שמות פרק ב
פס' א'-י'
א וַיֵּלֶךְ
אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח,
אֶת-בַּת-לֵוִי. ב וַתַּהַר
הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה
עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר
וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת
הַיְאֹר. ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה,
מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. ה
וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ
הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח
אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח
וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר,
מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. ז וַתֹּאמֶר
אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן
הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. ח וַתֹּאמֶר-לָהּ
בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד. ט וַתֹּאמֶר
לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד
הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד,
וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִּגְדַּל
הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה,וַתֹּאמֶר, כִּי
מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
פסוקים אלו מתארים את הולדת משה. המיוחד
בסיפור זה הוא שאף אחת מהדמויות לא מוזכרת בשמה, רק בפס' י' אני מגלים שהילד שעליו
מסופר הוא משה.
איש מבית לוי לוקח לו לאישה את בת לוי.
לוי הכוונה לשבט לוי, משה היה משבט לוי אשר ממנו יצאו כל הכוהנים אשר עובדים את
ה'. האישה נכנסת להריון (ותהר האישה), יולדת בן ומצפינה (מחביאה) אותו שלושה
חודשים (ירח = חודש, כמו ירח דבש). מדוע היא מחביאה אותו? בפרק א' למדנו שפרעה
ציווה על עמו להרוג את הבנים הזכרים, לכן היא מחביאה אותו כדי שלא יהרגו אותו.
לאחר שלושה חודשים היא אינה יכולה יותר להחביא אותו, לא כתובה הסיבה, אנו יכולים
לשער שאולי היא פחדה שאחד השכנים ילשין עליהם, אולי התינוק הרעיש יותר מדי בבכי
שלו ועוד. היא לוקחת תיבה מגומא (קנה סוף מהיאור) ומצפה אותה (ותחמרה) בחימר
ובזפת, היא שמה את הילד בתיבה ומניחה את התיבה על שפת היאור בין הסוף (צמח).
אחותו מתייצבת מרחוק כדי לראות מה ייעשה
לו, הכוונה מה יקרה לו, היא משגיחה עליו, והנה אנו רואים בפסוק ה' שהחששות של
אחותו היו מוצדקות כי מגיע אדם לשפת היאור אשר שם נמצאת התיבה ולא סתם אדם אלא
ביתו של פרעה, אותו מלך אשר גזר להרוג את כל הבנים. בת פרעה רואה את התיבה ושולחת
את אמתה (שפחה, אמה) לקחת את התיבה ולהביא לה אותה. בת פרעה פותחת את התיבה ומגלה
בתוכה תינוק בוכה, בת פרעה מזהה שהוא מילדי העברים. לא כתוב בפסוקים כיצד היא ידעה
שהוא מילדי העברים, אולי לפי סימנים חיצוניים, עכשיו לאחר שהיא יודעת שזהו תינוק
מילדי העבריים יש ציפייה שבת פרעה תהרוג את הילד, הרי כך ציווה אביה על כל עמו. לא
כתוב במדויק שהיא החליטה לשמור עליו אלא רק כתוב "ותחמול" זאת אומרת,
ריחמה עליו, אחותו שרואה את הכל מרחוק, מזהה שבת פרעה מרחמת על התינוק ולא מתכוונת
להשליך אותו ליאור וניגשת ומציעה לבת פרעה
מינקת (אישה אשר מניקה את התינוק, בעבר נשים ממעמד גבוה לא הניקו בעצמן את
התינוקות אלא הייתה להן אישה מינקת שעשתה זאת בשבילן). מדוע אחותו של הילד מציעה
לבת פרעה אישה מינקת? בפסוק ח' אנו מבינים מדוע, בת פרעה מסכימה להצעה ושולחת אותה
לקרוא למינקת והאחות מביאה את אימו של הילד, כך בעצם האחות החכמה מאחדת בין הבן והאם
שנפרדו זה מזו בתחילת הפרק, סוף טוב לסיפור. המינקת מניקה את הילד עד שהוא גדל,
ובת פרעה מגדלת אותו כבנה ונותנת לו את השם "משה" כי היא משתה אותו מן
המים.
זהו מדרש שם - סיפור שמטרתו להסביר שם
של אדם או מקום. http://www.mikragesher.org.il/titles/encyclopedia/40/midrash_shem.htm
פס' י"א-ט"ו
יא וַיְהִי
בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא,
בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. יבוַיִּפֶן
כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ,
אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. יג וַיֵּצֵא
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה
תַכֶּה, רֵעֶךָ. יד וַיֹּאמֶר
מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר,
כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. טו וַיִּשְׁמַע
פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה
מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
לאחר כמה שנים משה גדל ויוצא אל אחיו,
כיצד הוא יודע שהם אחיו והוא אינו בנה האמיתי של בת פרעה? כנראה שהיא סיפרה לו על
כך. משה יוצא אל אחיו ורואה אותם סובלים. בפסוקים אלו ישנם שני מקרים של איש מכה
איש.
מקרה ראשון, איש מצרי מכה איש עברי, משה
מסתכל מסביב, הורג את המצרי וטומן (קובר) אותו בחול.
מקרה שני, איש עברי מכה איש עברי,
בניגוד למקרה הקודם, כאן משה שואל קודם מדוע הם רבים "למה תכה
רעך?". האיש עונה לו "מי שם
אותך לשר ושופט עלינו, אתה רוצה להרוג אותי גם כמו שהרגת את המצרי?". משה
נבהל מכך שנודע הדבר, איזה דבר? הריגתו של האיש המצרי על ידי משה.
פרעה שומע על המקרה ורוצה להרוג את משה.
לא ברור לנו מדוע אך ניתן לשער שאולי כגמול על כך שהרג איש מצרי, עין תחת עין, או
כאזהרה שאסור לקחת את החוק לידיים. משה בורח מפני פרעה ומגיע לארץ מדין.
פס' ט"ז-כ"ב
טז וּלְכֹהֵן
מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת,
צֹאן אֲבִיהֶן. יז וַיָּבֹאוּ
הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ
אֶת-צֹאנָם. יח וַתָּבֹאנָה,
אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן;
וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. יט וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ
מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ
אֶת-הַצֹּאן. כ וַיֹּאמֶר
אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה
עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה,
לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן
אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. כב וַתֵּלֶד
בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם: כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי,
בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. {פ}
פסוק ט"ז הוא הקדמה לסיפור הצלת בנות הכוהן בידי
משה. הפסוק הקודם נגמר בכך שמשה מגיע לארץ מדין ומתיישב ליד הבאר, ישנה עצירה
בסיפור ומספרים לנו על כוהן מדין שיש לו שבע בנות אשר יצאו להשקות את הצאן (רהטים)
ליד הבאר. הסיפור מסופר בקצרה, רק שני פסוקים, הבנות מגיעות לבאר למלא מים ולהשקות
את הצאן, הרועים באים לגרש אותן, משה קם ומושיע אותן. בפסוק ט"ז מוזכרים
שלושה פעלים שהבנות עושות כדי להשקות את הצאן, ותבאנה (הן מגיעות לבאר), ותדלנה
(משלשלות, מורידות את הדלי לבאר) ותמלאנהה (ממלאות מים בדלי). שלושת הפעלים
הארוכים באים להראות כמה עבודה היה לבנות וכמה הן השקיעו כדי להשקות את הצאן, זה
לא פשוט, יש להשקות צאן שלם שיש בו עשרות כבשים ועיזים זו עבודה קשה מאוד. סיבה
נוספת מדוע מוזכרים הפעלים הללו היא שבפסוק י"ז מסופר לנו שלאחר משה הושיע את
הבנות מיד הרועים הוא גם השקה את הצאן. לשבע הבנות לקח זמן רב להשקות את הצאן
ולעשות את כל הפעלים המוזכרים, על אחת כמה וכמה שלמשה שהוא אדם יחיד יהיה קושי
לעשות זאת, מקרה זה בא להציג את משה באור חיובי, כאדם חזק, תכונה של מנהיג, זהו
סוג של רמז למשה המנהיג.
הבנות חוזרות הביתה לרעואל, כוהן מדין, אבא שלהן והוא
שואל אותן מדוע הן מיהרו לחזור. מדוע הוא שואל זאת? מפני שאם נחזור לפס' ט"ז
אשר מתאר את רצף הפעולות הנדרש להשקות צאן שלם, ניתן להבין שבדרך כלל לקח לבנות
המון זמן להשקות את הצאן. הבנות מספרות לאביהן שאיש מצרי הציל אותן מיד הרועים וגם
השקה להן את הצאן. מדוע הבנות אומרות על משה שהוא איש מצרי? מפני שהוא ברח ממצרים
וכנראה היה לבוש כאיש מצרי עדיין. אביהן שולח את הבנות לקרוא לאיש כדי שיבוא
לאכול, הוא רוצה להודות לו על מה שעשה למען בנותיו ואף נותן למשה את ציפורה, ביתו,
לאישה. נולד להם בן ומשה קורא לו גרשם – גר הייתי בארץ נוכריה (מדרש שם).
פס'
כ"ג-כ"ה
כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים
הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם
אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה. כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים
אֶת-בְּרִיתוֹ,
אֶת-אַבְרָהָם
אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. כה וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים. {ס}
פסוק כ"ג חוזר לעלילה המקורית ומספר לנו שמלך מצרים
מת, אותו מלך שגזר את כל הגזרות על בני ישראל ואשר בגללו בני ישראל נאנחים מהעבודה
הקשה. בפסוק זה מוזכרת הפעם הראשונה, לאורך כל זמן השיעבוד, שבני ישראל זועקים
לה'. ה' שומע את זעקתם ואת סבלם וזוכר את בריתו עם אברהם, יצחק ויעקב, שתמיד
יישמור על בני ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה