(א)לא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס:
(ב)לא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: - לא ללכת אחרי דעת אחרים ולחרוץ גורלות.
(ג)וְדָל לא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: - לא לצדד בדל בריב שלו רק בגלל שהוא עני.
(ד)כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: - אם אתה נתקל בשור, או חמור של אויב שלך, יש להחזיר לו אותו.
(ה)כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: - אם תראה חמור של האויב שלך כורע תחת משאו, לא לעזוב אותו לבד.
(ו)לא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: - לא להטות משפט לטובת האביון רק בגלל שהוא עני. יש לשפוט בצדק.
(ז)מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג כִּי לא-אַצְדִּיק רָשָׁע:
(ח)וְשֹׁחַד לא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
להיות צדיקים, להתרחק משקרים ולא לקחת שוחד.
(ט)וְגֵר לא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא ללחוץ את הגר כי בני ישראל בעצמם היו גרים בארץ מצרים.
(י)וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:
(יא)וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
שש שנים יש לזרוע את האדמה ולקצור את היבול, בשנה השביעית יש לנטוש אותה, לא לאכול ממנה ולא לשתול בה מחדש.
(יב)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶֹה מַעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
(יג)וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלהִים אֲחֵרִים לא תַזְכִּירוּ לא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ:
שישה ימים יש לעבוד וביום השביעי יש לשבות מכל מלאכה, לא רק האדם אלא גם החיות והעבדים.
(יד)שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
(טו)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
(טז)וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶֹיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶֹיךָ מִן-הַשָּׂדֶה: (יז)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:
שלושה הרגלים:
חג המצות - פסח, יש לשמור שבעה ימים.
חג הקציר - שבועות, יש להביא את ביכורי השדה לאלוהים.
חג האסיף - סוכות, החג בו אוספים את היבול מהשדה.
(יח)לא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר: - לא לזבוח על חמץ, לא להשאיר את העולה עד הבוקר.
(יט)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - יש להביא לאלוהים מביכורי האדמה. בנוסף אסור לבשל גדי בחלב אימו.
(כ)הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
(כא)הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל-תַּמֵּר בּוֹ כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב)כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִֹיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת-אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת-צֹרֲרֶיךָ:
(כג)כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד)לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהֵיהֶם וְלא תָעָבְדֵם וְלא תַעֲשֶֹה כְּמַעֲשֵֹיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם:
(כה)וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
(כו)לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
(כז)אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:
(כח)וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
(כט)לא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
(ל)מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
(לב)לא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית:
(לג)לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ:
בפסוקים אלה ה' מזהיר את העם, הוא אומר שיישלח אליהם מלאך שייקח אותם למקום שלהם, הם צריכים לשמוע בקולו ולעשות כל שיאמר ואז יהיה להם טוב, הם יכבשו את הארץ והוא יעזור להם לנצח את העמים האחרים היושבים בהם.
פס' 24 אומר למה צריך להשמיד עמים אחרים, כדי שבני ישראל לא ילמדו מהם את מעשיהם ואת אמונת האלילים שלהם.
(ב)לא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: - לא ללכת אחרי דעת אחרים ולחרוץ גורלות.
(ג)וְדָל לא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: - לא לצדד בדל בריב שלו רק בגלל שהוא עני.
(ד)כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: - אם אתה נתקל בשור, או חמור של אויב שלך, יש להחזיר לו אותו.
(ה)כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: - אם תראה חמור של האויב שלך כורע תחת משאו, לא לעזוב אותו לבד.
(ו)לא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: - לא להטות משפט לטובת האביון רק בגלל שהוא עני. יש לשפוט בצדק.
(ז)מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג כִּי לא-אַצְדִּיק רָשָׁע:
(ח)וְשֹׁחַד לא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
להיות צדיקים, להתרחק משקרים ולא לקחת שוחד.
(ט)וְגֵר לא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא ללחוץ את הגר כי בני ישראל בעצמם היו גרים בארץ מצרים.
(י)וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:
(יא)וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
שש שנים יש לזרוע את האדמה ולקצור את היבול, בשנה השביעית יש לנטוש אותה, לא לאכול ממנה ולא לשתול בה מחדש.
(יב)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶֹה מַעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
(יג)וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלהִים אֲחֵרִים לא תַזְכִּירוּ לא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ:
שישה ימים יש לעבוד וביום השביעי יש לשבות מכל מלאכה, לא רק האדם אלא גם החיות והעבדים.
(יד)שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
(טו)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
(טז)וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶֹיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶֹיךָ מִן-הַשָּׂדֶה: (יז)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:
שלושה הרגלים:
חג המצות - פסח, יש לשמור שבעה ימים.
חג הקציר - שבועות, יש להביא את ביכורי השדה לאלוהים.
חג האסיף - סוכות, החג בו אוספים את היבול מהשדה.
(יח)לא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר: - לא לזבוח על חמץ, לא להשאיר את העולה עד הבוקר.
(יט)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - יש להביא לאלוהים מביכורי האדמה. בנוסף אסור לבשל גדי בחלב אימו.
(כ)הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
(כא)הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל-תַּמֵּר בּוֹ כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב)כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִֹיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת-אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת-צֹרֲרֶיךָ:
(כג)כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד)לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהֵיהֶם וְלא תָעָבְדֵם וְלא תַעֲשֶֹה כְּמַעֲשֵֹיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם:
(כה)וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
(כו)לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
(כז)אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:
(כח)וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
(כט)לא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
(ל)מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
(לב)לא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית:
(לג)לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ:
בפסוקים אלה ה' מזהיר את העם, הוא אומר שיישלח אליהם מלאך שייקח אותם למקום שלהם, הם צריכים לשמוע בקולו ולעשות כל שיאמר ואז יהיה להם טוב, הם יכבשו את הארץ והוא יעזור להם לנצח את העמים האחרים היושבים בהם.
פס' 24 אומר למה צריך להשמיד עמים אחרים, כדי שבני ישראל לא ילמדו מהם את מעשיהם ואת אמונת האלילים שלהם.
איסור נוסף, פס' 32 הוא שאסור לכרות איתם ברית שלום, יש להשמיד את כל העמים הזרים בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה