שמות פרק ג
א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג
אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא
אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
פרק ב' מסתיים בכך שמשה נשאר לשבת
במדין עם כוהן מדין, רעואל והוא אף מתחתן עם ביתו, ציפורה, ונולד להם בן, גרשם.
פרק ג' נפתח בכך שמשה הוא רועה הצאן של יתרו, הוא כוהן מדין ואביהן של שבע הבנות
מהפרק הקודם. ליתרו יש שבע שמות, קובע
המדרש כי ליתרו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל
ו-קיני.
(להרחבה: יתרו בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95)
משה רועה את הצאן ומגיע להר
האלוהים בחורב.
פס' ב'-ה'
. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא,
וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה,
אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא ה', כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו
אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל
רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
כאשר משה מגיע להר האלוהים בחורב
מתגלה אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה (שיח), ואז מספרים לנו משהו מיוחד, הסנה
בוער באש אבל לא " אֻכָּל", הכוונה שהוא לא נשרף,
לא נאכל על ידי האש. משה רואה זאת ומתקרב כדי להביט מקרוב כיצד הסנה בוער ולא
נשרף. יש לשים לב שמשה אינו יודע שזהו מלאך ה' שנגלה אליו, אנו הקוראים יודעים זאת
כי אמרו לנו בפסוק ב', משה מגלה זאת רק בפסוק ד', ה' רואה כי משה מתקרב לראות וקורא לו מתוך הסנה, הכוונה שהקול מגיע מהסנה.
משה מיד עונה "הנני", הכוונה שאני כאן, מוכן ומזומן לכל מה שתאמר לי.
ה' אומר למשה אל תתקרב יותר מדי
קרוב, תשיל (תוריד) את הנעליים שלך מעל הרגליים כי המקום שבו משה עומד הוא אדמת
קודש.
פס' ו'-י'
. ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא,
מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים. ז וַיֹּאמֶר
ה', רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם
שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי
אֶת-מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ
מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי
וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה;
וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
לאחר שציווה על משה להסיר את
נעליו כי זוהי אדמת קודש, ה' פונה למשה ומציג עצמו לפניו, ה' מציג עצמו כאלוהי
אביו, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. משה בתגובה מסתיר פניו כדי שלא יביט על ה'. מדוע
הוא עושה זאת, מפני שלפי האמונה מי שרואה את ה' ימות, משה מפחד שהוא ימות מפני
שראה את ה' אז הוא מסתיר פניו ממנו.
ה' מספר למשה שהוא ראה את העוני
של ישראל במצרים ושמע את הצעקות שלהם וידע (הכיר) את הכאב שלהם. ולכן הוא יירד
להציל אותם מארץ מצרים ויעלה אותם לארץ טובה יותר, רחבה יותר, ארץ זבת חלב ודבש.
המשך הפסוק מרמז לנו שזה לא יהיה קל מפני שמוזכרים שישה עמים אשר יושבים כבר בארץ
הזו, נשאלת השאלה מדוע ה' נותן לישראל ארץ ששייכת לאחרים? מדוע היא לא פנויה? ככל הנראה
התשובה לכך היא שזה כדי שבני ישראל יילמדו שיש לעבוד קשה כדי להרוויח דברים טובים
ושהם לא יקבלו ארץ כזו טובה על מגש של כסף בלי להתאמץ ולהוכיח כי הם ראויים לה.
סיבה נוספת שניתן לשער היא שכל העמים הללו מוזכרים כדי להראות עד כמה הארץ הזו
טובה, עד כדי כך שיש בה שישה עמים אחרים שרוצים ליהנות ממנה גם כן.
בסיום הנאום ה' אומר למשה שהוא
שולח אותו לפרעה כדי שיוציא את ישראל ממצרים.
פס' י"א-ט"ו
. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה
עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה
אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם
שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה
תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה,
כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם,
וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
לאחר שה'
אומר למשה כי הוא בחר בו להציל את ישראל, משה מנסה להתחמק ולמצוא סיבות מדוע הוא
לא מתאים לתפקיד. סיבה ראשונה היא "מי אנוכי..." זאת אומרת, מי אני
שבכלל אלך לפרעה מלך מצרים? אני רועה צאן פשוט, בנוסף יש לזכור שמשה ברח משם כדי
שלא יהרגו אותו וכנראה שעדיין מרחף מעליו עונש מוות ואם יחזור ייפגעו בו. ה' מרגיע
את משה שהוא יהיה איתו ומבטיח לתת לו סימן (אות) כדי להוכיח שהוא אכן שלח אותו,
בנוסף ה' אומר למשה שכאשר הם ייצאו ממצריים הם יעבדו את ה' על ההר הזה שהם עומדים
עליו עכשיו. זה סימן מוחשי, משה מכיר את ההר, יודע היכן הוא נמצא ובאיזה מרחק
ממצרים, זה נותן למשה תחושה חיובית יותר.
משה ממשיך
למצוא סיבות מדוע הוא לא מתאים, סיבה שנייה נמצאת בפסוק י"ג, משה אומר לה'
שהוא יגיע לבני ישראל ויגיד להם שאלוהי אבותיהם שלח אותו להוציא אותם ואם הם
יישאלו אותו מה השם שלו הוא לא יידע מה להגיד. ה' אומר לו "אהיה אשר אהיה"
זה השם שתציג אותי, וזה גם מה שתגיד לבני ישראל אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. עוד מוסיף ה' למשה
את שאר תאריו כאלוהי אבותיהם, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. זה שמו לעולם
וזה השם שייזכרו לשאר הדורות.
פס' ט"ז-כ"ב
טז לֵךְ
וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם
נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד
פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי
לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר,
אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי
וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה
וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי
הָעִבְרִיִּים נִקְרָה
עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ
שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. יט וַאֲנִי
יָדַעְתִּי--כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ: וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה. כ וְשָׁלַחְתִּי
אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ;
וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כא וְנָתַתִּי
אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ
רֵיקָם. כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף
וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.
ה' אומר
למשה, לך תגיד לזקנים שאלוהי אבותיהם נגלה אליך והוא ראה את העוול שנעשה לכם
במצרים ולכן הוא יעלה אתכם לארץ של האמורי והכנעני וכו'. זקני ישראל יישמעו לקולו
של משה ויילכו איתו לפרעה, לפרעה הם יגידו שאלוהי אבותיהם נגלה אליהם וציווה עליהם
ללכת שלושה ימים במדבר ולזבוח לו שם. ה' אומר שהוא יודע שפרעה לא ייתן להם ללכת
בקלות כזו ולכן הוא יוציא אותם ביד חזקה, ה' אומר שיכה את מצרים בכל הנפלאות שלו
ורק לאחר מכן פרעה יישלח אותם, בנוסף ה' יגרום לישראל למצוא חן בעיניי המצרים וזה
יגרום להם לתת לבני ישראל כסף וזהב ושמלות. ה' אומר במפורש לנצל את מצרים ולהוציא
מהם כמה שיותר דברים (פס' כ"ב וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה