בראשית פרק ט"ז

א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
ד וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

פס' א'-ד'

הפסוקים הראשונים הם מעין הקדמה לסיפור, יש לנו רקע. שרי היא אשתו של אברהם והיא לא ילדה לו ילדים עדיין. 

יש לה שפחה מצרית בשם הגר.

שרי מציעה לאברם רעיון, בגלל שהיא לא יכולה ללדת, היא תביא את הגר לאברהם והוא יבוא אליה (הכוונה ישכב איתה) ואז הילד יהיה של שרי ואברם. (מעין פונדקאות של תקופת התנ"ך).

אברם עושה מה ששרי אומרת לו, היא לוקחת את הגר השפחה שלה ונותנת אותה לאברם. הכתוב מציין לנו כבדרך אגב שהם נמצאים בארץ 10 שנים ואנו מסיקים מכך ששרי חיכתה מספיק להבטחות של ה' לצאצאים והחליטה לפעול בעצמה.

אברהם בא אל הגר (שוכב איתה) והיא נכנסת להריון.

מאותו רגע היא מתייחסת לשרי בזלזול.

ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. 

ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.
ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

פס' ה'-ח'

שרי פונה לאברם בתלונות על הגר, היא טוענת כלפיו שהיא נתנה לו את הגר, היא נכנסה להריון ומא היא מזלזלת בה. אברם לא רוצה להיכנס לסכסוך הזה ואומר לשרי שהיא תעשה איתה מה שהיא תרצה.

שרי מתעללת בה, הכתוב לא מציין איך אבל לפי התגובה של הגר זה כנראה היה בלתי נסבל כי היא בורחת מפני שרי.

היא מגיעה למדבר, שם מלאך ה' נגלה אליה ושואל אותה מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. 

הגר עונה לו רק על השאלה הראשונה - מאיפה היא באה. היא בורחת מפני שרי. 

למה היא לא עונה לו על השאלה השנייה? אולי כי היא לא יודעת באמת לאן היא יכולה ללכת, אחרי הכל היא שפחה, היא עזבה לפני שנים את מצרים ואת משפחתה, אין לה באמת לאן ללכת.

ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. 

י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ.
יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן.

פס' ט'-י"ב

מלאך ה' אומר להגר שתחזור לשרי ותסבול בשקט.

הוא מבטיח לה שיהיו לה צאצאים רבים

הוא אומר לה שהיא בהריון והיא תלד בן ושמו יהיה ישמעאל כי ה' שמע למצוקה שלה.

אולם הוא מתאר את ישמעאל בצורה לא טובה, הוא אומר לה שיהיה פרא אדם ויריב עם כולם

יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.
יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד.

פס' י"ג-י"ד

הגר נותנת שם לה' המדבר אליה - אל רואי ולמקום קראה לחי רואי.

טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל.
טז וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

פס' ט"ו-ט"ז

לא מתוארת לנו החזרה של הגר, לא מתוארת לנו התגובה של שרי, של אברם, ניתן להניח שהיא המשיכה לסבול בשקט בשל ההבטחות של מלאך ה' אליה ואנחנו מבינים שהיא חזרה לפי הפסוקים האחרונים בפרק שמתארים את הלידה של הגר.

הגר יולדת בן לאברם והוא קורא לו ישמעאל.

אברם בן 86 כאשר ישמעאל נולד.

בראשית פרק ט"ו

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.
ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.
ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.

פס' א'-ו'

ה' נגלה לאברם ואומר לו שלא ידאג, הוא מגן עליו וידאג לו. אולם אברם אומר לו שאינו רוצה, הוא שואל מה עם הצאצאים שהבטיח לו, הוא מבוגר, ימות בקרוב ערירי ומי שיירש אותו הוא העבד שלו, אליעזר.

ואז ה' אומר לו שאליעזר לא יירש אותו כי אם הצאצא שלו שיצא ממנו (מאברם).

הוא מוציא אותו החוצה ואומר לו להביט לשמים ולנסות לספור את הכוכבים, ככה יהיה מספר הצאצאים שלו, גדול כל כך שאי אפשר לספור אותם.

אברם מאמין בה' ובהבטחה שלו.

ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל.
י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.
יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.
יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.
יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.
יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.
יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

פס' ז'-י"ז

ה' אומר לאברם שהוא הוציא אותו מאור כשדים והוא ייתן לו את הארץ הזאת שיירש אותה.

ואז אברם שואל את ה' איך ידע שיירש אותה, חוץ מהבטחה מילולית הוא רוצה משהו פיזי, הוכחה.

אז ה' אומר לו לקחת עגלה משולשת, עז משולשת ואיל משולש, תור וגוזל.

את החיות הוא יבתר ויסדר אותן באמצע, את הציפוים הוא לא יבתר.

ואז העיט יורד לאכול מהפגרים אולם אברם מסלק אותם. כך זה נמשך עד שהשמש שוקעת ואברם נרדם. ואז אימה נפלה עליו מתוך שינה, ה' נגלה אליו ואומר לו שהצאצאים שלו יהיו עבדים בארץ זרה במשך 400 שנה.

את הגוי שיעביד אותם הוא יעניש והם יצאו ממנו ברכוש גדול.

בנוגע לאברם הוא ייקבר בשיבה טובה.

הדור הרביעי של צאצאיו יחזור לארץ עד שהאמורי לא יהיה בארץ.

לאחר מכן השמש זורחת ואז הסמל של הברית, תנור עשן ולפיד אש שעוברים בין הגזרים. הם מסמלים את כריתת הברית עם ה'.

יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.
יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי.
כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים.
כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי.

פס' י"ח-כ"א

באותו יום ה' כורת ברית עם אברם שהוא ייתן לצאצאים שלו את הארץ ואת כל העמים שגרים בארץ.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"ד

א וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.
ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.
ג כָּל-אֵלֶּה, חָבְרוּ, אֶל-עֵמֶק, הַשִּׂדִּים: הוּא, יָם הַמֶּלַח.
ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר; וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָרָדוּ.
ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת, הָאֵימִים, בְּשָׁוֵה, קִרְיָתָיִם.
ו וְאֶת-הַחֹרִי, בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.
ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי--וְגַם, אֶת-הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב, בְּחַצְצֹן תָּמָר.
ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים.
ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר--אַרְבָּעָה מְלָכִים, אֶת-הַחֲמִשָּׁה.
י וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ.
יא וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ.

מסופר כאן על מלחמה, מלחמה בין מלכים שונים בארץ, זה כביכול לא קשור לסיפורי התנ"ך אולם בהמשך הסיפור אנו מבינים את הקשר ומדוע מסופר לנו על כך.

יש 4 מלכים, אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים.

מולם נלחמו 5 מלכים, ברע מלך סדום, ברשע מלך עמרה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צביים ומלך בלע.

חמשת המלכים עבדו את כדרלעמר מלך עילם במשך 12 שנה.

בשנה ה13 החליטו למרוד.

בשנה ה-14 בא כדרלעמר עם שלושת המלכים המוזכרים והכו אותם. הם מכים את כל המקומות בהם ישבו ולבסוף נערכת מלחמה. מלחמה ארבעת המלכים מול חמשת המלכים.

לבסוף ארבעת המלכים ניצחו והם כובשים את הערים והרכוש של חמשת המלכים, ביניהם מלך סדום ומלך עמורה.

יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם.

יג וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.
יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.
טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.
טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

כאן אנו מבינים מדוע יש את ההקדמה הארוכה הזו המתארת את סיפור המלחמה ביניהם.

אחד מאלו שנלקחו בשבי מהעיר סדום הוא לוט, אחיינו של אברם.

מספרים לאברם על כך שלוט נלקח בשבי, הוא אוסף איתו אנשים, 318 איש, והם רודפים אחריהם. הם מצליחים להשיב את כל הרכוש שנלקח וגם את לוט ורכושו שלו.

יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.
יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.
כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.
כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.
כד בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

מלך סדום, שהיה בצד המפסיד ואותו בזזו, יצא כנראה למלחמה עם אברם ולאחר שהכה את ארבעת המלכים הוא מברך את אברהם.

לבסוף הוא מציע לאברם שייקח ממנו רכוש, כנראה שלל מלחמה.

אברם מסרב, הוא אומר שהוא לא ייקח ממנו בחיים כדי שלא יקרה מצב שמלך סדום יגיד שבזכותו אברם התעשר.

הוא מבקש לדאוג רק למי שהיו איתו, הם ייקחו את חלקם, הוא לא ייקח כלום.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"א

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

מגדל בבל

הסיפור כביכול לא קשור לעלילה המסופרת בפרקים אלו. יש כאן סיפור שעומד בפני עצמו. 

כל האנשים בארץ מדברים שפה אחת ומחליטים לשבת באותו מקום. הם מחליטים להכין חומרי בנייה כדי לבנות עיר עם מגדל שיגיע עד לשמים.

הסיבות:

1. לעשות לעצמם שם - שיכירו אותם וידעו מי הם

2. פן נפוץ על פני כל הארץ - כדי שלא יתפזרו בארץ, שכולם יגורו באותו מקום.

אולם ה' יורד לראות את העיר והמגדל, רואה שהם התקדמו מאוד וחושש שבגלל שהם מאוחדים כל כך הם יכולים לעשות דברים אחרים גם. לכן הוא מחליט לבלבל את שפתם ולהפיץ אותם בכל הארץ כדי שיחדלו לבנות את המגדל והעיר.

לכן המקום נקרא בבל כי שם ה' בלבל את השפה של כולם ופיזר אותם בארץ.

י אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת שֵׁם--שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד: שְׁנָתַיִם, אַחַר הַמַּבּוּל.
יא וַיְחִי-שֵׁם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁד, חֲמֵשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יב וְאַרְפַּכְשַׁד חַי, חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שָׁלַח.
יג וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֶׁלַח, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יד וְשֶׁלַח חַי, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-עֵבֶר.
טו וַיְחִי-שֶׁלַח, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-עֵבֶר, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
טז וַיְחִי-עֵבֶר, אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-פָּלֶג.
יז וַיְחִי-עֵבֶר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-פֶּלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יח וַיְחִי-פֶלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-רְעוּ.
יט וַיְחִי-פֶלֶג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-רְעוּ, תֵּשַׁע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כ וַיְחִי רְעוּ, שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שְׂרוּג.
כא וַיְחִי רְעוּ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שְׂרוּג, שֶׁבַע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כב וַיְחִי שְׂרוּג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-נָחוֹר.
כג וַיְחִי שְׂרוּג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נָחוֹר--מָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כד וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.
כה וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.

כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.
כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.
כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד.
לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן.

פירוט של משפחתו של אברהם. מציינים לנו כאן שני פרטים חשובים להמשך העלילה:

1. הרן, אחיו של אברהם, הוליד את לוט ולאחר תקופה מת באור כשדים. (זה נועד להסביר מדוע אברהם לוקח את לוט תחת חסותו)

2. שרי עקרה ואין לה ילדים (זה מסביר את הסיפור עם הגר, הנבואה והכל)

תרח, אביו של אברהם, לוקח את אברהם, את לוט, את שרי והם הולכים מאור כשדים לארץ כנען. הם מגיעים לחרן ושם תרח מת.

פרויקט 929 - בראשית י"ז - יום שני 12.1.15 כ"א בטבת תשע"ה

(א)וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: 
(ב)וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: 
(ג)וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלהִים לֵאמֹר: 
(ד)אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: 
(ה)וְלא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: 
(ו)וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: 
(ז)וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: 
(ח)וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים: 
(ט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: 

אברם כבר בן 99 ועוד אין לו צאצאים. ה' מתגלה אליו וכורת איתו ברית. הוא מבטיח שהוא ירבה את זרעו הרבה מאוד וממנו יצאו גויים ומלכים.
אולם בניגוד לפעם הקודמת, הפעם גם אברם ישתתף בברית בצורה פעילה.
(י)זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: 
(יא)וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַֹר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: 
(יב)וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לא מִזַּרְעֲךָ הוּא: 
(יג)הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַֹרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: 
(יד)וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר: 

בפסוקים אלו מתוארת הברית בין אלוהים לאברם, אלוהים דורש שהברית בינו לבין אברם וצאצאיו תהיה באמצעות מילה לזכרים, מכאן הביטוי ברית מילה.
כל זכר בגיל 8 ימים צריך לעשות לו ברית מילה, זכר שלא ימול את עורלתו, הנפש תכרת מהעם, ככל הנראה לפי הפשט הוא או ימות או ינודה מעם ישראל.
(טו)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-אַבְרָהָם שָֹרַי אִשְׁתְּךָ לא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָֹרָי כִּי שָֹרָה שְׁמָהּ:
(טז)וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: 
(יז)וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָֹרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: 
(יח)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: 
(יט)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֲבָל שָֹרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: 
(כ)וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָֹר נְשִֹיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: 

אלוהים ממשיך ומשנה את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה.
אלוהים חוזר שוב על הברכה על ילדים ומבטיח שיהיה לאברהם בן משרה.
אברהם צוחק כשהוא שומע זאת, הוא שואל איך זה יכול להיות כי הוא בן 100 שנה ושרה בת 90, איך זה הגיוני שיוולד להם ילד.
אולם אלוהים ממשיך וטוען שיוולד להם בן ויקראו לו יצחק, ולא רק הוא יבורך אלא גם ישמעאל כי הוא גם בנו של אברהם.

(כא)וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָֹרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: 
(כב)וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלהִים מֵעַל אַבְרָהָם: 
(כג)וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַֹר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלהִים: 
(כד)וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַֹר עָרְלָתוֹ: 
(כה)וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן-שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַֹר עָרְלָתוֹ: 
(כו)בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: 
(כז)וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: 

אלוהים מסיים לדבר עם אברהם, אברהם לוקח את ישמעאל, את כל הזכרים בביתו ועושה להם ברית מילה, הוא עושה גם לעצמו, כאשר הוא בן 99 ולישמעאל שהוא בן 13.
מאז החלו את ברית המילה.

פרויקט 929 - בראשית ט"ז - יום ראשון 11.1.15 כ' בטבת תשע"ה

(א)וְשָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: 
(ב)וַתֹּאמֶר שָֹרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָֹה מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָֹרָי: 
(ג)וַתִּקַּח שָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶֹר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: 
(ד)וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: 
(ה)וַתֹּאמֶר שָֹרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָֹה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: 
(ו)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָֹרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִֹי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָֹרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: 
(ז)וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָֹה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: 
(ח)וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָֹרַי אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָֹרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: 
(ט)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: 
(י)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלא יִסָּפֵר מֵרֹב: 
(יא)וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָֹה אֶל-עָנְיֵךְ: 
(יב)וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן: 
(יג)וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָֹה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: 
(יד)עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד: 
(טו)וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל: 
(טז)וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: 

הפרק מספר על שרי, הגר ואברהם.
שרי עקרה ואין לה ילדים, אבל יש לה שפחה מצרית בשם הגר. היא נותנת את הגר שפחתה לאברהם כדי שישכב איתה, היא תיכנס להריון והילד שיוולד להם יהיה שייך לשרה בהתאם לחוקי המזרח הקדום.
אברם מסכים, בא אל הגר והיא נכנסת להריון.
אולם שרי ככל הנראה החלה מקנאת בה ולכן היא מתעללת בהגר עד שלהגר נמאס והיא בורחת למדבר.
במדבר מתגלה אליה מלאך ה' שאומר לה לחזור חזרה לגבירתה, שרי, ולהתענות תחת ידיה.
כדי לשכנע אותה לחזור הוא מבטיח לה הבטחות בנוגע לבנה, לבסוף הגר חוזרת ויולדת בן לאברם ושמו הוא ישמעאל.
אברם היה בן 86 כשילדה הגר את ישמעאל.

בראשית י"ד - פרשנות

לאחר שבפרק י"ג רועי לוט ואברם רבו ביניהם מה שגרם לאברם ולוט להיפרד.
יש מלחמה בין כמה מלכים באיזור, צד אחד כובש את הצד השני שבתוכו נמצאת סדום, הם בוזזים את התושבים ומשעבדים אותם.
לוט נקלע לסכסוך מכיוון שהוא גר בסדום.

אברם אינו מהסס לרגע כאשר נודע לו שלוט נפל בשבי, הוא פועל באופן אימופלסיבי, מיד אוסף אנשים ויוצא להילחם כדי לשחרר את לוט. הוא אכן מצליח ומשחרר את משפחתו של לוט ומחזיר את כל הרכוש.

נראה בפרק זה שערך המשפחה אצל אברם הוא גבוה מאוד. למרות הסכסוך ביניהם בפרק הקודם, למרות העובדה שלוט בחר לגור בעיר חוטאת אברם לא מפקיר את לוט.
נראה שאברם לא מהסס לרגע ויוצא להשיב את לוט ומשפחתו. הוא לא מבקש מלוט שישלימו, לא נותן אולטימטום, הוא עושה הכל רק בשם ערך המשפחה ובגלל שלוט הוא אחיינו.

יש לציין שאברם מתנהג כמנהיג לעתיד בכך שהוא דואג לכולם, הוא לא רק משחרר את לוט אלא גם את כל הנשים והעם. למעשה אברם לא היה חייב להחזיר את כולם, הוא היה יכול היה לדאוג רק ללוט אבל הוא בוחר לדאוג גם לאחרים.
בכך אברם מגלה תכונת מנהיגות.

בראשית ט"ו - פרשנות

בפרק זה ה' מתגלה לאברם, הוא מבטיח לו הרבה צאצאים לאחר שאברם מתלונן על כך שאין מי שיירש אותו חץ מעבדו אליעזר.

כדי להראות לו הוכחה ה' אומר לו לספור כוכבים והוא לא יצליח, כמו שהכוכבים רבים ואי אפשר לספור אותם כך אי אפשר יהיה לספור את צאצאיו של אברם.

אולם אברם לא מסתפק בכך, כאן אנו רואים צד שונה באברם. אם קודם הוא קיבל את צו ה' באמונה עיוורת ועשה זאת ללא ויכוחים, במקרה הזה אברם לא שותק ולא מוותר, הוא מתעקש לקבל עוד הוכחות ולא רק לספור כוכבים.

וכאן ה' עובר לדרך אחרת כדי לשכנע, הוא אומר לו לקחת חיות לבתר אותן ובעצם כורת עם אברם ברית, ברית בין הבתרים.

נשאלת השאלה מדוע היה צורך בכך, מדוע הפעם אברם לא מסתפק בדברי ה' ומתעקש על עוד הוכחות?
נראה שעד כה כל עוד ציווי ה' לאברם נגע בדברים אחרים בחייו של אברם הוא הולך אחרי צו ה' באמונה עיוורת ללא ויכוחים, אולם בפרק זה אברם מתחיל להזדקן, כנראה קודם חשב שכן יהיו לו ילדים אבל הוא רואה שהוא ממשיך ללכת אחרי ציווי ה' אבל אין לו ילדים וכאן אברם מיואש.
לכן אברם מתעקש ומתווכח עם ה', לכן הוא לא מוכן לקבל את הדברים מאליהם אלא מתעקש לקבל הוכחות ברורות להבטחה שיהיו לו צאצאים ושזה יקרה בקרוב.

פרויקט 929 - בראשית ט"ו - יום חמישי 8.1.15 י"ז בטבת תשע"ה

(א)אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְֹכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: 
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶֹק אֱלִיעֶזֶר: 
(ג)וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: 
(ד)וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָֹה אֵלָיו לֵאמֹר לא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: 
(ה)וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: 
(ו)וְהֶאֱמִן בַּיהוָֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה: 
(ז)וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְֹדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: 
(ח)וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: 
(ט)וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: 
(י)וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת-הַצִּפֹּר לא בָתָר: 
(יא)וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם: 
(יב)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג)וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: 
(יד)וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: 
(טו)וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵֹיבָה טוֹבָה: 
(טז)וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה: 
(יז)וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: 
(יח)בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָֹה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת: 
(יט)אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: 
(כ)וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים: 
(כא)וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי: 

הפרק הוא דו שיח בין אברם לה'. 
ה' אומר לאברם שלא יפחד כי ה' איתו וייתן לו שכר רב.

אברם מצידו, לא מעניין אותו השכר, הוא רוצה ילדים, הוא שואל את ה' מה ייתן לו והיחיד שהולך לרשת אותו זה אליעזר, והוא זה שיירש את אברם.

ה' אומר לו שלא אליעזר יירש אותו אלא צאצא של אברם עצמו. ה' אומר לאברם לצאת החוצה ולספור כוכבים, אי אפשר הרי לספור את כולם כי הם המון, כך יהיו הצאצאים של אברם.

אברם מאמין בה', תמיד מאמין בעיניים עצומות וסומך עליו גם אם יש תלונות וטענות, ה' שוב אומר לו שהוא הוציא אותו מאור כשדים כדי לתת לו את הארץ הזאת (ארץ כנען).

פס' 8 - אברם רוצה הוכחה בעיניים ולא רק הבטחה שה' ייתן לו את הארץ.

ה' אומר לו שייקח עגלה, עז, איל ותור וגוזל. את כל אלו לבתר (לחתוך באמצע) ואת הציפורים לא לבתר. לאחר שהוא מסיים מגיע עיט ומנסה לאכול מהפגרים, אולם אברם מגרש אותו.

אברם נשאר שם עד ששוקעת השמש ואז הוא נרדם אבל הוא חולם כי חשכה באה עליו.

ה' מסביר לאברם כי הצאצאים שלו יהיו גרים (זרים) בארץ לא שלהם והם יעבדו ויענו אותם 400 שנה. אולם לאחר מכן הם ייצאו משם ברכוש גדול.

גם אברם ימות בשיבה טובה והדור הרביעי יבוא לפה ויסיים את מה שהתחיל עם עם האמורי. (הם חוטאים)

לאחר ששקעה השמש ובאה עלטה, ה' עובר בצורה של לפיד אש בין הגזרים (חתיכות החיות) וכורת עם אברם ברית שה' ייתן לו את הארץ מנהר מצרים עד נהר פרת, בנוסף הוא ייתן בידו את כל העמים הזרים בארץ, זאת אומרת שהוא יילחם בהם וינצח אותם.

פרויקט 929 - בראשית י"ד - יום רביעי 7.1.15 ט"ז בטבת תשע"ה

(א)וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: 
(ב)עָשֹוּ מִלְחָמָה אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת-בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא-צֹעַר: 
(ג)כָּל-אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל-עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח: 
(ד)שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלשׁ-עֶשְֹרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: 
(ה)וּבְאַרְבַּע עֶשְֹרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: 
(ו)וְאֶת-הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵֹעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר: 
(ז)וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-שְֹדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת-הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר: 
(ח)וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא-צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים: 
(ט)אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת-הַחֲמִשָּׁה: 
(י)וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֵרָה נָּסוּ: 
(יא)וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת-כָּל-אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: 
(יב)וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם: 
(יג)וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם: 
(יד)וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָֹר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן: 
(טו)וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶֹק: 
(טז)וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם: 
(יז)וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: 
(יח)וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: 
(יט)וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: 
(כ)וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵֹר מִכֹּל: 
(כא)וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ: 
(כב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָֹה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: 
(כג)אִם-מִחוּט וְעַד שְֹרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם: 
(כד)בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: 

הפרק פותח בסיפור מלחמה בין מלכים, לכאורה לא אמור לעניין אותנו כעם ישראל אולם ההמשך נוגע לנו, לבסוף קבוצת מלכים אחת גברה על הקבוצה השנייה, הם כובשים את סדום ולוקחים את כל הרכוש, ומי הלך בפרק הקודם לגור בסדום? לוט, אחיינו של אברם.

לוט הוא אחד השבויים במלחמה. 

פליט מהמלחמה מגיע לאברם ומספר לו את הסיפור, אברם אוסף אנשים, רודף אחרי המלכים, מכה אותם ומשיב את לוט ורכושו ואת כל שאר הרכוש שנלקח במלחמה.

בתגובה לכך מלכי-צדק, מלך שלם, מברך את אברם על כך שהציל את לוט.

אולם, מלך סדום דורש מאברם שיחזיר לו את הנפש, כנראה הכוונה ללוט ומשפחתו ואת הרכוש אברם ייקח לעצמו.

אברם אומר למלך סדום שהוא נשבע בה' שלא ייקח שום דבר ממנו כדי שלא יוכל להגיד שבזכות מלך סדום התעשר אברם, חשוב לשמור על מוניטין.

פרויקט 929 - בראשית י"ג - יום שלישי 6.1.15 ט"ו בטבת תשע"ה

(א)וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: 
(ב)וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: 
(ג)וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי: 
(ד)אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָֹה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָֹה: 
(ה)וְגַם-לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת-אַבְרָם הָיָה צֹאן-וּבָקָר וְאֹהָלִים: 
(ו)וְלא-נָשָֹא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: 
(ז)וַיְהִי-רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ: 
(ח)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: 
(ט)הֲלא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְֹמְאִילָה: 
(י)וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה כְּגַן-יְהוָֹה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: 
(יא)וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: 
(יב)אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד-סְדֹם: 
(יג)וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָֹה מְאֹד: 

הפרק הוא המשך לפרק הקודם, לאחר שפרעה גירש את אברם ושרי ממצרים הוא חוזר לארץ, לנגב.
אברם היה עשיר מאוד בכסף, זהב וגם במקנה (חיות), הוא ממשיך במסעו בארץ והולך ממקום למקום.
גם לוט בעל רכוש רב ובגלל ששניהם עשירים הם לא יכולים לשבת יחד.
היה ריב בין רועי אברם לרועי לוט, אברם שאינו רוצה לריב עם אחיינו מציע לו פשרה, כל אחד מהם יבחר צד בארץ והם יישארו בו וכך לא יריבו.
לוט רואה את כיכר הירדן, את סדום ועמורה ובוחר לגור באיזור. אברם הולך לצד השני באיזור של ארץ כנען.
פסוק 13 - הוא רמז על אנשי סדום ועמורה שהם רעים וחוטאים והם ייענשו בעתיד.
(יד)וַיהֹוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָֹא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: 
(טו)כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם: 
(טז)וְשַֹמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: 
(יז)קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: 
(יח)וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָֹה: 

ה' אומר לאברם שיישא עיניו, כל מה שהוא רואה, צפון, דרום, מזרח ומערב יהיה שלו ושל זרעו.
זרעו (צאצאיו) יהיה כה רב כמו עפר הארץ שאי אפשר לספור אותו.
ה' אומר לאברם לקום וללכת את הארץ לארוכה ולרוחבה ככל הנראה כדי להכיר אותה וכדי להביע בעלות עליה.

פרויקט 929 - בראשית י"ב - יום שני 5.1.15 י"ד בטבת תשע"ה

(א)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ: 
(ב)וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: 
(ג)וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: 

ה' פונה לאברם ואומר לו ללכת ולעזוב את הארץ, המולדת ובית אביו ושיילך לארץ שה' יראה לו, הוא מברך אותו בשבע ברכות כדי להקל עליו את הצו וכנראה לשכנע אותו.
ה' מעמיד את אברם בניסיון, יש כאן מבחן לאמונה עיוורת של אברם בה'.
(ד)וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: 
(ה)וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשֹוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: 
(ו)וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: 
(ז)וַיֵּרָא יְהוָֹה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָֹה הַנִּרְאֶה אֵלָיו: 
(ח)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה: 
(ט)וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: 

אברם עושה מה שה' אומר לו ובגיל 75 הוא לוקח את אשתו שרי, את לוט ואת כל הרכוש שלהם לכיוון כנען. הם מגיעים לארץ ואברם מסתובב בארץ ומקים מזבחות לה'.
(י)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: 
(יא)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל-שָֹרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ:
(יב)וְהָיָה כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: 
(יג)אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: 
(יד)וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד: 
(טו)וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָֹרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: 
(טז)וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים: 
(יז)וַיְנַגַּע יְהוָֹה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָֹרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: 
(יח)וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לִּי לָמָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: 
(יט)לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ: 
(כ)וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ: 

לאחר זמן מה היה רעב בארץ, אברם עובר למצרים לגור שם, כאשר הוא מתקרב לשם הוא אומר לשרי שתגיד שהיא אשתו כי היא מאוד יפה והמצרים ירצו אותה לעצמם וכדי להשיג אותה יהרגו אותו.
ואכן קורה מה שאברם אמר, אבל בגלל ששרי אמרה שהיא אשתו אברם נשאר בחיים, הוא מקבל מתנות עבור שרי.
אבל ה' מעניש את פרעה על כך שלקח את שרי ופרעה מבין שיש כאן בעיה, הוא מגלה ששרי היא אשתו של אברם וכועס עליו שהכשיל אותו, הוא מגרש את שניהם מארץ מצרים.
החוקרים נחלקו ביניהם לגבי התנהגות אברם, יש שרואים אותו לשבח שכן רצה להגן על שרי ועשה זאת כדי לשרוד, ויש שרואים זאת לגנאי, שהסכים להגיד שאשתו היא אחותו כדי להציל את עצמו וירד למצרים ולא סמך על ה' שיעזור לו.