ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.
ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת-הַיָּלֶד.
ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד.
ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ.
י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
פס' א'-י'
אחרי פרק א' מספרים לנו פתאום סיפור חדש שקורה בתוך כל המצב הזה במצרים. איש מבית לוי לוקח לאישה את בת לוי, שניהם משבט לוי הכוונה, והיא יולדת לו בן ומחביאה אותו 3 חודשים. אחרי שקראנו את פרק א' אנו מבינים מדוע היא מחביאה את הילד, כדי שלא ישליכו אותו ליאור. אולם לאחר 3 חודשים היא לא יכולה יותר להחביא אותו והיא מכינה לו תיבת גומא, מצפה אותה בחימר וזפת שלא ייכנסו מים, מניחה את התינוק בתיבה ושמה אותה בסוף על שפת היאור. לא אומרים לנו כיצד היא הרגישה אולם אפשר להניח שהיה לה מאוד קשה ולפי מה שקורה בהמשך היא כנראה סידרה את הדברים כך שהוא יינצל.
אחותו הגדולה ניצבת מרחוק ומשקיפה על התיבה לראות מה יקרה, זה גם יכול לרמוז לנו שאומנם היא דואגת ורוצה לדעת מה יקרה ואולי הן ניחשו מה יכול לקרות ובגלל זה האחות שם כדי להניע את העלילה ואת התוכנית שלהן.
וכאן מתגלה התוכנית, בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור והנערות שלה נמצאות איתה, היא מוצאת בתוך הסוף את התיבה ומבקשת מהאמה שלה להביא לה את התיבה.
היא פותחת את התיבה ורואה תינוק בוכה, והיא חומלת עליו, היא מבינה שהוא מילדי העברים, כי היא הייתה מודעת לצו של אביה, פרעה, ואף אמא מצריה לא תחביא את הבן שלה או תשלח אותו.
בדיוק לאחר שבת פרעה מוצאת את התיבה עם התינוק, מגיעה אחותו ומציעה לה הצעה, היא תביא לה אישה שתניק את התינוק מתוך הנשים העבריות. זה היה מקובל באותה תקופה שאישה במעמד גבוה לא הניקה בעצמה אלא הייתה לה אישה מינקת שמניקה את הילד ודואגת לו וגם האחות יודעת ובת פרעה יודעת שאין לה אפשרות להניק אותו וזו הזדמנות לקשר חזרה בין האמא לבן. בת פרעה כנראה מנחשת שיש קשר משפחתי אולם היא לא אומרת על כך כלום אלא משתפת איתן פעולה, היא מסכימה שהאחות תקרא לאישה שתניק את התינוק, והיא מביאה כמובן את אמו של התינוק שתניק אותו.
לאחר שהילד גדל, בת פרעה מתייחסת אליו כמו אל בנה וקוראת לו משה כי משתה אותו מהמים.
יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
פס' י"א-ט"ו
לאחר שמשה גדל הוא יוצא לאחיו, המשפט הזה רומז לנו שהוא כנראה ידע או הבין מה המוצא שלו וידע שהוא מעם בני ישראל, גם המעשה שעשה מעיד על כך. הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, הכתוב שוב חוזר על הקשר המשפחתי של משה כלפי בני ישראל.
משה מסתכל סביב, רואה שאין אף אחד, מכה את המצרי וטומן אותו בחול.
ביום השני כשהוא יוצא שוב הוא שני אנשים עברים רבים ביניהם, אולם הוא לא מכה אותם אלא מתערב ושואל מדוע הם רבים, הוא גם מציין "רעך", במובן של חבר, מבחינת משה הם כולם אחים וסובלים יחד לכן מוזר לו שהם רבים ביניהם.
אותו אדם כועס על משה ושואל אותו מי הוא בכלל, מי שם אותו לשופט עליהם והאם הוא רוצה להרוג אותו כמו שהרג את המצרי.
משה נבהל שהדבר התגלה, פרעה גם שומע על כך ומבקש להרוג את משה, כנראה עד לאותו רגע משה נהנה מחמת הספק ומכך שבת פרעה גידלה אותו אולם לאחר שהרג את האיש המצרי הוא לא מוגן יותר וניתן לפגוע בו.
משה בורח מפני פרעה, ממצרים ומגיע לארץ מדין ומתיישב ליד הבאר, הבאר היא מקום מפגש באותה תקופה ולכן הוא מתמקם שם ומחכה לראות את מי יפגוש שיוכל לעזור לו.
טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.
יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.
יח וַתָּבֹאנָה אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.
יט וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן.
כ וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.
כב וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
פס' ט"ז-כ"ב
לכוהן מדין יש 7 בנות והן רועות את צאן אביהן ומשקות אותו, הן מגיעות לבאר אולם הרועים שנמצאים שם מגרשים אותן, כנראה כי הן בנות. אולם משה שנמצא שם בדיוק קם, מגן עליהן ומשקה את כל הצאן שלהן. זה לא מובן מאליו בכלל, משה גדל בבית פרעה, הוא כנראה לא רגיל לעבודה פיזית, בנוסף להשקות את הצאן זה מאוד קשה, זה לאסוף מים מהבאר עם הדלי, להשקות ולמלא שוב, צריך כוח פיזי רב.
הבנות חוזרות לביתן ואביהן מתפלא למה הן חזרו מוקדם, זה אומר לנו שהוא היה רגיל שלוקח להן זמן רב, כנראה בגלל הרועים שהיו מציקים להן וגם בגלל הפיזיות בהשקיית הצאן שהייתה קשה להן כנראה וזה מפתיע אותו (מזכיר את בראשית כ"ז שיעקב המתחזה לעשיו מגיע עם המטעמים ויצחק מפלא איך חזר מהר).
הבנות של רעואל מספרות לו על כך שאיש מצרי הציל אותן מיד הרועים והשקה להן את הצאן, הן חשבו שמשה מצרי בגלל הלבוש שלו כנראה.
רעואל אומר להן שיקראו לו להגיע אליהם הביתה שינוח ויאכל, משה יושב עם רעואל וכנראה עוברת תקופה והוא נהיה בן בית ומתחתן עם ציפורה, בתו של כהן מדין.
היא יולדת בן ומשה נותן לו את שמו, גרשום, כי הוא גר בארץ אחרת.
כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה.
כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.
כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
פס' כ"ג-כ"ה
לאחר כל תקופת הסבל פרעה מלך מצרים שניסה להשמיד את בני ישראל, מת. באותו זמן הסבל של בני ישראל כל כך גדול שהזעקה שלהם עולה לשמים, לאלוהים והוא זוכר את הבטחתו לאברהם, ליצחק וליעקב.
זה מרמז לנו למה שיקרה בהמשך, שהנה בשלו התנאים להצלת בני ישראל, הם סבלו הרבה (כמו שאלוהים אמר לאברהם בנבואה שלו בבראשית ט"ו) וגם נולד המנהיג שיושיע את העם, הוא עבר דבר או שניים בחייו ועתה הוא ראוי להציל את עם ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה