פרויקט 929 - שמות ל"ה - יום חמישי 16.4.15 כ"ז בניסן תשע"ה

ה' מצווה על עם ישראל חוקים שונים:

(א)וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשֹת אֹתָם:

שמירת השבת:
(ב)שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶֹה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָֹה כָּל-הָעֹשֶֹה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:
(ג)לא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

תרומה לאלוהים:
(ד)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָֹה לֵאמֹר:
(ה)קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהֹוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָֹה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת:
(ו)וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:
(ז)וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:
(ח)וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָֹמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(ט)וְאַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן:
(י)וְכָל-חֲכַם-לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשֹוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה:
(יא)אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶת-אָהֳלוֹ וְאֶת-מִכְסֵהוּ אֶת-קְרָסָיו וְאֶת-קְרָשָׁיו אֶת-בְּרִיחָו אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנָיו: (יב)אֶת-הָאָרֹן וְאֶת-בַּדָּיו אֶת-הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ:
(יג)אֶת-הַשֻּׁלְחָן וְאֶת-בַּדָּיו וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:
(יד)וְאֶת-מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת-כֵּלֶיהָ וְאֶת-נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:
(טו)וְאֶת-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת-בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת-מָסַךְ הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן: (טז)אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת-מִכְבַּר הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר-לוֹ אֶת-בַּדָּיו וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו אֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ:
(יז)אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:
(יח)אֶת-יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת-מֵיתְרֵיהֶם:
(יט)אֶת-בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת-בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת-בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן: 
(כ)וַיֵּצְאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל מִלִּפְנֵי משֶׁה:
(כא)וַיָּבֹאוּ כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָֹאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהֹוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:
(כב)וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל-הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָֹה:
(כג)וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:
(כד)כָּל-מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְהוָֹה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל-מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:
(כה)וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ: (כו)וְכָל-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָֹא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת-הָעִזִּים:
(כז)וְהַנְּשִֹאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן:
(כח)וְאֶת-הַבֹּשֶֹם וְאֶת-הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(כט)כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל-הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשֹוֹת בְּיַד-משֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל נְדָבָה לַיהוָֹה:
(ל)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָֹה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:
(לא)וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה:
(לב)וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת:
(לג)וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשֹוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת:
(לד)וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן:
(לה)מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב לַעֲשֹוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵֹי כָּל-מְלָאכָה וְחשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:

פרויקט 929 - שמות כ"ג - יום שלישי 31.3.15 י"א בניסן תשע"ה

(א)לא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: 

(ב)לא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: - לא ללכת אחרי דעת אחרים ולחרוץ גורלות.

(ג)וְדָל לא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: - לא לצדד בדל בריב שלו רק בגלל שהוא עני.

(ד)כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: - אם אתה נתקל בשור, או חמור של אויב שלך, יש להחזיר לו אותו.

(ה)כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: - אם תראה חמור של האויב שלך כורע תחת משאו, לא לעזוב אותו לבד.

(ו)לא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: - לא להטות משפט לטובת האביון רק בגלל שהוא עני. יש לשפוט בצדק.

(ז)מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג כִּי לא-אַצְדִּיק רָשָׁע:
(ח)וְשֹׁחַד לא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
להיות צדיקים, להתרחק משקרים ולא לקחת שוחד.

(ט)וְגֵר לא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא ללחוץ את הגר כי בני ישראל בעצמם היו גרים בארץ מצרים.

(י)וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:
(יא)וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: 
שש שנים יש לזרוע את האדמה ולקצור את היבול, בשנה השביעית יש לנטוש אותה, לא לאכול ממנה ולא לשתול בה מחדש.
(יב)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶֹה מַעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
(יג)וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלהִים אֲחֵרִים לא תַזְכִּירוּ לא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ:
שישה ימים יש לעבוד וביום השביעי יש לשבות מכל מלאכה, לא רק האדם אלא גם החיות והעבדים.

(יד)שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
(טו)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
(טז)וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶֹיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶֹיךָ מִן-הַשָּׂדֶה: (יז)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

שלושה הרגלים:
חג המצות - פסח, יש לשמור שבעה ימים.
חג הקציר - שבועות, יש להביא את ביכורי השדה לאלוהים.
חג האסיף - סוכות, החג בו אוספים את היבול מהשדה.

(יח)לא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר: - לא לזבוח על חמץ, לא להשאיר את העולה עד הבוקר.

(יט)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - יש להביא לאלוהים מביכורי האדמה. בנוסף אסור לבשל גדי בחלב אימו.

(כ)הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
(כא)הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל-תַּמֵּר בּוֹ כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב)כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִֹיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת-אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת-צֹרֲרֶיךָ:
(כג)כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד)לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהֵיהֶם וְלא תָעָבְדֵם וְלא תַעֲשֶֹה כְּמַעֲשֵֹיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם:
(כה)וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
(כו)לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
(כז)אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:
(כח)וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
(כט)לא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
(ל)מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
(לב)לא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית: 
(לג)לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ:

בפסוקים אלה ה' מזהיר את העם, הוא אומר שיישלח אליהם מלאך שייקח אותם למקום שלהם, הם צריכים לשמוע בקולו ולעשות כל שיאמר ואז יהיה להם טוב, הם יכבשו את הארץ והוא יעזור להם לנצח את העמים האחרים היושבים בהם.
פס' 24 אומר למה צריך להשמיד עמים אחרים, כדי שבני ישראל לא ילמדו מהם את מעשיהם ואת אמונת האלילים שלהם.

איסור נוסף, פס' 32 הוא שאסור לכרות איתם ברית שלום, יש להשמיד את כל העמים הזרים בארץ.

פרויקט 929 - שמות כ"ב - יום שני 30.3.15 י' בניסן תשע"ה

(א)אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: - אם נמצא הגנב של השור או הצאן מוכה ומת, אין לו דמים.

(ב)אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם-אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: - אם זרחה עליו השמש, הוא צריך לשלם על מה שנגנב.

(ג)אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד-חֲמוֹר עַד-שֶֹה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: - אם נמצאת בידו הגניבה הוא צריך לשלם עליהם.

(ד)כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָֹדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְֹדֵה אַחֵר מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: - אם אדם מבעיר שדה או כרם והבעירה עברה לשדה אחר, הוא צריך לשלם ממיטב שדהו וכרמו.

(ה)כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה: - אם ניצתת אש בקוצים והיא שורפת יבול, מי שהבעיר צריך לשלם על היבול השרוף.

(ו)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ-כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:- אם אדם נותן כסף או כלים לרעהו לשמור, וגנבו מהבית. אם מוצאים את הגנב הוא ישלם פי שניים.

(ז)אִם-לא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלהִים אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:  - אם לא מוצאים את הגנב, בעל הבית צריך ללכת לאלוהים.

(ח)עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶֹה עַל-שַֹלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה עַד הָאֱלהִים יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: - על כל פשע, על כל אבדה, אם הוא אומר שזה לא הוא, עד ההוכחה הוא ישלם פי שניים לרעהו.

(ט)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ-שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וְכָל-בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ-נִשְׁבַּר אוֹ-נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה: 
(י)שְׁבֻעַת יְהֹוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלא יְשַׁלֵּם:

אם אדם נותן לרעהו לשמור לו על בהמה והבהמה מת או ששבו אותה. אם הוא נשבע לאלוהים שלא נגע ברכוש חברו, הוא לא משלם.

(יא)וְאִם-גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו: - אם התגלה שבעל הבית גנב מחברו הוא ישלם לבעלים על החיה או הרכוש הגנובים.

(יב)אִם-טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לא יְשַׁלֵּם: - אם הרכוש נטרף, הוא לא צריך לשלם.

(יג)וְכִי-יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ-מֵת בְּעָלָיו אֵין-עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: - אם אדם שואל מרעהו דבר מה והדבר נשבר, מי ששאל צריך לשלם על החפץ.

(יד)אִם-בְּעָלָיו עִמּוֹ לא יְשַׁלֵּם אִם-שָֹכִיר הוּא בָּא בִּשְֹכָרוֹ:  - אם הבעלים של החפץ נמצא גם הוא, מי ששבר לא צריך לשלם.

(טו)וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לא-אֹרָשָֹה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
(טז)אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלת:

אם אדם מפתה אישה בתולה שלא התארס איתה ושכב איתה, הוא צריך לשלם עליה מוהר ולקחת אותה לאישה.

(יז)מְכַשֵּׁפָה לא תְחַיֶּה: - יש להרוג מכשפות.

(יח)כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: - כל מי ששוכב עם בהמות, עונש מוות.

(יט)זֹבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָֹה לְבַדּוֹ: 
(כ)וְגֵר לא-תוֹנֶה וְלא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא להונות (מלשון הונאה) גרים, כי בני ישראל בעצמם היו גרים במצרים והם יודעים איך היה היחס כלפיהם.

(כא)כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לא תְעַנּוּן: 
(כב)אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג)וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
אלמנה ויתום אסור לענות, מכיוון שהם שייכים לשכבות החלשות בחברה ומתקשים לדאוג לעצמם. מי שיפגע בהם אלוהים יפגע בו חזרה ויהרוג אותם ויהפוך את נשיהם לאלמנות ובניהם ליתומים.

(כד)אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לא-תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לא-תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: 
(כה)אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל שַֹלְמַת רֵעֶךָ עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
(כו)כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִֹמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי: 
אם מלווים כסף לעני, לא לקחת ממנו נשך, ואם לקחת ממנו חפץ משכון, יש להחזיר לו עד שקיעת השמש כי זה הרכוש היחיד שיש לו והוא צריך אותו להתקיים.
(כז)אֱלהִים לא תְקַלֵּל וְנָשִֹיא בְעַמְּךָ לא תָאֹר: - אסור לקלל אלוהים ומנהיג.

(כח)מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לִי:
(כט)כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי:
(ל)וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָֹר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:

אלוהים מצווה להקדיש לו את בכור הבנים, כך גם עם הצאן, שבעה ימים הולד יהיה עם אימו וביום השמיני יש לתת אותו לאלוהים.
אסור לאכול טרפה, בשר שנשאר יש לתת לכלב לאכול.