שמות
פרק יג
א וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר
אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק
יָד, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ. ד הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב. ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ
הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה
הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. ו שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם,
הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַה'. ז מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת
הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ
שְׂאֹר--בְּכָל-גְּבֻלֶךָ. ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא
לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן
תִּהְיֶה תּוֹרַת ה', בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה'
מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת,
לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה. {פ}
ה' אומר למשה שיקדש לו כל בכור בבני
ישראל ולא רק באדם אלא גם בבהמה. משה יוצא לעם ואומר להם לזכור את היום הזהז שהם
יצאו ממצרים, מבית עבדים כי בחוזק יד ה' הוציא אותם ואסור להם לאכול חמץ. היום,
יום יציאת מצרים, הם יוצאים בחודש האביב, וכאשר ה' יביא אותם לארץ של הכנעני,
החיתי וכוק אשר הוא הבטיח לתת לאבות, ארץ זבת חלב ודבש, הם צריכים לעבוד את ה'
בחודש הזה. שבעה ימים יש לאכול מצות וביום השביעי זה חג לה'. "והגדת
לבנך" – המצווה הכי מוכרת בנוגע לפסח שעד היום מקיימים אותה בכך שעושים ליל
סדר וקוראים בהגדה. המצווה היא לספר הלאה לדורות הבאים על יציאת מצרים, מה עשה ה'
כדי שהם יזכרו זאת לתמיד.
יא וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ ה', אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַה'; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים--לַיהוָה. יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. טו וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה. טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם. {ס} יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר,יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. כא וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם. {פ}
חזרה נוספת על ההוראות מה צריך לעשות כאשר יגיעו לארץ אבל
בפירוט, יש להעביר כל בכור קודש לה', ואם יישאלו הילדים מה פירוש הדבר, צריך
להסביר להם שזה בגלל שה' הוציא את בני ישראל בחוזק יד ממצרים, ובגלל שפרעה לא
הסכים לשלוח אותם מיד ה' הרג כל בכור במצריים ולכן זובחים לה' את הבכורים
מבע"ח, כי עם ישראל נחשב לבכור ילדיו של ה'.
ה' מסב, גורם לעם ישראל, ללכת דרך המדבר ים סוף ובני
ישראל עולים חמושים, עם כלי נשק, מארץ מצרים. משה לוקח את עצמות יוסף איתו כי הוא
השביע את בני ישראל שכאשר יעלו לארץ כנען חזרה, ייקחו את עצמותיו.
הם נוסעים מסוכות וחונים באתם (שם של מקום) בקצה המדבר,
ה' הולך לפניהם ביום בצורת עמוד ענן כדי להנחות אותם בדרך ובלילה כעמוד אש כדי
להאיר להם את הדרך. עמוד הענן והאש לא זז מבני ישראל לאורך כל זמן הליכתם במדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה