פרויקט 929 - שמות ה' - יום חמישי 5.3.15 י"ד באדר תשע"ה

שמות פרק ה

א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.  ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.  ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.  ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם.  ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם.  ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.  ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם--לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ:  כִּי-נִרְפִּים הֵם--עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.  ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר.  י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר:  כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ:  כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר.  יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן.  יג וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר:  כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.  יד וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם.  טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר:  לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ.  טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ.  יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה.  יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.  יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֹתָם--בְּרָע לֵאמֹר:  לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ.  כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.  כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.  כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-ה', וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.  כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ.

בפרק הקודם ה' נתן למשה אותות ומינה את אהרון אחיו להיות לו לפה. בפרק זה משה ואהרון מגיעים לפרעה כדי לבקש ממנו שישלח את עם ישראל לחוג לה' במדבר. פרעה אומר להם שהוא לא מכיר את האלוהים שלהם והוא לא מוכן לשלוח את ישראל. משה ואהרון מנסים שוב לבקש מפרעה ואומרים לו שה' נגלה אליהם וביקש מהם ללכת שלושה ימים במדבר כדי לזבוח לה' אחרת הוא יפגע בהם. פרעה עדיין מסרב ושואל את משה ואהרון למה הם באים ומפריעים לעם, יש לו הרבה עבדים מבני ישראל ואם הוא ישחרר אותם יחסרו לו עבדים שיעבדו בשבילו וזה יגרום לו להפסד גדול לכן אין לו כוונה לשחרר אותם.

לאחר שמשה ואהרון ביקרו אצל פרעה, הוא מוציא צו לנוגשים שלו (מצרים שפיקחו על העבדים) ולשוטרים שלו (בני ישראל שממונים להשגיח על העבדים) שלא ייתנו יותר תבן (קש מפורר עם טיט) לבני ישראל אלא שבני ישראל יילכו לקושש (לאסוף) להם קש ושיכינו תבן לבד. המטרה בכך היא להקשות על בני ישראל ולעשות להם עבודה קשה יותר. בעיניי פרעה בני ישראל עצלנים (כי נרפים הם) ולכן הם רוצים לזבוח לה', פרעה רואה זאת כניסיון להתחמק מעבודה, לכן הוא ייתן להם עבודה קשה שתעסיק אותם וכך הם לא יתעסקו בדברים לא חשובים.

הנוגשים והשוטרים מעבירים את ההוראות לעם והם יוצאים לקושש תבן. בני ישראל צריכים לעמוד במכסה (כמות קצובה) למרות שאין להם תבן מוכן והמטרה היא להקשות עליהם. בני ישראל כנראה לא עומדים בקצב מפני שהנוגשים מכים את השוטרים וטוענים שהם לא עומדים בקצב, שוטרי ישראל בתגובה הולכים להתלונן אצל פרעה מדוע הכביד את העבודה על בני ישראל.

פרעה לא מתייחס לטענות שלהם ואומר להם שהם עצלנים שרוצים להתחמק מהעבודה על ידי התירוץ של הליכה למדבר לזבוח לה' ולכן הוא לא יסיר את הצו ויכביד את העבודה על ישראל.

כאשר שוטרי ישראל יוצאים מהפגישה עם פרעה הם נתקלים במשה ואהרון וכועסים עליהם, הם אומרים להם שזו אשמתם שהכבידו עליהם (בני ישראל) את העבודה, הם גרמו למצרים להתייחס אליהם לא יפה (הבאשתם את ריחנו) ונתנו להם תירוץ לפגוע בהם (לתת חרב בידם).

הבאשתם  - מלשון באש=מסריח (כמו בואש).

משה שומע את טענותיהם של השוטרים ומתלונן לה' מדוע הוא עשה רע לעם, למה הוא שלח אותו? מאז שהוא שלח אותו נהיה לעם רק יותר רע וה' לא הציל אותם בכלל.