(א)וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ:
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלא נָמוּת:
(ג)וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף עֲשָֹרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:
(ד)וְאֶת-בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן:
(ה)וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי-הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ו)וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:
הפסוקים הראשונים הם הקדמה לסיפור. מסופר שיש רעב בארץ ואילו במצרים אוכל, יעקב שולח את בניו להביא ממצרים אוכל אבל את בנימין לא שלח כי פחד שיקרה לו אסון, כנראה פחד לאבד אותו כמו שאיבד את יוסף.
השליט במצרים הוא יוסף, הוא אחראי על האוכל וכולם באים אליו כולל אחיו של יוסף.
(ז)וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל:
(ח)וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לא הִכִּרֻהוּ:
(ט)וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: (י)וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר-אֹכֶל:
(יא)כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים:
(יב)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לא כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת:
(יג)וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָֹר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ:
(יד)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם:
(טו)בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:
(טז)שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם-לא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם:
האחים מגיעים ליוסף אולם הם לא מזהים אותו יוסף כן, הוא מנצל זאת כדי להתעלל בהם כנקמה על מה שעשו לו. הוא מאשים אותם שהם באו לרגל ודורש מהם להביא את אחיהם הקטן שנשאר עם אבא שלו, בינתיים כולם יהיו בכלה עד שהאח יבוא.
(יז)וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים:
(יח)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשֹוּ וִחְיוּ אֶת-הָאֱלהִים אֲנִי יָרֵא:
(יט)אִם-כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם:
(כ)וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלא תָמוּתוּ וַיַּעֲשֹוּ-כֵן:
(כא)וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:
(כב)וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: (כג)וְהֵם לא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם:
(כד)וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
(כה)וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַֹקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשֹ לָהֶם כֵּן: (כו)וַיִּשְֹאוּ אֶת-שִׁבְרָם עַל-חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם:
(כז)וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת-שַֹקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת-כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה-הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ:
(כח)וַיֹּאמֶר אֶל-אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו לֵאמֹר מַה-זֹּאת עָשָֹה אֱלהִים לָנוּ:
לאחר שלושה ימים יוסף ממשיך להאשים אותם בריגול ומבקש שיביאו את האח הקטן אחרת הם ימותו. הוא הולך אבל מסתתר ושומע את האחים מדברים ביניהם שבגלל מה שעשו ליוסף באה עליהם הצרה הזאת.
לאחר זמן יוסף אוסר את שמעון, שיישאר כפיקדון עד שיביאו את בנימין ומשחרר את כל האחים.
(כט)וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר:
(ל)דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לא הָיִינוּ מְרַגְּלִים:
(לב)שְׁנֵים-עָשָֹר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(לג)וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת-רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ:
(לד)וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ:
(לה)וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ בְּשַֹקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ: (לו)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה: (לז)וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל-אָבִיו לֵאמֹר אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם-לא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ:
(לח)וַיֹּאמֶר לא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵֹיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה:
האחים חוזרים ומספרים ליעקב מה קרה ושהם צריכים לקחת את בנימין למצרים. יעקב כבר תשוש מהעניין ומתרגז עליהם שהוא איבד את יוסף, עכשיו את שמעון שנשאר בכלא במצרים והם רוצים גם לקחת את בנימין.
הוא טוען כלפיהם שהם רוצים לגרום לו למות מוקדם בשיברון לב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה