ילד בן זמננו - להרוג את היצירתיות

גיל 7 הוא הגיל בו המציאות מתחילה לדכא את הדמיון של הילדים.

טענה שעולה בפרק היא שיצירתיות מתקשה לבוא לידי ביטוי בבית הספר, למשל ציורים נראים אותו דבר כולם.

יש ללמד את התלמידים להיות יצירתיים. להיות יצירתי זה לא רק לדעת לצייר או לפסל, זה גם לדעת לחשוב מחוץ לקופסא, למצוא פיתרונות מקוריים במהירות, לפתור בעיות בצורות שונות, לא ללכת ראש בקיר.

ניסוי שערכו בפרק כדי לבדוק יצירתיות ביקש מהם למצוא כמה שיותר הצעות לשימוש בגליל ארוך. יש להציע זאת לתלמידים, לעשות איתם את הדבר בשיעורים. לא להשאיר את זה רק לשיעור חינוך.

גם מורה מקצועי יכול. אפשר לבקש מהם להעביר נושא מסויים בשיעור בצורה מעניינת ומקורית, להציג נושא בצורה יצירתית ועוד. הדבר יפתח את היצירתיות שלהם והמקוריות שלהם ויעזור להם בעתיד בעולם הבוגר.

צריך לעודד את היצירתיות שלהם, לא לנסות להכניס אותם לתבניות המוכרות והנוחות לנו כי בסופו של דבר התלמידים וגם אנחנו נפסיד מכך בעתיד.

ילד בן זמננו https://en.wikipedia.org/wiki/Child_of_Our_Time

Series Seven (2007)

1. The Will to Win
2. Fitting In or Standing Out
3. Killing Creativity

ילד בן זמננו - להשתלב או להתבדל

הילדים כבר בני שש,שבע. הפרק עוסק בייחודיות שלנו כבני אדם, כולם רוצים להיות ייחודיים, שיקבלו אותנו בזכות מי ומה שאנחנו.

טענה שעלתה בפרק היא כאשר הולכים לבי"ס הרבה מהזהות העצמית של הילדים נעלמת, אם זה בגלל המדים, העובדה שכולם כפופים לאותם כללים ועוד.
אין ספק שיש בזה משהו. אנחנו מכניסים אותם מגיל צעיר למסגרת עד גיל 18 ואחרי זה עוד מסגרת - צבא ואז שולחים אותם לעולם בתקווה שלימדנו אותם משהו.

אכן לימדנו, לימדנו אותם לשנן חומר, לימדנו אותם לשבת ישר בכיתה, אסור לדבר, אסור לצעוק, אסור לאכול בזמן שיעור, יש להצביע כדי לדבר, יש לבקש רשות לשירותים, יש ללמוד לדחות סיפוקים ויש להיות תחרותיים כי מי שמוציא ציונים נמוכים יימצא את עצמו בחוץ.

טענה נוספת היא שאנשים לא אוהבים להתבדל כי זה גורם לאנשים להיות חשופים ופגיעים.

איפה אנחנו נכנסים כמורים ומחנכים?

יש ללמד אותם שזה בסדר להיות שונה, יש ללמד אותם לקבל את השונה, ניתן לעשות זאת על ידי לימוד בשיעורי חינוך, אולם גם כדאי לתת להם מקרים של מפורסמים מוכרים איך לפעמים כאשר מנסים להתבדל מצליחים יותר, מתי כן לדעת לשתף פעולה עם כולם.

דרך נוספת ללמד אותם לקבל את השונה ולעסוק בהשתלבות והתבדלות היא באמצעות משחקי תפקידים, ניסיון לתת להם להיכנס לנעליים של האחר.

בשורה התחתונה, יש ללמד אותם להשתלב על ידי הצנעת הייחודיות אבל עדיין להישאר נאמנים לעצמם.

ילד בן זמננו https://en.wikipedia.org/wiki/Child_of_Our_Time

Series Seven (2007)

1. The Will to Win
2. Fitting In or Standing Out
3. Killing Creativity

ילד בן זמננו - פעלתן או בטלן

בפרק זה מראים כי רמת הפעילות שלנו קשורה לסגנון החיים שלנו.
אולם, תינוקות לא תלויים בכלום וזזים כמה שהם רוצים, כך ניתן לגלות מי פעיל יותר ומי פחות.

שיעור הפעילות לא קשור רק לגנטיקה אלא גם לסביבה.

הורה צריך לספק מסגרת סביבה הילד יבנה תשומת לב וכך לא יפזר אותה יותר מדי.
בנוסף, ילד פעלתן צריך לצאת יותר החוצה וכך הוא יוכל לפרוק את האנרגיה שלו. לצערי מערכת החינוך לא יכולה להתאים עצמה אישית לכל ילד אבל יש למצוא פיתרון לילדים הפעלתנים.
אגב, מקווה שזה מבהיר למה לחלקם קשה לשבת ולא תמיד זה בגלל הפרעות קשב וריכוז, לפעמים גם סתם שעמום גורם לילד לזוז ולהסתובב בכיתה.

בנוסף, הם טוענים כי בגיל שנתיים כבר אפשר לחזות מה יהיו מימדי הגוף של הילד, שמן או רזה.
כמובן בהתאם לפעילות הגופנית שלו.

Child of Our Time

Series Three (2002)

1. Thanks for the Memories
2. Power Struggles
3. Active or Idle

ילד בן זמננו - מאבקי כוח

פרק זה עוסק בגיל שנתיים, ילדים מתחילים להתנהג בצורה מסויימת כדי להשיג את מה שהם רוצים ואז הם מפתחים את האישיות שלהם.
ילדים מתחלקים לשני סוגים:

1. עפרוני - הולך לישון מוקדם וקם מוקדם
2. ינשוף - הולך לישון מאוחר וקם מאוחר

לכן נוצר המצב שלא כל הילדים יכולים ללכת לישון באותו זמן כי חלקם לא יירדמו מיד, דבר זה יכול לחסוך את הויכוח.

בנוסף, החוקרים גילו שבגיל שנתיים הילדים מפתחים רגישות לצרכים רגשיים של אחרים וזה עוזר להם בעימות בעתיד.

נקודה נוספת, מבוגרים יכולים לעזור לילדיהם להתבגר על ידי נתינת משימות, התייחסות שונה ועוד.

ילדים שאינם רגישים כשהם צעירים, יש להם יותר סיכוי להפוך לבריונים כשיגדלו, לכן רצוי להשקיע בחינוך מגיל צעיר ורצוי וכדאי לבקש עזרה מהסביבה.

הדרך להשגת שליטה היא בעזרת משמעת. איך עושים זאת?

ילדים זקוקים להכרה ותשומת לב כדי להתפתח, כך הם לומדים שליטה עצמית ודחיית סיפוקים.

בנוסף, יש לתת להם אחריות, כך הם לומדים להיות בוגרים ואחראים.

Child of Our Time

Series Three (2002)

1. Thanks for the Memories
2. Power Struggles
3. Active or Idle

ילד בן זמננו - תודה על הזכרונות

בפרק זה הם בוחנים כיצד זכרונות הילדות משפיעים עלינו כיום, האם כאב שהרגשנו כילדים משפיע עלינו היום.

הם עשו ניסוי, לקחו ילדים בגיל שנתיים ששהו ביחידת טיפול נמרץ כתינוקות ולראות אם הם יפחדו כאשר יחזרו לשם.
הם גילו שכולם הרגישו בטוחים ולא פחדו מכיוון שהם רגילים למקום וכבר היו שם בעבר, זאת לעומדת ילדים שמעולם לא היו שם ולכן הם פחדו מאוד.
בנוסף נראה שהילדים ששהו בעבר בטיפול נמרץ לא חששו מכיוון שהוריהם היו איתם בזמנו ועודדו והרגיעו אותם.

כל הילדים מונעים להתבונן במתרחש סביבם והם מחקים את האנשים ומה שקורה סביבם, לכן עלינו כמורים לשמש להם דוגמא חיובית.

ילדים סופגים מידע כמו ספוג, לכן יותר קל ללמד אותם מגיל צעיר והם זוכרים זאת יותר טוב.

בעוד ניסוי שערכו נראה שגם ריבים ופרידה בין הורים משפיעה על הילדים והיחס שלהם להורים.

לסיכום, נראה שזכרונות הילדות שלנו אכן משפיעים עלינו, לכן כמורות אנו צריכות להיות רגישות יותר לתלמידים, לשים לב למה שאנחנו אומרות או עושות כי אולי אנחנו שוכחות מיד אבל רובם יזכרו זאת לנצח.

Child of Our Time

Series Three (2002)

1. Thanks for the Memories
2. Power Struggles
3. Active or Idle

ילד בן זמננו - תקשורת מילולית ולא-מילולית

הפרק השני בסדרה "ילד בן זמננו" נקרא "קראו את שפתיי", הוא עוסק בפיתוח הדיבור אצל ילדים ושפת הגוף, כיצד ילדים לומדים להבין תקשורת מילולית ולא-מילולית.
גם כמורים חשוב שנדע להשתמש בתקשורת. בכלל אנשים שמדברים מול קהל צריכים להשתמש פעמים רבות בקול שלהם ובמחוות ידיים כדי לעניין את השומעים, לרתק אותם ולתפוס את תשומת ליבם, כך גם מורים.
כל מורה מדברת לפני הכיתה, אך לכל מורה יש את הסגנון הייחודי שלה. יש מורות שעומדות, יש מורות שיושבות, יש מורות שמסתובבות כל השיעור, יש שעומדות במקום אחד ועוד.
זה בנוגע לעמידה, אך דיבור לפני קהל ובעיקר לפני תלמידים לא כולל רק עמידה, הוא כולל גם סגנון דיבור. גם כאן לכל מורה סגנון שלה, יש שמדברות בקול חזק, יש שמדברות חלש, יש שמדברות בקול עולה ויורד, יש שמדברות בקול מונוטוני ועוד.
כמורה יש לדעת לשלב בין תקשורת מילולית ולבין תקשורת לא מילולית מכיוון שאנו עסוקות כל היום בלדבר לפני כיתה, אנחנו צריכות לדעת כיצד להשתמש בתקשורת לא-מילולית כדי שלא "לבזבז מילים". באחד המאמרים שקראתי המליצו שם על ניסיון של קשר עין, טפיחה על הכתף, נגיעה קלה כדי להראות שאתה שם, להחוות עם היד ועוד.
חשוב לדעת להשתמש גם בכך ולא רק לדבר.
כאשר תלמיד מדבר יש כמה פתרונות מה לעשות:

• להעיר לו
• לצעוק עליו
• לגשת אליו ולהגיד לו בשקט שהוא מפריע
• לעצור את השיעור, לעמוד במקום, להסתכל על אותו תלמיד ולחכות בשקט
• להסתכל עליו ולהחוות עם היד שיהיה בשקט
• למחוא כף כדי למשוך את תשומת ליבו
• להשמיע מן קול קצר וחזק כדי שישים לב כמו "היי" או "ששש"

ויש עוד רעיונות, שוב, כל מורה והסגנון והשיטה שלה. אני שמה לב שאני כמורה מתעצבת כל הזמן, כל שיעור עם כל כיתה אני לומדת משהו חדש, איך להתנהל בשיעור, איך לעמוד, איך לדבר, איך להתמודד עם הפרעות. 

 נאמר בתלמוד הבבלי בשם האמורא רבי חנינא: "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן" (מסכת תענית, דף ז', ע"א) מתוך ויקיפדיה.

אין ספק שהתלמידים הם המורים הטובים ביותר שלי, כי הם גם גורמים לי ללמוד על עצמי דברים חדשים וגורמים לי ללמוד להתמודד עם מצבים שמעולם לא התמודדתי איתם.

Child of Our Time

Series Four (2004)

1. Zero to Hero
2. Read My Lips
3. The Making of Me

ילד בן זמננו - הערכה עצמית

בערוץ 8 יש תוכנית דוקומנטרית בריטית. במשך שנים הם עוקבים אחרי כ-25 תינוקות והמשפחות שלהם במטרה לבחון איך החיים, הסביבה והמשפחה משפיעים על מי שאנחנו.

התוכנית נקראת "ילד בן זמננו" ואחד הפרקים "איך אני נוצר" מדבר על הערכה עצמית.

לפי המומחים בפרק אנו לא נולדים עם הערכה עצמית אלא רוכשים אותה במהלך החיים, ובעיקר לפי התגובות והחינוך של ההורים שלנו.

כמורים יש לנו אחריות גדולה ביצירת הערכה עצמית אצל תלמידים. כן, גם כשהם בתיכון ועומדים להתגייס. הרי אם נשאל כל אחד, גם מבוגרים מאוד וגם צעירים שיחשבו על מורה שהשפיע עליהם, לטובה או לרעה, תמיד הם יזכרו. תמיד זוכרים את המורה שאמר לך כשאתה קטן שלא ייצא ממך כלום ומנגד תמיד זוכרים את המורה שעודדה ושיבחה אותך וגרמה לך להבין שאתה שווה משהו.

לכן אני אומרת שבתור מורה יש לי אחריות גדולה ביצירת הערכה עצמית אצל תלמידים שלי, אני מאמינה שגם בגיל 16 אני משפיעה עליהם וגם בגיל 18. יכול להיות תלמיד שכל החיים התייחסו אליו כאל תלמיד מפריע, בעייתי, לא התייחסו אליו בכבוד, תמיד ביטלו את הדברים שהוא אומר מפני שתייגו אותו בצורה מסויימת, אבל, כמורה אסור לי לשפוט אף אחד, מבחינתי כל תלמיד שאני פוגשת בפעם הראשונה הוא דף חלק בעבורי ומה שעבר עליו בשנים האחרונות וההתנהגות שלו בכיתה מול מורים אחרים, עכשיו ובעבר לא אמור להשפיע על היחס שלי כלפיו. צריך להתייחס בצורה שווה לכל תלמיד ותלמידה, אסור להראות להם שיש לנו העדפה או רגש אחר חוץ מאהבה כלפיו.

אני באמת משתדלת להתנהג כך, הייתי רוצה שעוד כמה שנים או אפילו כבר עכשיו בסוף השנה, שיום יבוא ותלמיד יגיד לי ששיניתי אותו, שגרמתי לו לחשוב על הכל מחדש, שעשיתי משהו שהשפיע עליו וזה שינה את ההתנהגות שלו, כמובן שהכל לטובה. לא הייתי רוצה לגלות שגרמתי לילד לשנוא אותי או מקצוע מסויים או בכלל קבוצה של אנשים רק בגלל ההתנהגות שלי או דברים שעשיתי.

אני תמיד מתייחסת בכיתה לכל אחד, גם לתלמידים שאוטומטית מוכתרים כ"כוכבים", גם להם יש שכל וחלקם אפילו מפתיעים לפעמים בשיעור כשהם זורקים לי תשובה נכונה. בכלל כשהם משתתפים בשיעור ומראים קצת עניין, כבר אני יודעת שהצלחתי.

אני אוהבת את התלמידים שלי, כל אחד ואחת מהם מוכשר בתחום שלו, אני תמיד אומרת להם שלא חייבים לאהוב את המקצוע שהם לומדים כרגע, אבל אין ברירה, יהיה להם את כל החיים ללמוד ולעשות מה שהם רוצים, גם אם הם לא קיבלו 100 במבחן, זה לא אומר שהם לא שווים. הם שווים!

אני גם תמיד משתדלת לתת להם חיזוקים חיוביים, כל תלמיד, לא משנה מה, אם הוא עונה תשובה נכונה אני תמיד אומרת משהו בסגנון של "כל הכבוד", "נכון", "מצויין". אני גם תמיד נותנת לכולם הזדמנות שווה לענות, גם אם הוא לא יודע, עצם העניין שהוא העז להרים יד ולשאול או להגיד תשובה זה כבר משהו, יש הרבה שמתביישים, אסור להרוס לתלמידים את הביטחון בכך שמתעלמים מהם או שלועגים להם. יש מורים כאלו לצערי הרב.

מורים כאלה משפיעים לרוב לשלילה אבל יש תלמידים שזה רק מדרבן אותם להצליח והכל כדי להוכיח לאותו מורה שהנה, הם כן הצליחו למרות מה שהוא אמר או אמרה.

תהיו סבלניים עם התלמידים, תכבדו אותם, תשבחו אותם כשצריך, תנסו למצוא תמיד את החיובי אבל כמובן שאם יש בעיה לא לשכוח להעיר ולעשות משהו בנידון אבל גם כשמעירים יש דרך רצויה ופחות רצויה.

Child of Our Time- Making of Me

Child of Our Time

Series Four (2004)

1. Zero to Hero
2. Read My Lips
3. The Making of Me