לאחר שאלוהים נתן לעם את עשרת הדיברות הוא נותן להם חוקים מפורטים בנושאים שונים.
(א)וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִֹים לִפְנֵיהֶם:
(ב)כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
(ג)אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:
(ד)אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
(ה)וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לא אֵצֵא חָפְשִׁי:
(ו)וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:
חוק העבד:
אם קונים עבד עברי, הוא יעבוד שש שנים ובשנה השביעית יצא לחופשי.
אם הוא בא לבד לעבדות, הוא יוצא לבד. אם הוא הגיע נשוי, הוא יוצא עם אשתו.
אם בזמן העבדות האדון נתן לו אישה והיא ילדה לו ילדים, הוא יוצא לבד לחופשי והילדים והאישה נשארים אצל האדון.
אם העבד רוצה להישאר עם אשתו והילדים, האדון לוקח אותו לדלת ורוצע את אוזנו והופך אותו לעבד לעולם.
(ז)וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ לְאָמָה לא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
(ח)אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר-לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ-בָהּ:
(ט)וְאִם-לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶֹה-לָּהּ:
(י)אִם-אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לא יִגְרָע:
(יא)וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה לא יַעֲשֶֹה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:
חוק שפחה/אמה:
אמה לא יוצאת כמו עבד עברי, היא הופכת לרכוש.
אם היא רעה בעיני האדון שלה שייעדו אותו לה, אפשר למכור אותה לנוכרי.
אם האדון מייעד אותה לבנו, הוא יכול לעשות לה כמשפט הבנות.
אם הוא לא עושה לה את שלושת הדברים המוזכרים בחוק היא יוצאת חינם.
(יב)מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: - מי שמכה אדם והוא מת, העונש שלו מוות.
(יג)וַאֲשֶׁר לא צָדָה וְהָאֱלהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַֹמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: - מי שהורג בשגגה אדם צריך ללכת למקום מקלט כדי שלא יפגעו בו.
(יד)וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: -אדם שהורג אדם אחר בשגגה לא יכול להתחבא במקלט ויש לקחת אותו משם למות.
(טו)וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמכה את אביו ו/או אימו עונשו מוות.
(טז)וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שגונב מאיש והרכוש נמצא בידו, עונש מוות.
(יז)וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמקלל, פוגע בכבוד הוריו, עונש מוות
(יח)וְכִי-יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה-אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:
(יט)אִם-יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא:
(כ)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם:
(כא)אַךְ אִם-יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא:
אם שני אנשים רבים, אחד מכה את האחר באבן והוא לא מת ונופל למשכב, והוא יכול להסתובב, הכל בסדר.
אם מישהו מכה את העבד שלו או את אמתו והוא מת, הוא יכול לקבל פיצוי כספי.
(כב)וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:
(כג)וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
(כד)עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
(כה)כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:
(כו)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עֵין עַבְדּוֹ אוֹ-אֶת-עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ:
(כז)וְאִם-שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ-שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ:
אם אנשים פוגעים באישה בהריון והיא יולדת אבל אין אסון הוא נענש לפי מה שיחליט הבעל.
אם יהיה אסון, הכוונה למוות, העונש הוא נפש תחת נפש, מידה כנגד מידה.
חוק שור נגח:
(ל)אִם-כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו:
(לא)אוֹ-בֵן יִגָּח אוֹ-בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶֹה לּוֹ:
(לב)אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: - אם השור נוגח עבד או אמה, צריך לשלם לאדון שלהם שלושים שקלים כסף והשור ייסקל.
(לג)וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר:
(לד)בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ:
אם אדם חופר בור ולא מכסה אותו, ונופלת לשם חיה, בעל הבור צריך לשלם לבעלי החיה כסף.
(לה)וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן: - אם שור נוגח שור אחר והשור מת, צריך למכור את השור החי.
(לו)אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ: - אם יודעים שזה שור נגח, שהוא מועד לפורענות ולא שומרים עליו, הבעלים של השור הנגח משלם לבעלי השור המת.
(לז)כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע-צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: - מי שגונב שור או שה, הורג אותו ומוכר אותו, צריך לשלם במקומו.
(א)וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִֹים לִפְנֵיהֶם:
(ב)כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
(ג)אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:
(ד)אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
(ה)וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לא אֵצֵא חָפְשִׁי:
(ו)וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:
חוק העבד:
אם קונים עבד עברי, הוא יעבוד שש שנים ובשנה השביעית יצא לחופשי.
אם הוא בא לבד לעבדות, הוא יוצא לבד. אם הוא הגיע נשוי, הוא יוצא עם אשתו.
אם בזמן העבדות האדון נתן לו אישה והיא ילדה לו ילדים, הוא יוצא לבד לחופשי והילדים והאישה נשארים אצל האדון.
אם העבד רוצה להישאר עם אשתו והילדים, האדון לוקח אותו לדלת ורוצע את אוזנו והופך אותו לעבד לעולם.
(ז)וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ לְאָמָה לא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
(ח)אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר-לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ-בָהּ:
(ט)וְאִם-לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶֹה-לָּהּ:
(י)אִם-אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לא יִגְרָע:
(יא)וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה לא יַעֲשֶֹה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:
חוק שפחה/אמה:
אמה לא יוצאת כמו עבד עברי, היא הופכת לרכוש.
אם היא רעה בעיני האדון שלה שייעדו אותו לה, אפשר למכור אותה לנוכרי.
אם האדון מייעד אותה לבנו, הוא יכול לעשות לה כמשפט הבנות.
אם הוא לא עושה לה את שלושת הדברים המוזכרים בחוק היא יוצאת חינם.
(יב)מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: - מי שמכה אדם והוא מת, העונש שלו מוות.
(יג)וַאֲשֶׁר לא צָדָה וְהָאֱלהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַֹמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: - מי שהורג בשגגה אדם צריך ללכת למקום מקלט כדי שלא יפגעו בו.
(יד)וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: -אדם שהורג אדם אחר בשגגה לא יכול להתחבא במקלט ויש לקחת אותו משם למות.
(טו)וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמכה את אביו ו/או אימו עונשו מוות.
(טז)וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שגונב מאיש והרכוש נמצא בידו, עונש מוות.
(יז)וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמקלל, פוגע בכבוד הוריו, עונש מוות
(יח)וְכִי-יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה-אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:
(יט)אִם-יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא:
(כ)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם:
(כא)אַךְ אִם-יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא:
אם שני אנשים רבים, אחד מכה את האחר באבן והוא לא מת ונופל למשכב, והוא יכול להסתובב, הכל בסדר.
אם מישהו מכה את העבד שלו או את אמתו והוא מת, הוא יכול לקבל פיצוי כספי.
(כב)וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:
(כג)וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
(כד)עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
(כה)כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:
(כו)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עֵין עַבְדּוֹ אוֹ-אֶת-עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ:
(כז)וְאִם-שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ-שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ:
אם אנשים פוגעים באישה בהריון והיא יולדת אבל אין אסון הוא נענש לפי מה שיחליט הבעל.
אם יהיה אסון, הכוונה למוות, העונש הוא נפש תחת נפש, מידה כנגד מידה.
חוק שור נגח:
(כח)וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָֹרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: -
אם שור נוגח איש או אישה והאדם מת, צריך לסקול את השור, ובעל השור נקי.
(כט)וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם-בְּעָלָיו יוּמָת: - אם זה שור נגח, הכוונה לשור שמועד לפורענות והבעלים לא שמרו עליו והשור המית אדם, השור נסקל וגם הבעלים ימותו.
אם שור נוגח איש או אישה והאדם מת, צריך לסקול את השור, ובעל השור נקי.
(כט)וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם-בְּעָלָיו יוּמָת: - אם זה שור נגח, הכוונה לשור שמועד לפורענות והבעלים לא שמרו עליו והשור המית אדם, השור נסקל וגם הבעלים ימותו.
(ל)אִם-כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו:
(לא)אוֹ-בֵן יִגָּח אוֹ-בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶֹה לּוֹ:
(לב)אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: - אם השור נוגח עבד או אמה, צריך לשלם לאדון שלהם שלושים שקלים כסף והשור ייסקל.
(לג)וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר:
(לד)בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ:
אם אדם חופר בור ולא מכסה אותו, ונופלת לשם חיה, בעל הבור צריך לשלם לבעלי החיה כסף.
(לה)וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן: - אם שור נוגח שור אחר והשור מת, צריך למכור את השור החי.
(לו)אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ: - אם יודעים שזה שור נגח, שהוא מועד לפורענות ולא שומרים עליו, הבעלים של השור הנגח משלם לבעלי השור המת.
(לז)כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע-צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: - מי שגונב שור או שה, הורג אותו ומוכר אותו, צריך לשלם במקומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה