פרויקט 929 - שמות ט' - יום רביעי 11.3.15 כ' באדר תשע"ה

שמות פרק ט 

פס' א'-ז': מכת דבר

א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  ב כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בָּם.  ג הִנֵּה יַד-ה' הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד.  ד וְהִפְלָה ה'--בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר.  ה וַיָּשֶׂם ה', מוֹעֵד לֵאמֹר:  מָחָר, יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה--בָּאָרֶץ.  ו וַיַּעַשׂ ה' אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, מִמָּחֳרָת, וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-מֵת אֶחָד.  ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה--וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד-אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם.  {פ}

ה' אומר למשה לבוא אל פרעה ולהגיד לו שאלוהי העברים אומר לו שישלח את בני ישראל ואם לא ה' יכה את המקנה שלו בשדה בדבר, ואז יש פירוט מה כולל המקנה: סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן. ה' יפלה (יפריד, מלשון אפליה), בין המקנה של ישראל לבין המקנה של מצרים ורק במקנה מצרים ימותו חיות. ה' אף קובע מועד (זמן) מתי זה יקרה, מחר. למחרת היום ה' מממש את האיום שלו וגורם למוות במקנה מצרים אך לא במקנה ישראל. ובכל זאת פרעה מכביד את ליבו ולא שולח את ישראל.

פס' ח'-י"ב: מכת שחין
ח וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה.  ט וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  י וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.  יא וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה--מִפְּנֵי הַשְּׁחִין:  כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם.  יב וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֶל-מֹשֶׁה.  {ס}  

ה' אומר למשה ואהרון שייקחו "מלא חופניכם" זאת אומרת ככל שהידיים שלהם מצליחות לתפוס, פיח כבשן ה(תנור גדול) ולזרוק אותו באוויר לכיוון השמיים לעיני פרעה (שפרעה יראה). הפיח יירד חזרה כמו אבק על כל ארץ מצרים אך יהפוך לשחין (דלקת בעור של אבעבועות) ברגע שייגע באדם ובבהמה. משה ואהרון עושים את אשר ציווה עליהם ה', החרטומים לא יכולים לעמוד לפני משה מהבושה של השחין אך כל זה לא משכנע את פרעה, הוא לא שומע אליהם כי ה' מחזק את ליבו כמו שאמר שיעשה.

פס' י"ג-כ"א: מכת ברד

יג וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  יד כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ--בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ.  טו כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ.  טז וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ.  יז עוֹדְךָ, מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי, שַׁלְּחָם.  יח הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה.  יט וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה:  כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ.  כ הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר ה', מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים.  כא וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר ה'--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה.  {פ}

ה' אומר למשה שיקום מוקדם בבוקר ויתייצב לפני פרעה ויגיד לו, אלוהי העברים אומר לך שתשלח את עמו כדי שיעבדו אותו והפעם הזאת הוא שולח לו אוסף של מגפות קשות כדי שיידע שאין כמו ה' בכל הארץ כי הוא יכה את פרעה ואת מצרים והוא יכול להכחיד אותם מעל פני האדמה אבל הוא לא יעשה זאת מפני שהוא רוצה שפרעה יישאר בחיים כדי לספר לכולם על ה' וכמה שהוא חזק. מחר אני אמטיר ברד כבד מאוד שלא היה במצרים מאז הוקמה המדינה. ה' מציע לו להכניס את כל המקנה והאדם שנמצאים בחוץ לתוך הבית כי מי שיישאר בחוץ ייפגע מהברד וימות.

פרעה לא מתייחס לאיומים ומשאיר את העבדים והמקנה בשדה. (זילות בחיי אדם)

כב וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  כד וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד:  כָּבֵד מְאֹד--אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.  כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.  כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לֹא הָיָה, בָּרָד.  כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.  כח הַעְתִּירוּ, אֶל-ה', וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.  כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת-כַּפַּי אֶל-ה'; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה-עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ.  ל וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ:  יָדַעְתִּי--כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים.  לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.  לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ:  כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה.  לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-ה'; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה.  לד וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת--וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו.  לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', בְּיַד-מֹשֶׁה.  {פ}

ה' אומר למשה שיטה את ידו על השמים ויהיה ברד בכל ארץ מצרים, משה עושה זאת וה' ממטיר ברד על מצרים אבל זה ברד מיוחד, בברד יש אש מתלקחת בפנים (נס כמו הסנה הבוער שלא נשרף כך גם בתוך הקרח יש אש והוא לא נמס). הברד מכה את כל ארץ מצרים ורק בארץ גושן אין ברד מכיוון ששם יושבים בני ישראל.

פרעה רואה את ההרס שהברד משאיר אחריו וקורא למשה ואהרון, הוא מביע בפניהם חרטה על מה שעשה ואומר להם שה' הוא הצדיק והוא, פרעה, ועמו הם הרשעים והוא מבקש מהם לבקש מה' שיפסיק את הברד, משה אומר לו שכאשר הוא ייצא מהעיר הוא יבקש מה' שיפסיק את הקולות ואת הברד אך עדיין הנזק יישאר (כל היבול נהרס). משה יוצא מהעיר כמו שאמר ופונה לה' בבקשה שיפסיק את הברד. פרעה רואה שחדל הברד ומוסיף לחטוא, הוא מכביד את ליבו ולא משלח את בני ישראל, בדיוק כמו שה' אמר שיקרה.