(א)וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין:
(ג)וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:
(ד)טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן כָּל-הָעָם מִקָּצֶה:
(ה)וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם:
(ו)וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:
(ז)וַיֹּאמַר אַל-נָא אַחַי תָּרֵעוּ:
(ח)הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשֹוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשֹוּ דָבָר כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:
(ט)וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:
(י)וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת-הַדֶּלֶת סָגָרוּ:
(יא)וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח:
שני המלאכים מתוך השלושה שביקרו את אברהם יוצאים לכיוון סדום ועמורה, הם מגיעים לביתו של לוט, אחיינו של אברהם, לוט מקבל את פניהם בכבוד ונוהג בהם הכנסת אורחים כמקובל.
אולם במהלך הלילה, הגיעו אנשי העיר לביתו של לוט ודרשו ממנו להוציא את האורחים החוצה למען ידעו אותם, ככל הנראה הכוונה כאן היא לידיעה מינית, הם רוצים לאנוס את האורחים של לוט.
לוט יוצא אליהם ומנסה להפציר בהם לא לפגוע באורחים, הוא מציע להם במקום שני האורחים את שתי בנותיו.
האנשים בעיר לא מסכימים ורוצים להיכנס ולשבור את הדלת. אולם כאשר הם מגיעים לדלת הם מוכים בסנוורים, זאת אומרת המלאכים סינוורו אותו וכך כולם הסתלקו.
(יב)וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט עֹד מִי-לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן-הַמָּקוֹם:
(יג)כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהֹוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָֹה לְשַׁחֲתָהּ:
(יד)וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-מַשְׁחִית יְהוָֹה אֶת-הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:
(טו)וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן-תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:
(טז)וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָֹה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:
(יז)וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה:
(יח)וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל-נָא אֲדֹנָי:
(יט)הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:
(כ)הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי:
(כא)וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָֹאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(כב)מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לא אוּכַל לַעֲשֹוֹת דָּבָר עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר צוֹעַר:
(כג)הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל-הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:
(כד)וַיהֹוָה הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָֹה מִן-הַשָּׁמָיִם:
(כה)וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:
(כו)וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:
המלאכים שואלים את לוט מי עוד ממשפחתו חי בעיר, שילך ויוציא אותם מיד. לוט יוצא לדבר עם החתנים שלו, בעליהם של בנותיו, כדי לשכנע אותם לעזוב אבל הם צוחקים עליו.
כאשר עולה השחר המלאכים מאיצים בו לקחת את אשתו ושתי בנותיו ולעזוב את העיר כי מי שיישאר ימות.
לוט ומשפחתו יוצאים את העיר, כאשר הם יוצאים המלאכים מזהירים אותם לא להסתכל לאחור.
לוט ומשפחתו בורחים וברגע שלוט מגיע לעיר מקלט ה' ממטיר על סדום ועמורה גופרית ואש ומחריב את העיר.
אשתו של לוט מביטה לאחור והיא הופכת לנציב מלח.
(כז)וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה:
(כח)וַיַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן:
(כט)וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלהִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
אברהם קם בבוקר ורואה את ההפיכה של סדום ועמורה.
פס' 29 מזכיר שה' זכר את שהבטיח ה' לאברהם והוא הציל את לוט ממות.
(ל)וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:
(לא)וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ:
(לב)לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:
(לג)וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ וְלא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ:
(לד)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:
(לה)וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ:
(לו)וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן:
(לז)וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם:
(לח)וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם:
לוט עוזב את עיר המקלט והולך להר, שתי בנותיו איתו.
שתי בנותיו מדברות ביניהם על כך שהן היחידים ששרדו בעולם (כך הן מאמינות) וכדי שיהיה המשך לאנושות הן צריכות לשכב איתו.
בלילה הראשון הבכורה משכרת את לוט ושוכבת איתו, למחרת הצעירה עושה זאת.
שתי הבנות נכנסות להריון מאביהן, הבכורה יולדת בן בשם מואב, ממנו יצא עם מואב. הצעירה יולדת בן ששמו בן עמי, ממנו יצאו בני עמון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה