(א)וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָֹרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת-שָֹרָה:
(ג)וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד)וַאֲבִימֶלֶךְ לא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג:
(ה)הֲלא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִֹיתִי זֹאת:
(ו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלהִים בַּחֲלם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִֹיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ-לִי עַל-כֵּן לא-נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז)וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ:
(ח)וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט)וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִֹיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִֹים אֲשֶׁר לא-יֵעָשֹוּ עָשִֹיתָ עִמָּדִי:
(י)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִֹיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי:
(יב)וְגַם-אָמְנָה אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא אַךְ לא בַת-אִמִּי וַתְּהִי-לִי לְאִשָּׁה:
(יג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִֹי עִמָּדִי אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא:
(יד)וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָֹרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז)וּלְשָֹרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֶת-כֹּל וְנֹכָחַת:
(יז)וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים וַיִּרְפָּא אֱלהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח)כִּי-עָצֹר עָצַר יְהֹוָה בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל-דְּבַר שָֹרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם:
בפרק מסופר שאברהם נוסע בארץ ומגיע לארץ גרר, הוא אומר ששרה היא אחותו ולכן אבימלך מלך גרר לוקח אותה לעצמו.
ה' מתגלה אל אבימלך בחלום ואומר לו שהוא ימות כי שרה היא אשת איש, אבימלך מאמין בחלום ולכן לא מתקרב אליה, הוא טוען לפני שה' שאברהם אמר לו שהיא אחותו וגם היא אמרה שהוא אחיה ולכן הוא לקח אותה לעצמו.
אלוהים אומר לו שהוא מאמין לו ושיחזיר אותה לאברהם.
אבימלך מתעורר בבוקר, קורא לכל עבדיו ומספר להם מה קרה, הוא קורא לאברהם ומאשים אותו שהביא רעה עליהם ומה הוא עשה לו שזה מגיע לו.
אברהם טוען לעומתו שהוא רצה להגן על עצמו כי אין יראת אלוהים בארץ גרר. ולכן הוא אומר לה להגיד שהיא אחותו בכל מקום שהם מגיעים.
אבימלך לוקח צאן ובקר, עבדים ושפחות, נותן לאברהם ומחזיר לו את אשתו, הוא מציע לאברהם להישאר לשבת.
אברהם מתפלל לאלוהים שמרפא את אבימלך, אשתו ואת השפחות שלו יוכלו ללדת, מכיוון שה' עצר את כל הלידות בביתו של אבימלך בגלל שלקח את שרה.
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָֹרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת-שָֹרָה:
(ג)וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד)וַאֲבִימֶלֶךְ לא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג:
(ה)הֲלא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִֹיתִי זֹאת:
(ו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלהִים בַּחֲלם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִֹיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ-לִי עַל-כֵּן לא-נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
(ז)וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ:
(ח)וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:
(ט)וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִֹיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִֹים אֲשֶׁר לא-יֵעָשֹוּ עָשִֹיתָ עִמָּדִי:
(י)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִֹיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה:
(יא)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי:
(יב)וְגַם-אָמְנָה אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא אַךְ לא בַת-אִמִּי וַתְּהִי-לִי לְאִשָּׁה:
(יג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִֹי עִמָּדִי אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא:
(יד)וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָֹרָה אִשְׁתּוֹ:
(טו)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:
(טז)וּלְשָֹרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֶת-כֹּל וְנֹכָחַת:
(יז)וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלהִים וַיִּרְפָּא אֱלהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
(יח)כִּי-עָצֹר עָצַר יְהֹוָה בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל-דְּבַר שָֹרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם:
בפרק מסופר שאברהם נוסע בארץ ומגיע לארץ גרר, הוא אומר ששרה היא אחותו ולכן אבימלך מלך גרר לוקח אותה לעצמו.
ה' מתגלה אל אבימלך בחלום ואומר לו שהוא ימות כי שרה היא אשת איש, אבימלך מאמין בחלום ולכן לא מתקרב אליה, הוא טוען לפני שה' שאברהם אמר לו שהיא אחותו וגם היא אמרה שהוא אחיה ולכן הוא לקח אותה לעצמו.
אלוהים אומר לו שהוא מאמין לו ושיחזיר אותה לאברהם.
אבימלך מתעורר בבוקר, קורא לכל עבדיו ומספר להם מה קרה, הוא קורא לאברהם ומאשים אותו שהביא רעה עליהם ומה הוא עשה לו שזה מגיע לו.
אברהם טוען לעומתו שהוא רצה להגן על עצמו כי אין יראת אלוהים בארץ גרר. ולכן הוא אומר לה להגיד שהיא אחותו בכל מקום שהם מגיעים.
אבימלך לוקח צאן ובקר, עבדים ושפחות, נותן לאברהם ומחזיר לו את אשתו, הוא מציע לאברהם להישאר לשבת.
אברהם מתפלל לאלוהים שמרפא את אבימלך, אשתו ואת השפחות שלו יוכלו ללדת, מכיוון שה' עצר את כל הלידות בביתו של אבימלך בגלל שלקח את שרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה