מנקודת מבטה של רחל

שלום לכולם,

רציתי לספר לכם על משהן שאחותי עשתה לי. אחותי הגדולה, אחותי היחידה בגדה בי!

היא לקחה לי את אהובי!!

אולי כדאי שאתחיל מהתחלה, אני רחל, אומרים שאני נראית יפהפיה, אפילו המחבר המקראי מחמיא לי: וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה (בראשית כ"ט 17).

פגשתי את יעקב, בן דודה שלי, ליד הבאר, באתי לשם עם הצאן של אבא שלי, לבן, כדי להשקות אותם. איך שיעקב ראה אותי הוא התאהב בי, הוא הוריד לבד את האבן מהבאר, איזה חזק הוא! ואז  הוא השקה לי את כל הצאן ואז הוא נישק אותי! אתם לא מבינים איך התרגשתי, ישר רצתי לאבא שלי לספר לו על יעקב. אבא שלי הזמין אותו להישאר ואחרי חודש שאל את יעקב מה הוא רוצה כשכר על העבודה שלו בבית אבא שלי.

יעקב אהובי אמר לו שהוא רוצה אותי! הוא מוכן לעבוד עבורי שבע שנים ובסוף אנחנו נתחתן. לשמחתי אבא שלי הסכים מיד ואמר לו אפילו שהוא מעדיף שיעקב יתחתן איתי ולא מישהו אחר. אז יעקב נשאר אצלנו ועבד אצל אבא שלי שבע שנים, זה היה עינוי, לא יכולנו להיפגש לבד כי אנחנו לא נשואים, יכולנו רק להסתכל אחד על השני מרחוק ולדבר לפעמים.

בעיני יעקב שבע השנים האלו היו כימים אחדים אבל בעיני כל יום היה כמו שבע שנים, רק חיכיתי שהם ייגמרו, ואז זה קרה, סוף סוף נגמרו שבע השנים ואני ויעקב יכולנו להתחתן. אבא שלי ערך משתה גדול כמו שהיה נהוג לחגוג אירוסין.

אבל אז קרה המקרה, אבא שלי ואחותי השקו אותי כנראה בהרבה יין וגם את יעקב כך שבלילה כאשר הלכנו לישון, הם שמו אותי באוהל אחר, את יעקב לקחו לאוהל שלנו ואבא שלי אמר ללאה להיכנס ולהעמיד פנים שהיא אני.

אתם מבינים?? אחותי היחידה, אחותי הגדולה, בגדה בי! היא שכבה עם זה שהיה אמור להיות בעלי ובגלל זה הם הפכו לנשואים ואני לא יכולתי להיות עם יעקב אהובי. כמה בכיתי לאבא שלי, אבל הוא אמר שזה לא מקובל שהצעירה תתחתן לפני הבכורה, כעסתי מאוד על אחותי ומה שעשתה.

אבא שלי מצא פיתרון, יעקב יעבוד עוד שבע שנים ואז אני והוא נוכל להתחתן, כל כך מרגיז, היינו צריכים לחכות עוד שבע שנים עכשיו, סך הכל חיכינו לנישואינו 14 שנה! יכולנו כבר להתחתן בזמן הזה ולהביא ילדים לעולם.

גם שבע השנים האלו עברו ואני ויעקב סוף סוך התחתנו ויכולנו לממש את נישואינו, אבל לצערי הרב לא הכל היה מושלם.

אני שונאת את אחותי, לא רק שהיא לקחה לי את אהובי והתחתנה איתו ראשונה, היא גם הייתה מאוד פוריה, היא ילדה ליעקב ארבעה ילדים! בעוד שאני לא הצלחתי בכלל ללדת, לא משנה כמה ניסיתי, אפילו ניסיתי לאכול דודאים, שזה צמח שאומרים שעוזר לפוריות, כלום לא עזר.

התלוננתי ליעקב, שיגיד לאלוהים שלו שיעשה שאכנס להריון, אבל יעקב כעס עליי שהוא לא אלוהים והוא לא יכול לתת לי בנים. כמה נפגעתי ממנו, רק רציתי ילדים, לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר, אז מצאתי פיתרון. זכרתי ששרה, סבתא של יעקב גם עשתה משהו דומה בעבר, לקחתי את שפחתי בלהה ונתתי אותה ליעקב, שישכב איתה, היא תיכנס להריון והילדים שלה יהיו שלי. איזו הצלחה!

בלהה ילדה ליעקב שני בנים, לאחד קראתי דן ולשני נפתלי. אבל אז לאה ראתה מה עשיתי ובגלל שהיא הפסיקה ללדת בינתיים, היא עשתה אותו דבר! לא האמנתי עליה, אני לא יכולתי ללדת בכלל והיא כן אבל לא היה לה אכפת, היא רק רצתה לנצח אותי ולהיות האישה האהובה על יעקב, היא לא מבינה שמה שיש ביני לבין יעקב חזק ממנה, אז למרות שהיא הביאה ליעקב את שפחתה זלפה, זה לא עזר לה, יעקב תמיד אהב ויאהב אותי.

בסוף הצלחתי להיכנס להריון לבד, לאחר הרבה זמן אלוהים שמע לתחנוני ולקולי ונתן לי בן, את יוסף. איך שמחתי, סוף סוף אני יכולה לאסוף את חרפתי ולא להתבייש בעקרותי.

אבל רציתי עוד ילד, לא הייתי מוכנה להסתפק באחד, רציתי עוד ילדים, כמו לאה.

בדרך לארץ, כשעזבנו את אבא שלי, הייתי בהריון שני, זה היה הריון קשה מאוד לבסוף ילדתי בקושי, לפני שיצאה נשמתי עוד הספקתי לקרוא לו בן אוני ואז מתי.

אחרי זה שמעתי כשהייתי למעלה שיעקב שינה את שמו לבנימין.

העיקר שילדתי ליעקב ילדים.

פרויקט 929 - בראשית ל' - יום חמישי 29.1.15 ט' בשבט תשע"ה

(א)וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: 
(ב)וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי-בָטֶן: 
(ג)וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּנָּה: 
(ד)וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב: 
(ה)וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: 
(ו)וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן: 
(ז)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: 
(ח)וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם-יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: 

רחל רואה שהיא עקרה ולאה יולדת והיא מקנאה. היא באה בטענות ליעקב ודורשת ממנו שיביא לה ילדים, הוא אומר לה שהוא לא אלוהים והוא לא יכול לעשות זאת.
רחל בייאושה עושה את מה ששרה עשתה קודם, היא נותנת ליעקב את שפחתה, בלהה, שתלד לו ילדים במקומה.
(ט)וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: 
(י)וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: 
(יא)וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד: 
(יב)וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: 
(יג)וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אָשֵׁר: 

לאה רואה שהיא עומדת מלדת ושרחל המתחרה שלה מתחילה לעמוד בקצב הילודה, אז היא גם עושה אותו דבר, היא נותנת ליעקב את שפחתה, זלפה, שתלד לו ילדים במקומה.
(יד)וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי-נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: 
(טו)וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: 
(טז)וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָֹכֹר שְֹכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: 
(יז)וַיִּשְׁמַע אֱלהִים אֶל-לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: 
(יח)וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלהִים שְֹכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשֹכָר: 
(יט)וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן-שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: 
(כ)וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ זְבֻלוּן: 
(כא)וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ דִּינָה: 

באחד הימים, ראובן בנה של לאה, הלך בשדה ומצא דודאים, הדודאים הם צמח שעוזר לפריון האישה ולכן רחל מבקשת להשתמש בהן.
לאה לא מסכימה ורק לאחר שרחל מבטיחה לה שיעקב יהיה איתה הלילה, לאה מסכימה.
רואים כאן שלאה ורחל, בתחרות ביניהן על אהבתו של יעקב ומי תלד לו יותר ילדים, מסרסרות בו ולא מתחשבות בדעתו כלל.
(כב)וַיִּזְכֹּר אֱלהִים אֶת-רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ: 
(כג)וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלהִים אֶת-חֶרְפָּתִי: 
(כד)וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָֹה לִי בֵּן אַחֵר: 

אלוהים זוכר את רחל ופותח את רחמה, רחל סוף סוף יולדת בן משלה וקוראת לו יוסף.

(כה)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: 
(כו)תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ: 
(כז)וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָֹה בִּגְלָלֶךָ: 
(כח)וַיֹּאמַר נָקְבָה שְֹכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה: 
(כט)וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר-הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי: 
(ל)כִּי מְעַט אֲשֶׁר-הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָֹה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶֹה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי: 
(לא)וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן-לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לא-תִתֶּן-לִי מְאוּמָה אִם-תַּעֲשֶֹה-לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר: 
(לב)אֶעֱבֹר בְּכָל-צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל-שֶֹה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶֹה-חוּם בַּכְּשָֹבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְֹכָרִי: 
(לג)וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי-תָבוֹא עַל-שְֹכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר-אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָֹבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי: 
(לד)וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ: 
(לה)וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל-הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר-לָבָן בּוֹ וְכָל-חוּם בַּכְּשָֹבִים וַיִּתֵּן בְּיַד-בָּנָיו: 
(לו)וַיָּשֶֹם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת-צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת: 
(לז)וַיִּקַּח-לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל-הַמַּקְלוֹת: 
(לח)וַיַּצֵּג אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת: 
(לט)וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל-הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים: 
(מ)וְהַכְּשָֹבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד וְכָל-חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלא שָׁתָם עַל-צֹאן לָבָן: 
(מא)וְהָיָה בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָֹם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחֲמֶנָּה בַּמַּקְלוֹת: 
(מב)וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לא יָשִֹים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב: 
(מג)וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי-לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: 

יעקב מחליט שהגיע הרגע לעזוב את בית לבן לאחר 20 שנה בערך. הוא מבקש ממנו כשכר את הנקודים והטלואים בצאן. לבן מסכים, אולם כדי לעבוד על יעקב הוא מפריד את הצאן קודם, אולם בכך עשה טעות מכיוון שהצאן הנקוד שנמצא אצל בניו, גם ילד נקודים  וטלואים.
יעקב עושה כאן תרגיל מדעי כדי לקחת כמה שיותר צאן, הוא לוקח מקל, מפצל אותו וגורם לכך שייראה כאילו יש כתמים על המקל, בנות הצאן המיוחמות רואות זאת והדבר גורם להן ללדת טלאים מנוקדים ומטולאים.
וכך יעקב מצליח לצאת ברכוש גדול מביתו של לבן.

פרויקט 929 - בראשית כ"ט - יום רביעי 28.1.15 ח' בשבט תשע"ה

(א)וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם: 
(ב)וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר: 
(ג)וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ: 
(ד)וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: 
(ה)וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: 
(ו)וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן: 
(ז)וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ: 
(ח)וַיֹּאמְרוּ לא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: 
(ט)עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: 
(י)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: 
(יא)וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְ: 
(יב)וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ: 
(יג)וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: 

יעקב מגיע לחרן, ושם בבאר הוא פוגש ברחל, כאשר הוא רואה אותה הוא מיד מתאהב בה, הוא מצליח לבדו להזיז את האבן מעל הבאר, הוא משקה את כל הצאן שלה ואז מנשק אותה.
לאחר מכן הוא מספר לה מי הוא והיא רצה לספר לאביה. לבן שמח על ביקורו של יעקב ומזמין אותו להישאר אצלם.

(יד)וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָֹרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים: 
(טו)וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי-אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה-מַּשְֹכֻּרְתֶּךָ: 
(טז)וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: 
(יז)וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת-תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה: 
(יח)וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: 
(יט)וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: 
(כ)וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: 
(כא)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: 
(כב)וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשֹ מִשְׁתֶּה: 
(כג)וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: 
(כד)וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה: 
(כה)וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לִּי הֲלא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: 
(כו)וַיֹּאמֶר לָבָן לא-יֵעָשֶֹה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: 
(כז)מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת: 
(כח)וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: 
(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה: 
(ל)וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת: 

לאחר חודש, לבן פונה ליעקב ושואל אותו מה הוא רוצה בתמורה שהרי הוא עובד בחינם כרגע. יעקב אומר לו שהוא רוצה את רחל, לבן מסכים ויעקב עובד עבורה שבע שנים.
לאחר שבע שנים יעקב דורש את חלקו בהסכם, לבן עורך משתה כמקובל אולם בלילה מחליף בין לאה לרחל, בבוקר יעקב מגלה שהוא התחתן עם לאה ולא עם רחל.
יעקב כועס מאוד אולם לבן לועג לו ואומר לו שזה לא מקובל אצלם שהצעירה תתחתן לפני הבכורה, כנראה רומז לו על מעשיו של יעקב עצמו.
יעקב מוכן לעבוד עוד שבע שנים כדי לקבל את רחל, לאחר עוד שבע שנים, יעקב ורחל מתחתנים.
כל אחת מהבנות מקבלת שפחה. רחל את בלהה ולאה את זלפה.

(לא)וַיַּרְא יְהוָֹה כִּי-שְֹנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: 
(לב)וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה יְהוָֹה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: 
(לג)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָֹה כִּי-שְֹנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: 
(לד)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ לֵוִי: 
(לה)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהֹוָה עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: 

ה' רואה כלאה שנואה ופותח את רחמה, אולי כך יעקב יאהב אותה, ורחל היא עקרה.
לאה יולדת ארבעה ילדים ואז עומדת מלדת.

פרויקט 929 - בראשית כ"ח - יום שלישי 27.1.15 ז' בשבט תשע"ה

(א)וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: 
(ב)קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: 
(ג)וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: 
(ד)וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלהִים לְאַבְרָהָם: 
(ה)וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָֹו: 
(ו)וַיַּרְא עֵשָֹו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: 
(ז)וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: 

לאחר דבריה של רבקה בפרק הקודם, על כך שהיא לא מוכנה שיעקב בנה יתחתן עם בנות כנען, יצחק מברך את יעקב ושולח אותו לחרן, לביתו של לבן, דודו, שייקח לו שם אישה.
יעקב עושה זאת ויוצא לדרך, אל חרן.
(ח)וַיַּרְא עֵשָֹו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: 
(ט)וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מַחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: 

עשיו שומע את הוריו אומרים שהם לא מוכנים שבנם יתחתן עם בנות כנען ומנסה למצוא חן בעיניהם, לכן הוא הולך לקחת לו לאישה את בתו של ישמעאל, אחיו למחצה של יצחק.

(י)וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: 
(יא)וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶֹם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: 
(יב)וַיַּחֲלם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: 
(יג)וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: 
(יד)וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: 
(טו)וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִֹיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ: 
(טז)וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לא יָדָעְתִּי: 
(יז)וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: 
(יח)וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָֹם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶֹם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ: 
(יט)וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: 
(כ)וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: 
(כא)וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָֹה לִי לֵאלהִים: 
(כב)וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַֹמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: 

יעקב יוצא לדרך מבאר שבע לכיוון חרן. הוא מגיע למקום ונעצר שם לישון בלילה כי השמש שוקעת.
הוא שם לו אבן ככרית מתחת לראש ונרדם. הוא חולם על סולם שמוצב על הארץ וראשו בשמיים, והמלאכים עולים ויורדים (וזה המוזר שהרי המלאכים נמצאים למעלה אז איך הם עולים ויורדים?)
ה' ניצב בראש הסולם וקורא ליעקב, הוא אומר לו שהארץ שהוא שוכב עליה תהיה שלו ויצא ממנו עם גדול.
יעקב מתעורר ומבין שה' נגלה אליו, הוא מקדש את המקום, יוצק שמן על האבן שישן עליה וקורא למקום "בית אל".
יעקב נודר נדר לאמר שה' יהיה איתו תמיד, ייתן לו אוכל ובגדים וישמור עליו עד שישוב בשלום ואז הוא יקבל עליו את ה' כאלוהים.
יש כאן בעיה, איך יעקב מציב תנאים לאלוהים??

פרויקט 929 - בראשית כ"ז - יום שני 26.1.15 ו' בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָֹו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: 
(ב)וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: 
(ג)וְעַתָּה שָֹא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: 
(ד)וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת: 

יצחק כבר זקן ומרגיש שקיצו קרב, הוא מבקש מעשיו שיילך לצוד לו, יכין לו אוכל ואז יצחק יברך אותו.

(ה)וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָֹו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא: 
(ו)וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָֹו אָחִיךָ לֵאמֹר: 
(ז)הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵֹה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָֹה לִפְנֵי מוֹתִי: 
(ח)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ: 
(ט)לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶֹה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: 
(י)וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ: 
(יא)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָֹו אָחִי אִישׁ שָֹעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: 
(יב)אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלא בְרָכָה: 
(יג)וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי:
(יד)וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשֹ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו: 
(טו)וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: 
(טז)וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו: 
(יז)וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָֹתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ: 

רבקה שומעת זאת והולכת לספר ליעקב, בנה האהוב, על ברכתו של יצחק. היא מתכננת יחד עם יעקב תוכנית איך להשיג את הברכה, היא אומרת ליעקב שיביא לה גדיים והיא תכין ליצחק אוכל כמו שהוא אוהב.
יעקב אומר לה שיש פגם, הרי הוא חלק ועשיו שעיר, אם יצחק ימשש אותו הוא יגלה, רבקה מוצאת לכך פיתרון, היא אומרת לו שישים עורות גדיים על הידיים ואז יצחק לא ישים לב.
בנוסף היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו אשר מריחים מדם הציד.
יש כאן בעצם שימוש בחמשת החושים. ליצחק חסר חוש הראייה ולכן הוא מסתמך על ארבעה חושים אחרים.
רבקה מוצאת דרך לבלבל לפחות שלושה חושים: טעם, ריח ומישוש.

(יח)וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי: 
(יט)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָֹו בְּכֹרֶךָ עָשִֹיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: 
(כ)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לְפָנָי: 
(כא)וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו אִם-לא: 
(כב)וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו: 
(כג)וְלא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָֹו אָחִיו שְֹעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ: 
(כד)וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָֹו וַיֹּאמֶר אָנִי: 
(כה)וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ: 
(כו)וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי: 
(כז)וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָֹדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָֹה: (כח)וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: 
(כט)יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ: 

יעקב בא אל אביו, יצחק שואל אותו מי הוא, מכיוון שזה מוזר לו שעשיו כבר חזר עם הציד. יעקב אומר שהוא עשיו. יצחק שואל אותו איך הוא מיהר לחזור, יעקב עונה שה' עזר לו וזה כנראה מדליק אצל יצחק נורה אדומה כי עשיו לא האמין כל כך באלוהים.
הוא מבקש מיעקב שיתקרב והוא ימשש אותו, יצחק ממשש את יעקב ולא מבין איך זה יכול להיות, הקול שייך ליעקב אבל לפי הידיים זה עשיו לפניו.
יצחק מנסה שוב לגלות מי זה ומבקש ממנו שיגיש לו את האוכל, ולאחר מכן שיחבק אותו, יצחק מנסה להשתמש בחוש הריח.
לבסוף הוא מכריע שאכן זה עשיו ומברך את יעקב בברכת הבכורה.

(ל)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָֹו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ: 
(לא)וַיַּעַשֹ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: 
(לב)וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָֹו: 
(לג)וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה: 
(לד)כִּשְׁמֹעַ עֵשָֹו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי: 
(לה)וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ: 
(לו)וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה: 
(לז)וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָֹו הֵן גְּבִיר שַֹמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶֹה בְּנִי: 
(לח)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו אֶל-אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָֹו קֹלוֹ וַיֵּבְךְ: 
(לט)וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: 
(מ)וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: 

לאחר שיצחק מסיים לברך אותו, יעקב יוצא ומיד בא עשיו, הוא מכין ליצחק אוכל ומבקש ממנו לברך אותו.
יצחק מבין שיש פה בעיה, הוא שואל אותו מי זה שהיה פה קודם ולקח את הברכה שלו, לאחר רגע יצחק מבין שזה היה יעקב שעבד עליהם ואומר זאת לעשיו.
עשיו כועס ומתוסכל עד כדי כך שהוא פורץ בבכי ומבקש מיצחק שיברך אותו.
יצחק מברך אותו אולם לא בברכת הבכורה, הוא מברך אותו שיעבוד את אחיו ויחיה על חרבו.
(מא)וַיִּשְֹטֹם עֵשָֹו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָֹו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי: 
(מב)וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָֹו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָֹו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: 
(מג)וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה: 
(מד)וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: 
(מה)עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִֹיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד: 
(מו)וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים: 

עשיו הכועס נשבע להרוג את יעקב. רבקה שחרדה לחיי בנה האהוב אומרת ליעקב שהוא צריך לברוח לחרן ושם יחיה בביתם של משפחתה.
כדי לשלוח את יעקב לשם לא בדרך עקיפה, היא אומרת ליצחק שהיא לא מוכנה שיעקב יתחתן עם בנות כנען, הדבר מתבסס גם על האמירה מהפרק הקודם שעשיו התחתן עם בנות כנען וזה לא מוצא חן בעיניהם.
יצחק מסכים ושולח את יעקב לחרן.

פרויקט 929 - בראשית כ"ו - יום ראשון 25.1.15 ה' בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: 
(ב)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: 
(ג)גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָ כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: 
(ד)וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: 
(ה)עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: 
(ו)וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר: 
(ז)וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא: 
(ח)וַיְהִי כִּי-אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: 
(ט)וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ: 
(י)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם: 
(יא)וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת: 

שוב יש רעב בארץ והפעם זה יצחק ורבקה שעוזבים את הארץ למקום אחר. יצחק הולך לאבימלך, מלך גרר הפלישתית, שם נגלה אליו ה' ואומר לו שלא יירד למצרים, כנראה למדו את הלקח מהפעם הקודמת עם אברהם.
בניגוד לפעם הקודמת, כאן ה' מתגלה ליצחק ואף מצווה עליו להישאר בארץ גרר ושם ה' יברך אותו.
יצחק אכן מתיישב בגרר כמצוות ה', אולם כאשר שואלים אותו על אשתו, הוא אומר שהיא אחותו מפני שהוא מפחד שיהרגו אותו.
זה מזכיר את אברהם עם אבימלך, אולם בשונה מאז (כנראה שוב יש כאן לקח שנלמד) אבימלך לא לוקח אותה לעצמו, לאחר ימים רבים, אבימלך רואה יום אחד דרך החלון את יצחק מצחק את רבקה, כנראה הכוונה למשהו מיני מכיוון שמכאן הסיק אבימלך שזו לא אחותו אלא אשתו.
אבימלך קורא ליצחק וגוער בו, איך הוא אמר לו שזו אחותו והנה היא אשתו. יצחק אומר שאמר זאת כי פחד למות בגללה, אבימלך ממשיך לגעור בו שהוא כמעט הביא אסון עליהם כי יכול להיות שאחד מהם היה שוכב עם אשתו כי חשב שהיא לא נשואה.
אבימלך מוציא צו שאוסר על כל העם לגעת ביצחק.
(יב)וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָֹה: 
(יג)וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד: 
(יד)וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: 
(טו)וְכָל-הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: 
(טז)וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד: 

לאחר זמן מה שיצחק יושב בארץ גרר, הברכות של ה' מתגשמות ויצחק מתעשר ומתחזק מאוד, יש לו הרבה צאן ובקר ורכוש רב, והפלישתים מקנאים בו.
פסוק 15 הוא מאמר מוסגר שבעצם רומז למה שיקרה בהמשך.
פסוק 16 - אבימלך מבקש מיצחק לעזוב כי הוא כבר חזק מאוד, כנראה הוא חושש ממנו.

(יז)וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם: 
(יח)וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו: 
(יט)וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: 
(כ)וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶֹק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: 
(כא)וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִֹטְנָה: 
(כב)וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָֹה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: 
(כג)וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע: 
(כד)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָֹה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל-תִּירָא כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי: 
(כה)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיֶּט-שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק בְּאֵר: 
(כו)וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַֹר-צְבָאוֹ: 
(כז)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְֹנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: 
(כח)וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָֹה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: 
(כט)אִם-תַּעֲשֵֹה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִֹינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָֹה: 
(ל)וַיַּעַשֹ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: 
(לא)וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם: 
(לב)וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם: 
(לג)וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה: 

יצחק הולך משם לנחל גרר, הוא ממשיך להסתובב באיזור ולפתוח מחדש את כל הבארות שאביו חפר והפלישתים סתמו בעפר ואף קורא להן שוב באותן שמות.
רועי גרר ורועי יצחק רבים ביניהם על באר מים, וכך הם רבים על עוד באר עד שבבאר השלישית הם מפסיקים לריב ביניהם עליה.
יצחק עולה משם לבאר שבע, שם נגלה אליו ה' ומבטיח לו שירבה את זרעו.
אבימלך ושר הצבא שלו רואים שה' עם יצחק, ואבימלך כבר יש לו ניסיון עם ה' והוא יודע לאן הרוח נושבת, לכן הוא מבקש מיצחק לכרות איתו ברית.
יצחק מסכים, הם עושים משתה כדי לתת תוקף לברית.
(לד)וַיְהִי עֵשָֹו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְֹמַת בַּת-אֵילן הַחִתִּי: 
(לה)וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: 

עשיו כבר בן 40 שנה והוא לוקח לאישה שתי נשים, שתיהן מבנות כנען, הדבר לא מוצא חן בעיני רבקה ויצחק, האזכור מציג את עשיו באור שלילי, ככבשה השחורה של המשפחה.
הדבר נועד בעיקר לגרום לקורא לפתח דעה מוקדמת על עשיו בעיקר לאור שאר הדברים שיסופרו בהמשך.

מתכון לשבת: נזיד עדשים (הגירסה הפלישתית) - מאתר מקראנט

מתכון לשבת: נזיד עדשים (הגירסה הפלישתית)

1. משרים שתי כוסות עדשים ירוקים במים למשך לילה לפחות. 

2. מטגנים בצל שלם (אפשר להוסיף גם שני- שלושה שיני שום כתוש)

3. מוסיפים את העדשים שהושרו למשך הלילה

4. תבלינים: כמון (כפית), פלפל שחור (חצי כפית), מלח (כפית). אפשר להוסיף אם לא מספיק. 

5. מוסיפים מים רותחים– המים צריכים לכסות את העדשים בחצי אצבע. 

6. מביאים לרתיחה

7. מבשלים על אש נמוכה כאשר הסיר מכוסה עד שהעדשים רכות מאוד ונוצר מראה סמיך של נזיד (חצי שעה בערך)

8. הערה: מתכון זה לאו דווקא יעזור לכם לגנוב מאחיכם את הבכורה!

שיהיה לכולנו בתאבון!