יום שני, 2 בדצמבר 2013

ילד בן זמננו - תקשורת מילולית ולא-מילולית

הפרק השני בסדרה "ילד בן זמננו" נקרא "קראו את שפתיי", הוא עוסק בפיתוח הדיבור אצל ילדים ושפת הגוף, כיצד ילדים לומדים להבין תקשורת מילולית ולא-מילולית.
גם כמורים חשוב שנדע להשתמש בתקשורת. בכלל אנשים שמדברים מול קהל צריכים להשתמש פעמים רבות בקול שלהם ובמחוות ידיים כדי לעניין את השומעים, לרתק אותם ולתפוס את תשומת ליבם, כך גם מורים.
כל מורה מדברת לפני הכיתה, אך לכל מורה יש את הסגנון הייחודי שלה. יש מורות שעומדות, יש מורות שיושבות, יש מורות שמסתובבות כל השיעור, יש שעומדות במקום אחד ועוד.
זה בנוגע לעמידה, אך דיבור לפני קהל ובעיקר לפני תלמידים לא כולל רק עמידה, הוא כולל גם סגנון דיבור. גם כאן לכל מורה סגנון שלה, יש שמדברות בקול חזק, יש שמדברות חלש, יש שמדברות בקול עולה ויורד, יש שמדברות בקול מונוטוני ועוד.
כמורה יש לדעת לשלב בין תקשורת מילולית ולבין תקשורת לא מילולית מכיוון שאנו עסוקות כל היום בלדבר לפני כיתה, אנחנו צריכות לדעת כיצד להשתמש בתקשורת לא-מילולית כדי שלא "לבזבז מילים". באחד המאמרים שקראתי המליצו שם על ניסיון של קשר עין, טפיחה על הכתף, נגיעה קלה כדי להראות שאתה שם, להחוות עם היד ועוד.
חשוב לדעת להשתמש גם בכך ולא רק לדבר.
כאשר תלמיד מדבר יש כמה פתרונות מה לעשות:

  • להעיר לו
  • לצעוק עליו
  • לגשת אליו ולהגיד לו בשקט שהוא מפריע
  • לעצור את השיעור, לעמוד במקום, להסתכל על אותו תלמיד ולחכות בשקט
  • להסתכל עליו ולהחוות עם היד שיהיה בשקט
  • למחוא כף כדי למשוך את תשומת ליבו
  • להשמיע מן קול קצר וחזק כדי שישים לב כמו "היי" או "ששש"
ויש עוד רעיונות, שוב, כל מורה והסגנון והשיטה שלה. אני שמה לב שאני כמורה מתעצבת כל הזמן, כל שיעור עם כל כיתה אני לומדת משהו חדש, איך להתנהל בשיעור, איך לעמוד, איך לדבר, איך להתמודד עם הפרעות. 
 נאמר בתלמוד הבבלי בשם האמורא רבי חנינא"הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן" (מסכת תעניתדף ז', ע"א) מתוך ויקיפדיה.
אין ספק שהתלמידים הם המורים הטובים ביותר שלי, כי הם גם גורמים לי ללמוד על עצמי דברים חדשים וגורמים לי ללמוד להתמודד עם מצבים שמעולם לא התמודדתי איתם.



Child of Our Time

Series Four (2004)
  1. Zero to Hero
  2. Read My Lips
  3. The Making of Me

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה