בגרות חורף בתנ"ך

בגרות חורף בתנ"ך!

‏הצגת רשומות עם תוויות חם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חם. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 17 בפברואר 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י'

א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל.

ב בְּנֵי יֶפֶת--גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.
ג וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה.
ד וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים.
ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם, בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ, לִלְשֹׁנוֹ--לְמִשְׁפְּחֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.

שושלת יפת


ו וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן.
ז וּבְנֵי כוּשׁ--סְבָא וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא; וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן.
ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.
ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי ה'.
י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.
יא מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, יָצָא אַשּׁוּר; וַיִּבֶן, אֶת-נִינְוֵה, וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר, וְאֶת-כָּלַח.
יב וְאֶת-רֶסֶן, בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח--הִוא, הָעִיר הַגְּדֹלָה.
יג וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים.
יד וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים.
טו וּכְנַעַן, יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ--וְאֶת-חֵת.
טז וְאֶת-הַיְבוּסִי, וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֵת, הַגִּרְגָּשִׁי.
יז וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הַעַרְקִי, וְאֶת-הַסִּינִי.
יח וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי, וְאֶת-הַחֲמָתִי; וְאַחַר נָפֹצוּ, מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי.
יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן--בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה: בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע.
כ אֵלֶּה בְנֵי-חָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.

שושלת חם


כא וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּא: אֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר--אֲחִי, יֶפֶת הַגָּדוֹל.
כב בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר, וְאַרְפַּכְשַׁד, וְלוּד וַאֲרָם.
כג וּבְנֵי, אֲרָם--עוּץ וְחוּל, וְגֶתֶר וָמַשׁ.
כד וְאַרְפַּכְשַׁד, יָלַד אֶת-שָׁלַח; וְשֶׁלַח, יָלַד אֶת-עֵבֶר.
כה וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן.
כו וְיָקְטָן יָלַד, אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף, וְאֶת-חֲצַרְמָוֶת, וְאֶת-יָרַח.
כז וְאֶת-הֲדוֹרָם וְאֶת-אוּזָל, וְאֶת-דִּקְלָה.
כח וְאֶת-עוֹבָל וְאֶת-אֲבִימָאֵל, וְאֶת-שְׁבָא.
כט וְאֶת-אוֹפִר וְאֶת-חֲוִילָה, וְאֶת-יוֹבָב; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי יָקְטָן.
ל וַיְהִי מוֹשָׁבָם, מִמֵּשָׁא, בֹּאֲכָה סְפָרָה, הַר הַקֶּדֶם.
לא אֵלֶּה בְנֵי-שֵׁם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, לְגוֹיֵהֶם.

שושלת שם


לב אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם; וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל.



יום רביעי, 16 בפברואר 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ט'

א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.
ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.
ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.
ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.
ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.
ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם.
ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ.

אלוהים מברך את נוח ובניו לאחר המבול, הברכה מאוד מזכירה את הברכה של אלוהים בפרק א' בבריאת העולם מכיוון שהמצב של העולם לאחר המבול מזכיר מאוד את הבריאה. יש כאן מעין בריאה שנייה, העולם לפני הבריאה היה תוהו ובוהו ומלא מים, כך גם העולם בזמן המבול. לאחר המבול שוב יש מעט חיות ובני אדם.
הוא מברך אותם:
- פרו ורבו ומלאו את הארץ
- ישלטו בחיות על ידי מורא ופחד
- מותר לאכול בשר וצמחיה
- לא לאכול בשר עם הדם
- לא לרצוח כי מי ששופך דם אדם ייענש על כך מכיוון שכל פגיעה באדם היא כמו פגישה באלוהים עצמו.
- שוב מסיים בברכה של פרו ורבו

ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר.
ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם.
י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ.
יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם.
יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.
יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.
טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר.
טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.

אלוהים אומר לנוח שהוא מקים איתם ברית, הוא מתחייב להם שלא ייכרת כל בשר ממי המבול, זאת אומרת שהוא לא יביא שוב מבול שישמיד את כל בני האדם וישחית את הארץ.
אלוהים אומר שהוא ייתן להם סימן, הסימן הוא קשת בענן וכאשר ירד גשם תופיע קשת בענן כדי שבני האדם ידעו שאלוהים זוכר את הברית ואת ההבטחה שלו וזה רק גשם ולא מבול שבא להשמיד את הארץ.

יח וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.
יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.
כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.
כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.
כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.
כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.
כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו.
כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
כח וַיְחִי-נֹחַ, אַחַר הַמַּבּוּל, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
כט וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת.

לאחר המבול נוח ומשפחתו מתמקמים מחדש בעולם. נוח נוטע כרם, שותה מהיין ומשתכר. הוא מתגלגל עירום באוהל בגלל השכרות שלו.
חם, בנו, רואה את נוח שיכור והולך לומר לשני אחיו בחוץ. שם ויפת נכנסים לאוהל עם שמלה עליהם והולכים אחורנית עד שהגיעו לאביהם והם מכסים אותו. הם מנסים להימנע מלראות את אביהם עירום כדי לא להביך אותו ולשמור על כבודו.
לאחר שנוח מקיץ משכרותו הוא יודע מה חם עשה לו, הוא מקלל את כנען, בנו של חם. נשאלת השאלה למה הוא מקלל את כנען ולא את חם שעשה לו את המעשה?
כנראה מידה כנגד מידה. כמו שבנו חם הביך אותו ופגע בכבודו, כך העובדה שכנען בנו של חם יהיה עבד זה יפגע בכבודו של חם.
נוח מברך את יפת ואת שם.
לאחר המבול נוח חי עוד 350 שנה ולבסוף נפטר בגיל 950 שנה.



יום ראשון, 13 בפברואר 2022

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ו'

א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. 
ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. 
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. 
ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

לאחר שפרק ה' נגמר בתיאור השושלת מאדם הראשון עד נוח, יש לנו כאן הפסקה קצרה ומספרים לנו בפסוקים הראשונים על בני האלוהים ובנות האדם.
בני האלוהים (ככל הנראה מלאכים, לא ברור) רואים את בנות האדם והן מוצאות חן בעיניהם, הם לוקחים אותן להם לנשים.
ה' אומר שהאדם יחיה עד גיל 120 שנה. זו הפעם הראשונה שמוזכר עד מתי בני האדם יחיו, מכאן ככל הנראה בא הביטוי בימי הולדת, עד 120 וגם כי משה מת בגיל 120.
בנוסף לבני האלוהים ובנות האדם מוזכרים גם הנפילים שחיו בארץ, לא כל כך ברור אם הם תוצר של בני האלוהים ובנות האדם או זן אחר של יצורים.


ה וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. 
ו וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. 
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. 
ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. 
י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

ה' רואה את בני האדם שיצר והם רעים מאוד, לא רק מעשיהם רעים אלא גם מחשבותיהם והיצר שלהם. הוא מתחרט על כך שיצר את האדם ומחליט למחות אותו מעל פני האדמה כולל בעלי החיים.
מדוע בעלי החיים? יש אומרים שמכיוון שנבראו בעלי החיים בשביל האדם, אם אין אדם בעולם, אין להם סיבה להתקיים.

אולם לא כולם רעים, יש אדם בשם נוח שדווקא מוצא חן בעיני ה', הפסוק הבא מסביר לנו למה, נוח היה איש צדיק בדורותיו וכבר פירשו חכמינו, שהדבר נאמר לגנות ולשבח.
לגנות - שרק בדורו היה צדיק, לשבח - שאפילו בדור של חוטאים הצליח להישאר צדיק.
נוח מוליד שלושה בנים, שם, חם ויפת (כבר הזכירו בפרק ה')


יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. 
יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. 
יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ. 
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. 
טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. 
טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. 
יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ יִגְוָע. 
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. 
יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. 
כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. 
כא וְאַתָּה קַח-לְךָ מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. 
כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

הארץ מושחתת ומלאה רוע, ה' מחליט להעניש אותם בעיקרון של מידה כנגד מידה, הם מושחתים ולכן ה' ישחית (ישמיד) אותם. איך זה ייעשה?
ה' יביא מבול על הארץ, ככל הנראה הבחירה במים היא כי מים הם מטהרים.
הוא נותן לנוח הנחיות לבניית תיבה גדולה (יש חוקרים הטוענים כי תיבת נוח הייתה עגולה) שתכיל אותו, את אשתו, את בני משפחתו וחיות. מכל החיות יש להביא שניים, זכר ונקבה.
בנוסף נוח צריך לאסוף כל מה שיש למאכל בעולם כדי שיהיה בשבילו ובשביל החיות.
יש לציין שעד לדור המבול, אין איסור מפורש לאכול חיות אולם הדבר היה אסור כי האדם היה טהור, אולם לאחר המבול, בני האדם ירדו מגדולתם ולכן הותר להם לאכול חיות (אבל זה בפרקים הבאים).



יום רביעי, 26 בינואר 2022

בראשית פרק י' - שושלות בני נוח (שם, חם, יפת)

 א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל

בני שם:

כא וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם-הוּא  אֲבִי כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל.  כב בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם.  כג וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ.  כד וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת-שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר.  כה וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים  שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן.  כו וְיָקְטָן יָלַד אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף וְאֶת-חֲצַרְמָוֶת וְאֶת-יָרַח.  כז וְאֶת-הֲדוֹרָם וְאֶת-אוּזָל וְאֶת-דִּקְלָה.  כח וְאֶת-עוֹבָל וְאֶת-אֲבִימָאֵל וְאֶת-שְׁבָא.  כט וְאֶת-אוֹפִר וְאֶת-חֲוִילָה וְאֶת-יוֹבָב כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן.  ל וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם.  לא אֵלֶּה בְנֵי-שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם.




בני חם:

ו וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן.  ז וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן.  ח וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל-כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה.  י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר.  יא מִן-הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת-נִינְוֵה וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר וְאֶת-כָּלַח.  יב וְאֶת-רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה.  יג וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים וְאֶת-לְהָבִים וְאֶת-נַפְתֻּחִים.  יד וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת-כַּפְתֹּרִים.  {ס} טו וּכְנַעַן יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת-חֵת.  טז וְאֶת-הַיְבוּסִי וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי.  יז וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הַעַרְקִי וְאֶת-הַסִּינִי.  יח וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי.  יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד-עַזָּה  בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד-לָשַׁע.  כ אֵלֶּה בְנֵי-חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם.




בני יפת:

 ב בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס.  ג וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה.  ד וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים.  ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם




יום ראשון, 4 בינואר 2015

פרויקט 929 - בראשית י' - יום חמישי 1.1.15 י' בטבת תשע"ה


(א)וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל: 

שושלת יפת:
(ב)בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס: 
(ג)וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה: 
(ד)וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים: 
(ה)מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: 


שושלת חם:
(ו)וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: 
(ז)וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: 
(ח)וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: 
(ט)הוּא-הָיָה גִּבֹּר-צַיִד לִפְנֵי יְהוָֹה עַל-כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָֹה: 
(י)וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֶה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: 
(יא)מִן-הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת-נִינְוֵה וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר וְאֶת-כָּלַח: 
(יב)וְאֶת-רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה: 
(יג)וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים וְאֶת-לְהָבִים וְאֶת-נַפְתֻּחִים: 
(יד)וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת-כַּפְתֹּרִים: 
(טו)וּכְנַעַן יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת-חֵת: 
(טז)וְאֶת-הַיְבוּסִי וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: (יז)וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הָעַרְקִי וְאֶת-הַסִּינִי: 
(יח)וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי: 
(יט)וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד-עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד-לָשַׁע: 
(כ)אֵלֶּה בְנֵי-חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: 



שושלת שם:
(כא)וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם-הוּא אֲבִי כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל: 
(כב)בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם: 
(כג)וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ: (כד)וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת-שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר: 
(כה)וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן: 
(כו)וְיָקְטָן יָלַד אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף וְאֶת-חֲצַרְמָוֶת וְאֶת-יָרַח: 
(כז)וְאֶת-הֲדוֹרָם וְאֶת-אוּזָל וְאֶת-דִּקְלָה: 
(כח)וְאֶת-עוֹבָל וְאֶת-אֲבִימָאֵל וְאֶת-שְׁבָא: 
(כט)וְאֶת-אוֹפִר וְאֶת-חֲוִילָה וְאֶת-יוֹבָב כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן: 
(ל)וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם: 
(לא)אֵלֶּה בְנֵי-שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם: 



(לב)אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: 

הפרק בעצם מראה איך מבני נוח יצאו צאצאים ומהם יצאו עמים שעד היום אנו מכירים את שמם והם מוזכרים גם בשאר הסיפורים בתנ"ך כמו מצרים, כנען, כוש, אשור ועוד.

יום חמישי, 1 בינואר 2015

פרויקט 929 - בראשית ט' - יום רביעי 31.12.14 ט' בטבת תשע"ה


(א)וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ: 
(ב)וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשֹ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ: 
(ג)כָּל-רֶמֶשֹ אֲשֶׁר הוּא-חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶֹב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל: 
(ד)אַךְ-בָּשָֹר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לא תֹאכֵלוּ: 
(ה)וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם: 
(ו)שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָֹה אֶת-הָאָדָם: 
(ז)וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ-בָהּ: 

לאחר המבול, ה' מברך את נוח ובניו בברכה שבירך את אדם הראשון: "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
ההמשך גם דומה לציווי לאדם הראשון אבל במילים אחרות, גם הם יהיו שליטים על החיות בעולם, אבל יש כאן שינוי, אם בהתחלה האדם נברא בצלם אלוהים והיה טהור כביכול ולכן אכל רק מהצומח, עכשיו בני האדם ירדו בדרגה והם יכולים לאכול גם חיות ורמשים. אבל יש הסתייגות אחת, לא לאכול בשר עם הדם, כי לפי התפיסה בתנ"ך הדם הוא מקור הנפש, כך גם בסיפור קין והבל: "דמי אחיך צועקים אליי מהאדמה".
ועל כך מוסיף ה' עוד ציווי, אין להרוג אנשים ומי שיהרוג ייענש במותו שלו בגלל שאלוהים ברא את האדם בצלמו וכל פגיעה באדם כמוה כפגיעה בה'.
(ח)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-נֹחַ וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: 
(ט)וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת-זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם: 
(י)וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ: 
(יא)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָֹר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ: 
(יב)וַיֹּאמֶר אֱלהִים זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: 
(יג)אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: 
(יד)וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: 
(טו)וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָֹר וְלא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָֹר: 
(טז)וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָֹר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ: 
(יז)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָֹר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ: 

אלוהים פונה שוב לנוח ובנו ומקים איתם ברית ועם צאצאיהם, מטרת הברית היא להבטיח שלעולם לא יהיה עוד מבול שישחית את הארץ.
האות לברית היא קשת בענן, וכך כל פעם שיירד גשם, בני האדם יסתכלו בשמיים ויראו גם קשת בענן ואז הם יידעו שזה גשם ברכה ולא גשם שנועד להפוך למבול במטרה להרוס את העולם.
(יח)וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: 
(יט)שְׁלשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי-נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ: 
(כ)וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: 
(כא)וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלה: 
(כב)וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו בַּחוּץ: 
(כג)וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה וַיָּשִֹימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לא רָאוּ: 
(כד)וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר-עָשָֹה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: 
(כה)וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: 
(כו)וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: 
(כז)יַפְתְּ אֱלהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: 
(כח)וַיְחִי-נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה: 
(כט)וַיְהִי כָּל-יְמֵי-נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת: 

שוב יש לנו כאן חזרה על בני נוח ושמותיהם אבל מסופר לנו מקרה שקרה.
נוח נטע כרם, הכין יין מהענבים והשתכר, חם ראה את ערוות אביו, הכוונה לאיבר מינו כנראה, והלך לספר לשני אחיו.
שם ויפת לקחו שמיכה, הלכו אחורנית לכיוון נוח וכיסו אותו, למה הלכו אחורה? כדי שלא לראות בטעות את אביהם עירום ובכך לפגוע בכבודו.
כאשר מתעורר נוח מהשכרות שלו, הוא יודע מה עשה לו בנו. כנראה סיפרו לו או שהוא זכר במטושטש, ועל כך הוא מקלל את חם, בנו כנען וצאצאיהם שהם יהיו לנצח עבדים לאחיו, שם ויפת.

לאחר המבול נוח חי עוד 350 שנה ומת בגיל 950.

יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

פרויקט 929 - בראשית ו' - יום ראשון 28.12.14 ו' בטבת תשע"ה


(א)וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: 
(ב)וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: 
(ג)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָֹר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְֹרִים שָׁנָה: 
(ד)הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: 

לאחר שפרק ה' נגמר בתיאור השושלת מאדם הראשון עד נוח, יש לנו כאן הפסקה קצרה ומספרים לנו בספוקים הראשונים על בני האלוהים ובנות האדם.
בני האלוהים (ככל הנראה מלאכים, לא ברור) רואים את בנות האדם והן מוצאות חן בעיניהם, הם לוקחים אותן להם לנשים.
פס' 3 - ה' אומר שהאדם יחיה עד גיל 120 שנה. זו הפעם הראשונה שמוזכר עד מתי בני האדם יחיו, מכאן ככל הנראה בא הביטוי בימי הולדת, עד 120 וגם כי משה מת בגיל 120.
בנוסף לבני האלוהים ובנות האדם מוזכרים גם הנפילים שחיו בארץ, לא כל כך ברור אם הם תוצר של בני האלוהים ובנות האדם או זן אחר של יצורים.
(ה)וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם:
(ו)וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי-עָשָֹה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ: 
(ז)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשֹ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִֹיתִם: 

ה' רואה את בני האדם שיצר והם רעים מאוד, לא רק מעשיהם רעים אלא גם מחשבותיהם והיצר שלהם. הוא מתחרט על כך שיצר את האדם ומחליט למחות אותו מעל פני האדמה כולל בעלי החיים.
מדוע בעלי החיים? יש אומרים שמכיוון שנבראו בעלי החיים בשביל האדם, אם אין אדם בעולם, אין להם סיבה להתקיים.
(ח)וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָֹה: 
(ט)אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ: 
(י)וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת: 

אולם לא כולם רעים, יש אדם בשם נוח שדווקא מוצא חן בעיני ה', הפסוק הבא מסביר לנו למה, נוח היה איש צדיק בדורותיו וכבר פירשו חכמינו, שהדבר נאמר לגנות ולשבח.
לגנות - שרק בדורו היה צדיק, לשבח - שאפילו בדור של חוטאים הצליח להישאר צדיק.
נוח מוליד שלושה בנים, שם, חם ויפת (כבר הזכירו בפרק ה')

(יא)וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: 
(יב)וַיַּרְא אֱלהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָֹר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ: 
(יג)וַיֹּאמֶר אֱלהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָֹר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ: 
(יד)עֲשֵֹה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶֹה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: 
(טו)וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶֹה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: 
(טז)צֹהַר תַּעֲשֶֹה לַתֵּבָה וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִֹים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶֹהָ: 
(יז)וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָֹר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ יִגְוָע: 
(יח)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ: 
(יט)וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָֹר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ: 
(כ)מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשֹ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת: 
(כא)וְאַתָּה קַח-לְךָ מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה: 
(כב)וַיַּעַשֹ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלהִים כֵּן עָשָֹה: 

הארץ מושחתת ומלאה רוע, ה' מחליט להעניש אותם בעיקרון של מידה כנגד מידה, הם מושחתים ולכן ה' ישחית (ישמיד) אותם. איך זה ייעשה?
ה' יביא מבול על הארץ, ככל הנראה הבחירה במים היא כי מים הם מטהרים.
הוא נותן לנוח הנחיות לבניית תבה גדולה (יש חוקרים הטוענים כי תיבת נוח הייתה עגולה) שתכיל אותו, את אשתו, את בני משפחתו וחיות. מכל החיות יש להביא שניים, זכר ונקבה.
בנוסף נוח צריך לאסוף כל מה שיש למאכל בעולם כדי שיהיה בשבילו ובשביל החיות.
יש לציין שעד לדור המבול, אין איסור מפורש לאכול חיות אולם הדבר היה אסור כי האדם היה טהור, אולם לאחר המבול, בני האדם ירדו מגדולתם ולכן הותר להם לאכול חיות (אבל זה בפרקים הבאים).