(א)אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: - אם נמצא הגנב של השור או הצאן מוכה ומת, אין לו דמים.
(ב)אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם-אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: - אם זרחה עליו השמש, הוא צריך לשלם על מה שנגנב.
(ג)אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד-חֲמוֹר עַד-שֶֹה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: - אם נמצאת בידו הגניבה הוא צריך לשלם עליהם.
(ד)כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָֹדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְֹדֵה אַחֵר מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: - אם אדם מבעיר שדה או כרם והבעירה עברה לשדה אחר, הוא צריך לשלם ממיטב שדהו וכרמו.
(ה)כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה: - אם ניצתת אש בקוצים והיא שורפת יבול, מי שהבעיר צריך לשלם על היבול השרוף.
(ו)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ-כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:- אם אדם נותן כסף או כלים לרעהו לשמור, וגנבו מהבית. אם מוצאים את הגנב הוא ישלם פי שניים.
(ז)אִם-לא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלהִים אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: - אם לא מוצאים את הגנב, בעל הבית צריך ללכת לאלוהים.
(ח)עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶֹה עַל-שַֹלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה עַד הָאֱלהִים יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: - על כל פשע, על כל אבדה, אם הוא אומר שזה לא הוא, עד ההוכחה הוא ישלם פי שניים לרעהו.
(ט)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ-שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וְכָל-בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ-נִשְׁבַּר אוֹ-נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה:
(י)שְׁבֻעַת יְהֹוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלא יְשַׁלֵּם:
אם אדם נותן לרעהו לשמור לו על בהמה והבהמה מת או ששבו אותה. אם הוא נשבע לאלוהים שלא נגע ברכוש חברו, הוא לא משלם.
(יא)וְאִם-גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו: - אם התגלה שבעל הבית גנב מחברו הוא ישלם לבעלים על החיה או הרכוש הגנובים.
(יב)אִם-טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לא יְשַׁלֵּם: - אם הרכוש נטרף, הוא לא צריך לשלם.
(יג)וְכִי-יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ-מֵת בְּעָלָיו אֵין-עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: - אם אדם שואל מרעהו דבר מה והדבר נשבר, מי ששאל צריך לשלם על החפץ.
(יד)אִם-בְּעָלָיו עִמּוֹ לא יְשַׁלֵּם אִם-שָֹכִיר הוּא בָּא בִּשְֹכָרוֹ: - אם הבעלים של החפץ נמצא גם הוא, מי ששבר לא צריך לשלם.
(טו)וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לא-אֹרָשָֹה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
(טז)אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלת:
אם אדם מפתה אישה בתולה שלא התארס איתה ושכב איתה, הוא צריך לשלם עליה מוהר ולקחת אותה לאישה.
(יז)מְכַשֵּׁפָה לא תְחַיֶּה: - יש להרוג מכשפות.
(יח)כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: - כל מי ששוכב עם בהמות, עונש מוות.
(יט)זֹבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָֹה לְבַדּוֹ:
(כ)וְגֵר לא-תוֹנֶה וְלא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא להונות (מלשון הונאה) גרים, כי בני ישראל בעצמם היו גרים במצרים והם יודעים איך היה היחס כלפיהם.
(כא)כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לא תְעַנּוּן:
(כב)אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג)וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
אלמנה ויתום אסור לענות, מכיוון שהם שייכים לשכבות החלשות בחברה ומתקשים לדאוג לעצמם. מי שיפגע בהם אלוהים יפגע בו חזרה ויהרוג אותם ויהפוך את נשיהם לאלמנות ובניהם ליתומים.
(כד)אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לא-תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לא-תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:
(כה)אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל שַֹלְמַת רֵעֶךָ עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
(כו)כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִֹמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי:
אם מלווים כסף לעני, לא לקחת ממנו נשך, ואם לקחת ממנו חפץ משכון, יש להחזיר לו עד שקיעת השמש כי זה הרכוש היחיד שיש לו והוא צריך אותו להתקיים.
(כז)אֱלהִים לא תְקַלֵּל וְנָשִֹיא בְעַמְּךָ לא תָאֹר: - אסור לקלל אלוהים ומנהיג.
(כח)מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לִי:
(כט)כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי:
(ל)וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָֹר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:
אלוהים מצווה להקדיש לו את בכור הבנים, כך גם עם הצאן, שבעה ימים הולד יהיה עם אימו וביום השמיני יש לתת אותו לאלוהים.
אסור לאכול טרפה, בשר שנשאר יש לתת לכלב לאכול.
(ב)אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם-אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: - אם זרחה עליו השמש, הוא צריך לשלם על מה שנגנב.
(ג)אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד-חֲמוֹר עַד-שֶֹה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: - אם נמצאת בידו הגניבה הוא צריך לשלם עליהם.
(ד)כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָֹדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְֹדֵה אַחֵר מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: - אם אדם מבעיר שדה או כרם והבעירה עברה לשדה אחר, הוא צריך לשלם ממיטב שדהו וכרמו.
(ה)כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה: - אם ניצתת אש בקוצים והיא שורפת יבול, מי שהבעיר צריך לשלם על היבול השרוף.
(ו)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ-כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:- אם אדם נותן כסף או כלים לרעהו לשמור, וגנבו מהבית. אם מוצאים את הגנב הוא ישלם פי שניים.
(ז)אִם-לא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלהִים אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: - אם לא מוצאים את הגנב, בעל הבית צריך ללכת לאלוהים.
(ח)עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶֹה עַל-שַֹלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה עַד הָאֱלהִים יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: - על כל פשע, על כל אבדה, אם הוא אומר שזה לא הוא, עד ההוכחה הוא ישלם פי שניים לרעהו.
(ט)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ-שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וְכָל-בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ-נִשְׁבַּר אוֹ-נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה:
(י)שְׁבֻעַת יְהֹוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלא יְשַׁלֵּם:
אם אדם נותן לרעהו לשמור לו על בהמה והבהמה מת או ששבו אותה. אם הוא נשבע לאלוהים שלא נגע ברכוש חברו, הוא לא משלם.
(יא)וְאִם-גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו: - אם התגלה שבעל הבית גנב מחברו הוא ישלם לבעלים על החיה או הרכוש הגנובים.
(יב)אִם-טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לא יְשַׁלֵּם: - אם הרכוש נטרף, הוא לא צריך לשלם.
(יג)וְכִי-יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ-מֵת בְּעָלָיו אֵין-עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: - אם אדם שואל מרעהו דבר מה והדבר נשבר, מי ששאל צריך לשלם על החפץ.
(יד)אִם-בְּעָלָיו עִמּוֹ לא יְשַׁלֵּם אִם-שָֹכִיר הוּא בָּא בִּשְֹכָרוֹ: - אם הבעלים של החפץ נמצא גם הוא, מי ששבר לא צריך לשלם.
(טו)וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לא-אֹרָשָֹה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
(טז)אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלת:
אם אדם מפתה אישה בתולה שלא התארס איתה ושכב איתה, הוא צריך לשלם עליה מוהר ולקחת אותה לאישה.
(יז)מְכַשֵּׁפָה לא תְחַיֶּה: - יש להרוג מכשפות.
(יח)כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: - כל מי ששוכב עם בהמות, עונש מוות.
(יט)זֹבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָֹה לְבַדּוֹ:
(כ)וְגֵר לא-תוֹנֶה וְלא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא להונות (מלשון הונאה) גרים, כי בני ישראל בעצמם היו גרים במצרים והם יודעים איך היה היחס כלפיהם.
(כא)כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לא תְעַנּוּן:
(כב)אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג)וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
אלמנה ויתום אסור לענות, מכיוון שהם שייכים לשכבות החלשות בחברה ומתקשים לדאוג לעצמם. מי שיפגע בהם אלוהים יפגע בו חזרה ויהרוג אותם ויהפוך את נשיהם לאלמנות ובניהם ליתומים.
(כד)אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לא-תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לא-תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:
(כה)אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל שַֹלְמַת רֵעֶךָ עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
(כו)כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִֹמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי:
אם מלווים כסף לעני, לא לקחת ממנו נשך, ואם לקחת ממנו חפץ משכון, יש להחזיר לו עד שקיעת השמש כי זה הרכוש היחיד שיש לו והוא צריך אותו להתקיים.
(כז)אֱלהִים לא תְקַלֵּל וְנָשִֹיא בְעַמְּךָ לא תָאֹר: - אסור לקלל אלוהים ומנהיג.
(כח)מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לִי:
(כט)כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי:
(ל)וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָֹר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:
אלוהים מצווה להקדיש לו את בכור הבנים, כך גם עם הצאן, שבעה ימים הולד יהיה עם אימו וביום השמיני יש לתת אותו לאלוהים.
אסור לאכול טרפה, בשר שנשאר יש לתת לכלב לאכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה