פרויקט 929 - שמות ח' - יום שלישי 10.3.15 י"ט באדר תשע"ה

מכת צפרדע

פרק ז' פס' כ"ו-כ"ט
כו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כז וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ:  הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ--בַּצְפַרְדְּעִים.  כח וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ.  כט וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל-עֲבָדֶיךָ--יַעֲלוּ, הַצְפַרְדְּעִים.

פרק ח' פס' א-י"א

א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל-הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים, בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ד וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַיהוָה.  ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה.  ו וַיֹּאמֶר, לְמָחָר; וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ.  ז וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ, וּמֵעַמֶּךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה.  ח וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, עַל-דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר-שָׂם לְפַרְעֹה.  ט וַיַּעַשׂ יְהוָה, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיָּמֻתוּ, הַצְפַרְדְּעִים, מִן-הַבָּתִּים מִן-הַחֲצֵרֹת, וּמִן-הַשָּׂדֹת.  י וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם, חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ, הָאָרֶץ.  יא וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה.  {ס}  

ה' אומר למשה ללכת לפרעה ולבקש ממנו שיישלח את עם ישראל כדי שיעבדו אותו במדבר ואם לא ה' ימלא את כל ארץ מצרים בצפרדעים, היאור ישרוץ צפרדעים והם יהיו בביתו, בחדר השינה שלו, במיטה שלו, בבתים של העבדים שלו ובבתים של כל עמו וכו'.

ה' אומר למשה שיגיד לאהרון שיטה את ידו עם המטה על הנהרות והיאורים ועל האגמים ויעלה את הצפרדעים על ארץ מצרים. אהרון מטה את ידו על מימי מצרים, הצפרדעים עולות מתוך המים ומכסות את הארץ, חרטומי מצרים עושים אותו דבר ומצליחים גם להעלות צפרדעים על ארץ מצרים. במכה הזו בניגוד למכה הקודמת פרעה קורא למשה ואהרון ומבקש מהם לבקש מה' שיסיר ממנו את הצפרדעים ואז הוא מוכן לשלוח את העם שיזבחו לה'. משה אומר לפרעה שיגיד לו מתי הוא רוצה שהוא יסיר את הצפרדעים, פרעה אומר לו שיעשה זאת מחר ומשה מסכים ואומר לו שיידע שזה בזכות ה' אלוהי ישראל. משה ואהרון יוצאים מהפגישה עם פרעה ומשה צועק לה' ומבקש ממנו שיעשה את מה שהבטיח משה לפרעה. כאן המקום לציין שמשה הבטיח לפרעה משהו שאין ביכולתו להבטיח, משה לא שאל את ה' על כך אם הוא מסכים אלא הבטיח בשמו ולכן הוא רץ לבקש מה' שיעשה את מה שהבטיח. ה' מסכים ועושה כאשר דיבר משה, הצפרדעים בכל המקומות במצרים חוץ מאשר ביאור מתות והמצרים אוספים אותם לערימות (חמרים) והארץ מסריחה (ותבאש) מהריח של הגוויות. פרעה רואה שסרה המכה ושוב מכביד את ליבו ולא עושה את מה שהבטיח.

פס' י"ב-ט"ו: מכת כינים

יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  יג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  יד וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ; וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה.  טו וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.  {ס}  

ה' אומר למשה שיגיד לאהרון להטות את המטה שלו ולהכות את עפר הארץ והוא ייהפך לכינים בכל ארץ מצרים. במכה הזו אין הקדמה, כנראה לאחר שפרעה הבטיח ולא קיים אין אזהרה לפני המכה אלא ישר מכים את ארץ מצרים. אהרון מכה את עפר הארץ ובכל האדם והבהמה שבארץ מצרים יש כינים. החרטומים מנסים להוציא את הכינים ולא יכולים, הם אומרים לפרעה שאצבע אלוהים היא, זאת אומרת שהם מודים שזה מעשה ה' ושהם לא יכולים לעשות אותו דבר. פרעה מחזק את ליבו ולא שומע אליהם כמו שה' אמר, אך נראה שהוא מחזק את ליבו גם כתגובה על דברי החרטומים שהודו שזה ה' עשה זאת וכי אין להם אותו כוח, פרעה כנראה כועס על ההודאה הזאת ולכן מחזק את ליבו.

פס' ט"ז-כ"ח: מכת ערוב

טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה--הִנֵּה, יוֹצֵא הַמָּיְמָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  יז כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, אֶת-הֶעָרֹב; וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֶת-הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.  יח וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.  יט וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה, הָאֹת הַזֶּה.  כ וַיַּעַשׂ יְהוָה, כֵּן, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד, בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו; וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי הֶעָרֹב.  כא וַיִּקְרָא פַרְעֹה, אֶל-מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם--בָּאָרֶץ.  כב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ:  הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, לְעֵינֵיהֶם--וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.  כג דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר; וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.  כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר--רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי.  כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל-יְהוָה, וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, מָחָר:  רַק, אַל-יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל, לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת-הָעָם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה.  כו וַיֵּצֵא מֹשֶׁה, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה.  כז וַיַּעַשׂ יְהוָה, כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּסַר הֶעָרֹב, מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ:  לֹא נִשְׁאַר, אֶחָד.  כח וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-הָעָם.  {פ}

ה' אומר למשה, קום מוקדם בבוקר ותיגש אל פרעה, תגיד לו שיישלח את עמי כדי שיעבדו אותו ואם לא אני שולח בך ובכולם את הערוב (ערבוביה של בע"ח מזיקים) אבל את ארץ גושן (שם ישבו בני ישראל בתוך ארץ מצרים) אני אפלה, אפריד, שם לא יהיה ערוב כדי שתדע שאני ה'. ה' עושה כן וערוב כבד מגיע לארץ מצרים. פרעה שוב קורא למשה ואהרון ואומר להם שהם יכולים לזבוח לה' אבל בארץ, הכוונה לארץ מצרים. משה לא מסכים לכך ואומר שזה לא אפשרי כי זה תועבת מצרים, יש כמה פירושים לכך, פירוש אחד הוא שיש בעיה למצוא בע"ח כשר בארץ מצרים, פירוש אחר אומר שהם לא יכולים לזבוח את בע"ח שהם צריכים מכיוון שהם קדושים למצרים ואם הם ייראו שהם שוחטים אותם ומעלים אותם כקורבן לאלוהים שלהם הם יכולים להרוג אותם. עוד פירוש הוא שאי אפשר לזבוח לה' בארץ מצרים בגלל בעיית הקדושה. משה מתעקש שהם יילכו במדבר שלושה ימים ויזבחו לה', פרעה אומר לו שהוא מסכים בתנאי שלא ירחיקו מדי מארץ מצרים. משה אומר לפרעה שכאשר הוא ייצא מהפגישה איתו הוא יבקש מה' שיסיר את הערוב מפרעה ומעמו אבל שלא יהתל בו יותר (יעבוד עליו, יגיד משהו אחד ויעשה משהו אחר). משה יוצא מפרעה, מבקש מה' שיסיר את המכה, ה' עושה זאת ופרעה ממשיך להכביד את ליבו ולא משלח את העם.