סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק מ"ב

 א וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ.  

ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.  

ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.  

ד וְאֶת-בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו  כִּי אָמַר פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.  

ה וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים  כִּי-הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  

 

פס' א'-ה'

יעקב נמצא בכנען ורואה שיש רעב בארץ, הוא שולח את עשרת בניו, חוץ מבנימין כי הוא חושש שיקרה לו משהו, הסיבות לכך הן כי הוא בן הזקונים והוא הבן היחיד שנשאר לו מרחל אותה אהב (הוא חושב שיוסף מת). הוא שולח אותם להביא אוכל ממצרים.

 

ו וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.  

ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  

ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.  

ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.  

י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  

יא כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.  

יב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם  לֹא כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.  

יג וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.  

יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף  הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם.  

טו בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ  חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.  

טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם-לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.  

 

פס' ו'-ט"ז

האחים מגיעים למצרים, ליוסף אולם הם לא מכירים אותו ולא מזהים אותו, יוסף לעומת זאת מזהה ומכיר אותם והוא מנצל זאת לשם נקמה, הוא מאשים אותם שהם מרגלים, המטרה שלו כנראה להחזיר להם, לנקות בהם על היחס כלפיו, להעמיד אותם במצב לא נעים ולראות מה הם יספרו על המשפחה, האם הם זוכרים אותו ומה שהם עשו לו.

האחים אומרים שהם לא מרגלים, מספרים לו עליהם ושיש להם אח קטן שנשאר עם האבא.

הוא אומר להם שעליהם להביא את האח הקטן למצרים כדי שהוא יאמין להם, בינתיים הם יאסרו והם יבדקו האם הם דוברי אמת.

 

 יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  

יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת-הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא.  

יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.  

כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.  

כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.  

כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.  

כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף  כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם.  

כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.  

כה וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.  

כו וַיִּשְׂאוּ אֶת-שִׁבְרָם עַל-חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם.  

כז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת-שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת-כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה-הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.  

כח וַיֹּאמֶר אֶל-אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו לֵאמֹר מַה-זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.  

 

פס' י"ז-כ"ח

יוסף אוסר אותם למשך 3 ימים, לאחר מכן אומר להם שאחד מהם יישאר והשאר ייקחו אוכל למשפחה חזרה והם צריכים לחזור עם האח הקטן כדי לראות האם הם אכן דוברי אמת.

יוסף מצוטט לאחים ושומע אותם מדברים ביניהם, הם חושבים שכל זה קורה להם בגלל איך שהם התייחסו ליוסף בזמנו, ראובן מוכיח (מאשים) אותם על כך שלא הקשיבו לו ועכשיו הם משלמים את המחיר.

הם יוצאים לדרך עם אוכל עבור המשפחה.

 

כט וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.  

ל דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ.  

לא וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ  לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים.  

לב שְׁנֵים-עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  

לג וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם  אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת-רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.  

לד וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.  

לה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ.  

לו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם  יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.  

לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל-אָבִיו לֵאמֹר אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.  

לח וַיֹּאמֶר לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם  כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

 

פס' כ"ט-ל"ח

האחים חוזרים הביתה ומספרים ליעקב את כל מה שקרה ואת התנאי שאדון הארץ (יוסף) נתן להם.

יעקב מסרב לכך, הוא מאשים את האחים שהם גרמו לו לשכול (אובדן, להיות אב שכול)

הוא איבד את יוסף, איבד את שמעון (שמעון נשאר במצרים עד שהאחים יחזרו) ועכשיו הם רוצים לקחת את בנימין ויכול להיות שיקרה לו משהו בדרך ואז בכלל האובדן יהיה גדול.

ראובן מנסה לשכנע אותו ולהתחייב שאם יקרה לו משהו אז הוא יכול להרוג את שני בניו.