פרויקט 929 - שמות ד' - יום רביעי 4.3.15 י"ג באדר תשע"ה

שמות פרק ד

פס' א'-ט'

א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'.  ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה', מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה.  ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו.  ד וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.  ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם:  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.  ו וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.  ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ.  ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן--וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.  ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ--וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.  

בפרק הקודם ה' מצווה על משה ללכת לפרעה ולבקש שיישלח את בני ישראל כדי שיזבחו לה' במדבר. משה לא חושב שהוא מתאים לתפקיד ומנסה למצוא סיבות מדוע הוא לא מתאים.

בפסוק א' משה ממשיך ואומר לה' שזקני ישראל לא יאמינו לא שה' נגלה אליו. כדי לשכנע את משה ואת העם לאחר מכן, ה' נותן למשה שלושה אותות:

אות ראשון פס' ב'-ד': ה' אומר למשה שיביט בידו, משה מחזיק בידו מטה, ה' אומר למשה שישליך את המטה ארצה (על הארץ), משה עושה כך והמטה הופך לנחש. ה' אומר למשה שיאחז (יחזיק, יתפוס) בזנב של הנחש, משה עושה זאת והנחש הופך למטה בידו.

פס' ה' – הסיבה מדוע לעשות את האותות. ה' אומר למשה שיעשה את האותות כדי להראות לזקני ישראל ולעם שה' אכן נגלה אליו.

אות שני פס' ו'-ז': ה' אומר למשה לשים את ידו בחיקו (מתחת לבית השחי), משה מוציא אותה והיד מצורעת כשלג (צרעת היא מחלת עור קשה, להרחבה קראו בויקיפדיה). ה' אומר למשה שיחזיר את היד לחיקו, משה עושה זאת ומוציא אותה והנה היא בריאה.

אות שלישי פס' ח'-ט': ה' אומר למשה שאת האות הזה יעשה רק במקרה שהם לא יאמינו לאות הראשון. ואם גם אחרי שני אותות (מטה נחש וצרעת) הם לא יאמינו אז שיעשה את האות השלישי, לקחת מים מן היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם.

פס' י'-י"ז

י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.  יא וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, ה'.  יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר.  יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.  יד וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.  טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.  טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.  יז וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת.  {פ}

משה אינו משתכנע וממשיך לנסות למצוא סיבות מדוע הוא לא מתאים לתפקיד, משה אומר לה' שהוא לא איש דברים, הכוונה שהוא לא דברן גדול וקשה לו לדבר (כבד פה וכבד לשון). ה' בתגובה אומר לו שהוא זה שמחליט, ה' הוא ששם פה לאדם ויכול לגרום לאילם לדבר, לחירש לשמוע ועוד, לכן הוא יכול ללכת בבטחה לדבר עם פרעה כי ה' יהיה איתו ויגיד לו מה להגיד.

משה מבקש מה' שיישלח מישהו אחר למשימה, ה' מתרגז (ויחר אף ה'=כועס מאוד) ואומר למשה שאהרון אחיו ידבר בשבילו והוא עומד לצאת לקראתו והוא שמח לראותו. ה' אומר למשה שהוא יגיד לאהרון מה להגיד לעם, אהרון יהיה לו לפה, ידבר בשבילו, בנוסף ה' מזכיר למשה לקחת את המטה שלו איתו כדי שיוכל לעשות איתו את האותות.

פס' י"ח-כ"ג

יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם. יט וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם:  כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.  כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.  כא וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.  כב וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.  

משה משתכנע ויוצא לשליחות שלו. הוא הולך ליתר, החותן שלו (כבר הזכרנו שלפי המדרש ליתרו יש 7 שמות, יתר זה אחד מהם), ואומר לו שהוא חוזר למצרים לראות אם אחיו עוד חיים ויתרו אומר לו "לך לשלום". שימו לב שמשה לא מספר ליתרו על ה' שהתגלה אליו ועל השליחות שהטיל עליו. לאחר מכן בפס' י"ט ה' מתגלה שוב למשה ואומר לו לחזור למצרים כי מתו כל האנשים שביקשו את נפשו, זאת אומרת רצו להרוג אותו.

משה לוקח את אשתו ואת בניו על חמור ושב למצרים. ה' אומר למשה שכאשר הוא חוזר למצרים שייזכר בכל האותות (מופתים) שהוא נתן לו ומה תפקידם, ה' אומר למשה שהוא יחזק את ליבו של פרעה והוא לא ישלח את העם. משה יגיד לפרעה כשייפגש איתו שה' ציווה עליו לשלוח את ישראל (ה' מתייחס לעם ישראל כאל בנו – יחסי אב ובן) ואם תסרב (תמאן) לשלוח אותו אני אהרוג את הבן הבכור שלך.

פס' כ"ד-כ"ו

כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה', וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.  כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת.  {פ}

בדרך למצרים, הם נתקלים במלאך ה' אשר מבקש להמית את משה מפני שלא עשה ברית מילה לבנו, אנו מסיקים זאת מהפסוקים הבאים וממעשיה של ציפורה. ציפורה, אשתו של משה, מבינה מיד מדוע מלאך ה' רוצה להמית את משה ולוקחת צור (אבן חדה) כורתת את עורלת בנה וזורקת אותה עם הדם לרגליו של משה ואומרת לו שבדם הזה היא הצילה את חייו. בזכות ברית המילה משה ניצל והבריא.

פס' כ"ז-ל"א

כז וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים--וַיִּשַּׁק-לוֹ.  כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְאֵת כָּל-הָאֹתֹת, אֲשֶׁר צִוָּהוּ.  כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן--אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת, לְעֵינֵי הָעָם.  לא וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

ה' שולח את אהרון להיפגש עם משה במדבר, הם נפגשים בהר האלוהים ומשה אומר לאהרון את כל דברי ה', על השליחות ועל האותות. משה ואהרון הולכים ואוספים את כל זקני ישראל ואהרון מדבר אליהם את הדברים שמשה אמר לו והם עושים את האותות לעיני העם, העם מאמין למשה ואהרון ולאחר שהם מבינים כי ה' עומד להציל אותם כי ראה את מצוקתם הם קדים לו ומשתחווים לו.