ליצחק חסר חוש הראייה ולכן הוא מסתמך על ארבעה חושים אחרים.
רבקה מוצאת דרך לבלבל לפחות שלושה חושים: טעם, ריח ומישוש.
(יח)וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:
(יט)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָֹו בְּכֹרֶךָ עָשִֹיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(כ)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לְפָנָי:
(כא)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו אִם-לא:
(כב)וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו:
(כג)וְלא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָֹו אָחִיו שְֹעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ:
(כד)וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו וַיֹּאמֶר אָנִי:
(כה)וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:
(כו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי:
(כז)וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָֹדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָֹה: (כח)וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:
(כט)יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
יעקב בא אל אביו, יצחק שואל אותו מי הוא, מכיוון שזה מוזר לו שעשיו כבר חזר עם הציד. יעקב אומר שהוא עשיו. יצחק שואל אותו איך הוא מיהר לחזור, יעקב עונה שה' עזר לו וזה כנראה מדליק אצל יצחק נורה אדומה כי עשיו לא האמין כל כך באלוהים.
הוא מבקש מיעקב שיתקרב והוא ימשש אותו, יצחק ממשש את יעקב ולא מבין איך זה יכול להיות, הקול שייך ליעקב אבל לפי הידיים זה עשיו לפניו.
יצחק מנסה שוב לגלות מי זה ומבקש ממנו שיגיש לו את האוכל, ולאחר מכן שיחבק אותו, יצחק מנסה להשתמש בחוש הריח.
לבסוף הוא מכריע שאכן זה עשיו ומברך את יעקב בברכת הבכורה.
(ל)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָֹו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ:
(לא)וַיַּעַשֹ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
(לב)וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָֹו:
(לג)וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה:
(לד)כִּשְׁמֹעַ עֵשָֹו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי:
(לה)וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
(לו)וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה:
(לז)וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָֹו הֵן גְּבִיר שַֹמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶֹה בְּנִי:
(לח)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו אֶל-אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָֹו קֹלוֹ וַיֵּבְךְ:
(לט)וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:
(מ)וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
לאחר שיצחק מסיים לברך אותו, יעקב יוצא ומיד בא עשיו, הוא מכין ליצחק אוכל ומבקש ממנו לברך אותו.
יצחק מבין שיש פה בעיה, הוא שואל אותו מי זה שהיה פה קודם ולקח את הברכה שלו, לאחר רגע יצחק מבין שזה היה יעקב שעבד עליהם ואומר זאת לעשיו.
עשיו כועס ומתוסכל עד כדי כך שהוא פורץ בבכי ומבקש מיצחק שיברך אותו.
יצחק מברך אותו אולם לא בברכת הבכורה, הוא מברך אותו שיעבוד את אחיו ויחיה על חרבו.
(מא)וַיִּשְֹטֹם עֵשָֹו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָֹו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי:
(מב)וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָֹו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:
(מג)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד)וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה)עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִֹיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:
(מו)וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:
עשיו הכועס נשבע להרוג את יעקב. רבקה שחרדה לחיי בנה האהוב אומרת ליעקב שהוא צריך לברוח לחרן ושם יחיה בביתם של משפחתה.
כדי לשלוח את יעקב לשם לא בדרך עקיפה, היא אומרת ליצחק שהיא לא מוכנה שיעקב יתחתן עם בנות כנען, הדבר מתבסס גם על האמירה מהפרק הקודם שעשיו התחתן עם בנות כנען וזה לא מוצא חן בעיניהם.
יצחק מסכים ושולח את יעקב לחרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה