יום שבת, 30 במאי 2015

פרויקט 929 - שמות כ"ה - יום חמישי 2.4.15 י"ג בניסן תשע"ה

הפרק מתאר את בית המקדש, המשכן, כיצד הוא צריך להיראות, מה יהיה בו, איך יראה המבנה ועוד.
(א)וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
(ב)דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי:
(ג)וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת:
(ד)וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:
(ה)וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: 
(ו)שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָֹמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:
(ז)אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן:
(ח)וְעָשֹוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
(ט)כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשֹוּ:
(י)וְעָשֹוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא)וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִֹיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב)וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(יג)וְעָשִֹיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(יד)וְהֵבֵאתָ אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵֹאת אֶת-הָאָרֹן בָּהֶם:
(טו)בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
(טז)וְנָתַתָּ אֶל-הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(יז)וְעָשִֹיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(יח)וְעָשִֹיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶֹה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(יט)וַעֲשֵֹה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשֹוּ אֶת-הַכְּרֻבִים עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו: (כ)וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵֹי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל-אָחִיו אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא)וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
(כב)וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:
(כג)וְעָשִֹיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(כד)וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִֹיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כה)וְעָשִֹיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִֹיתָ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(כו)וְעָשִֹיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת-הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(כז)לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵֹאת אֶת-הַשֻּׁלְחָן:
(כח)וְעָשִֹיתָ אֶת-הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא-בָם אֶת-הַשֻּׁלְחָן:
(כט)וְעָשִֹיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשֹוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶֹה אֹתָם:
(ל)וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד:
(לא)וְעָשִֹיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶֹה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ: (לב)וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(לג)שְׁלשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה:
(לד)וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(לה)וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת-שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה:
(לו)כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(לז)וְעָשִֹיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת-נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ:
(לח)וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(לט)כִּכַּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶֹה אֹתָהּ אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה: 
(מ)וּרְאֵה וַעֲשֵֹה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר:

פרויקט 929 - שמות כ"ד - יום רביעי 1.4.15 י"ב בניסן תשע"ה

(א)וְאֶל-משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהֹוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:
(ב)וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-יְהֹוָה וְהֵם לא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לא יַעֲלוּ עִמּוֹ:
(ג)וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶֹה:
(ד)וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יִשְֹרָאֵל:
(ה)וַיִּשְׁלַח אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָֹה פָּרִים:
(ו)וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶֹם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ:
(ז)וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶֹה וְנִשְׁמָע:
(ח)וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָֹה עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: 
(ט)וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל:
(י)וַיִּרְאוּ אֵת אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵֹה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:
(יא)וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
(יב)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: 
(יג)וַיָּקָם משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרֲתוֹ וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הַר הָאֱלהִים:
(יד)וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:
(טו)וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-הָהָר:
(טז)וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָֹה עַל-הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן:
(יז)וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהֹוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:
(יח)וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:

לאחר נתינת עשרת הדיברות ופירוט החוקים, אלוהים אומר למשה שיעלה אליו להר.
אהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל יישארו למטה וישתחוו מרחוק.
משה ניגש לעם ומספר להם את כל מה שאמר אלוהים, העם מסכים לעשות מה שאלוהים אמר.
הם זובחים לאלוהים, משה כורת איתם ברית, ואז עולה להר.
אלוהים אומר למשה שיעלה להר ושם הוא ייתן לו את לוחות האבן עליהם כתובה התורה, משה עולה להר ושם הוא נשאר 40 יום ו-40 לילה.

פרויקט 929 - שמות כ"ג - יום שלישי 31.3.15 י"א בניסן תשע"ה

(א)לא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: 

(ב)לא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: - לא ללכת אחרי דעת אחרים ולחרוץ גורלות.

(ג)וְדָל לא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: - לא לצדד בדל בריב שלו רק בגלל שהוא עני.

(ד)כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: - אם אתה נתקל בשור, או חמור של אויב שלך, יש להחזיר לו אותו.

(ה)כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: - אם תראה חמור של האויב שלך כורע תחת משאו, לא לעזוב אותו לבד.

(ו)לא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: - לא להטות משפט לטובת האביון רק בגלל שהוא עני. יש לשפוט בצדק.

(ז)מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל-תַּהֲרֹג כִּי לא-אַצְדִּיק רָשָׁע:
(ח)וְשֹׁחַד לא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
להיות צדיקים, להתרחק משקרים ולא לקחת שוחד.

(ט)וְגֵר לא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא ללחוץ את הגר כי בני ישראל בעצמם היו גרים בארץ מצרים.

(י)וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:
(יא)וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: 
שש שנים יש לזרוע את האדמה ולקצור את היבול, בשנה השביעית יש לנטוש אותה, לא לאכול ממנה ולא לשתול בה מחדש.
(יב)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶֹה מַעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:
(יג)וּבְכֹל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלהִים אֲחֵרִים לא תַזְכִּירוּ לא יִשָּׁמַע עַל-פִּיךָ:
שישה ימים יש לעבוד וביום השביעי יש לשבות מכל מלאכה, לא רק האדם אלא גם החיות והעבדים.

(יד)שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
(טו)אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
(טז)וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶֹיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶֹיךָ מִן-הַשָּׂדֶה: (יז)שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

שלושה הרגלים:
חג המצות - פסח, יש לשמור שבעה ימים.
חג הקציר - שבועות, יש להביא את ביכורי השדה לאלוהים.
חג האסיף - סוכות, החג בו אוספים את היבול מהשדה.

(יח)לא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר: - לא לזבוח על חמץ, לא להשאיר את העולה עד הבוקר.

(יט)רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: - יש להביא לאלוהים מביכורי האדמה. בנוסף אסור לבשל גדי בחלב אימו.

(כ)הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
(כא)הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל-תַּמֵּר בּוֹ כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:
(כב)כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִֹיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת-אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת-צֹרֲרֶיךָ:
(כג)כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:
(כד)לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהֵיהֶם וְלא תָעָבְדֵם וְלא תַעֲשֶֹה כְּמַעֲשֵֹיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם:
(כה)וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
(כו)לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
(כז)אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:
(כח)וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
(כט)לא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
(ל)מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:
(לב)לא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית: 
(לג)לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ:

בפסוקים אלה ה' מזהיר את העם, הוא אומר שיישלח אליהם מלאך שייקח אותם למקום שלהם, הם צריכים לשמוע בקולו ולעשות כל שיאמר ואז יהיה להם טוב, הם יכבשו את הארץ והוא יעזור להם לנצח את העמים האחרים היושבים בהם.
פס' 24 אומר למה צריך להשמיד עמים אחרים, כדי שבני ישראל לא ילמדו מהם את מעשיהם ואת אמונת האלילים שלהם.
איסור נוסף, פס' 32 הוא שאסור לכרות איתם ברית שלום, יש להשמיד את כל העמים הזרים בארץ.

פרויקט 929 - שמות כ"ב - יום שני 30.3.15 י' בניסן תשע"ה

(א)אִם-בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: - אם נמצא הגנב של השור או הצאן מוכה ומת, אין לו דמים.

(ב)אִם-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם-אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: - אם זרחה עליו השמש, הוא צריך לשלם על מה שנגנב.

(ג)אִם-הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד-חֲמוֹר עַד-שֶֹה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: - אם נמצאת בידו הגניבה הוא צריך לשלם עליהם.

(ד)כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָֹדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְֹדֵה אַחֵר מֵיטַב שָֹדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: - אם אדם מבעיר שדה או כרם והבעירה עברה לשדה אחר, הוא צריך לשלם ממיטב שדהו וכרמו.

(ה)כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה: - אם ניצתת אש בקוצים והיא שורפת יבול, מי שהבעיר צריך לשלם על היבול השרוף.

(ו)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ-כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:- אם אדם נותן כסף או כלים לרעהו לשמור, וגנבו מהבית. אם מוצאים את הגנב הוא ישלם פי שניים.

(ז)אִם-לא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל-הָאֱלהִים אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:  - אם לא מוצאים את הגנב, בעל הבית צריך ללכת לאלוהים.

(ח)עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶֹה עַל-שַֹלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה עַד הָאֱלהִים יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: - על כל פשע, על כל אבדה, אם הוא אומר שזה לא הוא, עד ההוכחה הוא ישלם פי שניים לרעהו.

(ט)כִּי-יִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ-שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וְכָל-בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ-נִשְׁבַּר אוֹ-נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה: 
(י)שְׁבֻעַת יְהֹוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם-לא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלא יְשַׁלֵּם:

אם אדם נותן לרעהו לשמור לו על בהמה והבהמה מת או ששבו אותה. אם הוא נשבע לאלוהים שלא נגע ברכוש חברו, הוא לא משלם.

(יא)וְאִם-גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו: - אם התגלה שבעל הבית גנב מחברו הוא ישלם לבעלים על החיה או הרכוש הגנובים.

(יב)אִם-טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לא יְשַׁלֵּם: - אם הרכוש נטרף, הוא לא צריך לשלם.

(יג)וְכִי-יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ-מֵת בְּעָלָיו אֵין-עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: - אם אדם שואל מרעהו דבר מה והדבר נשבר, מי ששאל צריך לשלם על החפץ.

(יד)אִם-בְּעָלָיו עִמּוֹ לא יְשַׁלֵּם אִם-שָֹכִיר הוּא בָּא בִּשְֹכָרוֹ:  - אם הבעלים של החפץ נמצא גם הוא, מי ששבר לא צריך לשלם.

(טו)וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לא-אֹרָשָֹה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
(טז)אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלת:

אם אדם מפתה אישה בתולה שלא התארס איתה ושכב איתה, הוא צריך לשלם עליה מוהר ולקחת אותה לאישה.

(יז)מְכַשֵּׁפָה לא תְחַיֶּה: - יש להרוג מכשפות.

(יח)כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: - כל מי ששוכב עם בהמות, עונש מוות.

(יט)זֹבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָֹה לְבַדּוֹ: 
(כ)וְגֵר לא-תוֹנֶה וְלא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: - לא להונות (מלשון הונאה) גרים, כי בני ישראל בעצמם היו גרים במצרים והם יודעים איך היה היחס כלפיהם.

(כא)כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לא תְעַנּוּן: 
(כב)אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג)וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
אלמנה ויתום אסור לענות, מכיוון שהם שייכים לשכבות החלשות בחברה ומתקשים לדאוג לעצמם. מי שיפגע בהם אלוהים יפגע בו חזרה ויהרוג אותם ויהפוך את נשיהם לאלמנות ובניהם ליתומים.

(כד)אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לא-תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לא-תְשִֹימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: 
(כה)אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל שַֹלְמַת רֵעֶךָ עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
(כו)כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִֹמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי: 
אם מלווים כסף לעני, לא לקחת ממנו נשך, ואם לקחת ממנו חפץ משכון, יש להחזיר לו עד שקיעת השמש כי זה הרכוש היחיד שיש לו והוא צריך אותו להתקיים.
(כז)אֱלהִים לא תְקַלֵּל וְנָשִֹיא בְעַמְּךָ לא תָאֹר: - אסור לקלל אלוהים ומנהיג.

(כח)מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לִי:
(כט)כֵּן-תַּעֲשֶֹה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי:
(ל)וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָֹר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:

אלוהים מצווה להקדיש לו את בכור הבנים, כך גם עם הצאן, שבעה ימים הולד יהיה עם אימו וביום השמיני יש לתת אותו לאלוהים.
אסור לאכול טרפה, בשר שנשאר יש לתת לכלב לאכול.

פרויקט 929 - שמות כ"א - יום ראשון 29.3.15 ט' בניסן תשע"ה

לאחר שאלוהים נתן לעם את עשרת הדיברות הוא נותן להם חוקים מפורטים בנושאים שונים.

(א)וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִֹים לִפְנֵיהֶם:
(ב)כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
(ג)אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:
(ד)אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
(ה)וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לא אֵצֵא חָפְשִׁי:
(ו)וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:


חוק העבד:
אם קונים עבד עברי, הוא יעבוד שש שנים ובשנה השביעית יצא לחופשי.
אם הוא בא לבד לעבדות, הוא יוצא לבד. אם הוא הגיע נשוי, הוא יוצא עם אשתו.
אם בזמן העבדות האדון נתן לו אישה והיא ילדה לו ילדים, הוא יוצא לבד לחופשי והילדים והאישה נשארים אצל האדון.
אם העבד רוצה להישאר עם אשתו והילדים, האדון לוקח אותו לדלת ורוצע את אוזנו והופך אותו לעבד לעולם.
(ז)וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ לְאָמָה לא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
(ח)אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר-לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ-בָהּ:
(ט)וְאִם-לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶֹה-לָּהּ:
(י)אִם-אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לא יִגְרָע:
(יא)וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה לא יַעֲשֶֹה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:

חוק שפחה/אמה:
אמה לא יוצאת כמו עבד עברי, היא הופכת לרכוש.
אם היא רעה בעיני האדון שלה שייעדו אותו לה, אפשר למכור אותה לנוכרי.
אם האדון מייעד אותה לבנו, הוא יכול לעשות לה כמשפט הבנות.
אם הוא לא עושה לה את שלושת הדברים המוזכרים בחוק היא יוצאת חינם.

(יב)מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: - מי שמכה אדם והוא מת, העונש שלו מוות.

(יג)וַאֲשֶׁר לא צָדָה וְהָאֱלהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַֹמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:  - מי שהורג בשגגה אדם צריך ללכת למקום מקלט כדי שלא יפגעו בו.

(יד)וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: -אדם שהורג אדם אחר בשגגה לא יכול להתחבא במקלט ויש לקחת אותו משם למות.

(טו)וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמכה את אביו ו/או אימו עונשו מוות.

(טז)וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שגונב מאיש והרכוש נמצא בידו, עונש מוות.

(יז)וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: - מי שמקלל, פוגע בכבוד הוריו, עונש מוות

(יח)וְכִי-יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה-אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: 
(יט)אִם-יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא:
(כ)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם:
(כא)אַךְ אִם-יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא:

אם שני אנשים רבים, אחד מכה את האחר באבן והוא לא מת ונופל למשכב, והוא יכול להסתובב, הכל בסדר.
אם מישהו מכה את העבד שלו או את אמתו והוא מת, הוא יכול לקבל פיצוי כספי.
(כב)וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים: 
(כג)וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
(כד)עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
(כה)כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:
(כו)וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עֵין עַבְדּוֹ אוֹ-אֶת-עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ:
(כז)וְאִם-שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ-שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ:

אם אנשים פוגעים באישה בהריון והיא יולדת אבל אין אסון הוא נענש לפי מה שיחליט הבעל.
אם יהיה אסון, הכוונה למוות, העונש הוא נפש תחת נפש, מידה כנגד מידה.

חוק שור נגח:
(כח)וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָֹרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: -
אם שור נוגח איש או אישה והאדם מת, צריך לסקול את השור, ובעל השור נקי.

(כט)וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם-בְּעָלָיו יוּמָת: - אם זה שור נגח, הכוונה לשור שמועד לפורענות והבעלים לא שמרו עליו והשור המית אדם, השור נסקל וגם הבעלים ימותו.

(ל)אִם-כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו:
(לא)אוֹ-בֵן יִגָּח אוֹ-בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶֹה לּוֹ:
(לב)אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: - אם השור נוגח עבד או אמה, צריך לשלם לאדון שלהם שלושים שקלים כסף והשור ייסקל.

(לג)וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר:
(לד)בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ: 
אם אדם חופר בור ולא מכסה אותו, ונופלת לשם חיה, בעל הבור צריך לשלם לבעלי החיה כסף.

(לה)וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן: - אם שור נוגח שור אחר והשור מת, צריך למכור את השור החי.

(לו)אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ: - אם יודעים שזה שור נגח, שהוא מועד לפורענות ולא שומרים עליו, הבעלים של השור הנגח משלם לבעלי השור המת.

(לז)כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶֹה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע-צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: - מי שגונב שור או שה, הורג אותו ומוכר אותו, צריך לשלם במקומו.

פרויקט 929 - שמות כ' - יום חמישי 26.3.15 ו' בניסן תשע"ה

פרק כ' עוסק בעשרת הדיברות שהם החוקים המרכזיים שעליהם התבססו שאר החוקים המוזכרים בויקרא ודברים.
(א)וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:
(ב)אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(ג)לא-יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:

אלוהים אומר שהוא האלוהים שהוציא אותם מארץ מצרים, לכן לא יהיה להם אלוהים אחר מלבדו.

(ד)לא-תַעֲשֶֹה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: (ה)לא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹנְאָי: 
(ו)וְעֹשֶֹה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

בנוסף יש איסור לעשות פסל או תמונה למשהו שנמצא בשמים (שמש, ירח, כוכבים), משהו בארץ ומשהו במים, זאת אומרת לא להפוך משהו שאלוהים עצמו ברא לאל.
בעצם פירוט של הדרישה שלא יהיה אלוהים אחר מלבד ה'.
החוק בא עם הסבר מה יקרה למי שיעשה כך - ייענש, ומי שלא יעשה זאת - יבורך.

(ז)לא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לא יְנַקֶּה יְהֹוָה אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:

לא לשאת את שם האל לשוא, הדבר מעיד על זלזול ופגיעה בכבוד ה'.

(ח)זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:
(ט)שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִֹיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
(י)וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תַעֲשֶֹה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
(יא)כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָֹה יְהֹוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

ה' מצווה לזכור את יום השבת. שישה ימים יש לעבוד וביום השביעי לא לעשות כל מלאכה, לא האדם, לא בניו, לא עבדיו ולא החיות.
פס' 11 מסביר את הדרישה, אלוהים ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי נח, לכן הוא ברך את יום השבת וקידש אותו.
(יב)כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

דרישה לכבד את ההורים, המשך הפסוק נותן גמול חיובי למי שיעשה זאת, הוא יאריך ימים על פני האדמה.

(יג)לא תִרְצַח לא תִנְאָף לא תִגְנֹב לא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

פס' 13 מאחד כמה חוקים: לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב ולא לשקר לחברך. כל החוקים עוסקים ביחסים שבין אדם לחברו.

(יד)לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָלא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

החוק הרביעי העוסק ביחסים בין אדם לחברו הוא האיסור לחמוד דברים שלא שלך. זהו האיסור הכי קשה.

(טו)וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:
(טז)וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה דַּבֶּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלהִים פֶּן-נָמוּת:
(יז)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: 
(יח)וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלהִים:
(יט)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:
(כ)לא תַעֲשֹוּן אִתִּי אֱלהֵי כֶסֶף וֵאלהֵי זָהָב לא תַעֲשֹוּ לָכֶם:
(כא)מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶֹה-לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
(כב)וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶֹה-לִּי לא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ:
(כג)וְלא-תַעֲלֶה בְמַעֲלת עַל-מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו:

העם רואים את הקולות, הלפידים ואת המראה הנורא ונבהלים, הם דורשים ממשה שהוא יפנה אליהם בדברים כי הם מפחדים שאם אלוהים ידבר אליהם, הם ימותו.
משה מרגיע את העם שלא ידאגו.
אלוהים אומר למשה שיגיד לעם שלא יעשו את דמותו בכסף או זהב, הוא דורש מזבח מהאדמה שעליו הם יקריבו לו עולות (בהמות או צאן)
המשך הפסוקים עוסקים במזבח ה', איך הוא צריך להיראות ומה אסור לעשות במזבח.

פרויקט 929 - שמות י"ט - יום רביעי 25.3.15 ה' בניסן תשע"ה

(א)בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
(ב)וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְֹרָאֵל נֶגֶד הָהָר:
(ג)וּמשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָֹה מִן-הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל: (ד)אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִֹיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי:
(ה)וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: (ו)וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:

בחודש השלישי לצאת ישראל ממצרים, הם מגיעים למדבר סיני וחונים מול הר סיני. משה עולה למעלה, להר, לדבר עם אלוהים.
אלוהים אומר למשה שיגיד לעם שהוא ידאג להם תמיד, ואם הם ישמרו את מצוותיו וישמעו בקולו הם יהיו עם סגולה ועם קדוש.
(ז)וַיָּבֹא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶֹם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָֹה:
(ח)וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶֹה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-יְהוָֹה:
(ט)וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-יְהוָֹה:
(י)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִֹמְלתָם:
(יא)וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָֹה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי:
(יב)וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: (יג)לא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: 

משה אומר לעם את דברי ה' וכל העם אומר שהם יעשו מה שאלוהים אומר.
ה' אומר למשה שהוא יתגלה לפניו בצורת ענן כדי שהעם ישמע את מה שיש לו להגיד. הוא שולח את משה להתקדש ושכל העם יתקדש לקראת התגלות ה'.
הם צריכים לכבס את בגדיהם, להיות מסביב להר אבל אסור להם לגעת בו. מי שיגע בהר ימות.
(יד)וַיֵּרֶד משֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִֹמְלתָם:
(טו)וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה:
(טז)וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
(יז)וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:
(יח)וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָֹה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד: (יט)וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:
(כ)וַיֵּרֶד יְהוָֹה עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהוָֹה לְמשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה:
(כא)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָֹה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:
(כב)וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָֹה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָֹה:
(כג)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-יְהֹוָה לא-יוּכַל הָעָם לַעֲלת אֶל-הַר סִינָי כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת-הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:
(כד)וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָֹה לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלת אֶל-יְהוָֹה פֶּן-יִפְרָץ-בָּם: 
(כה)וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:

משה יורד מההר, מעביר לעם את דברי ה' ומוסיף על דברי ה' שלא יגשו לאישה במשך שלושה ימים.
ביום השלישי בבוקר יש קולות, ברקים וענן כבד על ההר והעם שומע קול שופר חזק ונבהל.
משה מוציא את העם מהמחנה שיעמדו מסביב להר להתגלות ה'.
ה' קורא למשה מההר ומשה עולה אליו, ה' דורש ממנו שירד לראות מה קורה עם העם שלא ייבהלו ויברחו או שהם ינסו לעלו להר מהתרגשות, הוא אומר לו שגם הכוהנים צריכים להתקדש לפני שהם באים לה'.
משה אומר לה' שהעם לא יכול לעלות להר כי הוא הגביל אותם, וה' אומר לו שירד ויביא את אהרון ושאר הכוהנים להר.

יום ראשון, 10 במאי 2015

פרויקט 929 - שמות י"ח - יום שלישי 24.3.15 ד' בניסן תשע"ה

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם ב וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ ג וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה ד וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים ו וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה 

יתרו, החותן של משה, שומע על כל מה שעשה ה' למשה ולעמו של משה, הכוונה ליציאת מצרים ולניצחון על המצרים.
יתרו לוקח את ציפורה אשתו של משה, כנראה היא נשארה עם אביה בזמן שמשה הלך להוציא את בני ישראל ממצרים ועכשיו לאחר שזה נגמר היא יכולה לחזור אליו, והוא לוקח גם את שני הבנים שלהם והם הולכים למשה. כאשר הם מגיעים למשה יתרו מציג עצמו ומספר לו שהביא את אשתו ובניו. לא ברור למה הוא מציג את עצמו, אולי עבר זמן מאז שהתראו לאחרונה והוא לא זיהה אותו או שפשוט הוא הזדהה מכיוון שעמד מחוץ לאוהל ומשה לא רואה, זה מתאים לפסוק הבא שאומר שמשה יצא לקראת יתרו והחליף עימו דרישת שלום.

ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:  אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם ה' ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם יוַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם יא עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים:  כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹהִים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים 

יתרו ומשה נכנסים לאוהל ומשה מספר לו את כל מה שקרה מאז הפעם האחרונה שנפרדו, על מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים ועל התלאות שעברו עליהם. יתרו מברך את ה' על כך שהציל את בני ישראל ואומר עד כמה ה' גדול וכי עתה הוא מכיר בגדולתו מעל כל האלוהים האחרים שהוא מאמין בהם ומשה ויתרו זובחים לה'.

יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה יח נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ כג אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת כו וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת:  אֶת-הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל-מֹשֶׁה, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ

למחרת היום משה יוצא לשפוט את העם. כאשר הפסוק אומר שהעם עומד על משה מהבוקר עד הערב הכוונה לכך שבמהלך כל היום הם באים אליו בתלונות ובעיות שהוא צריך לפתור להם.
יתרו רואה את משה כורע תחת נטל השיפוט של העם ושואל אותו מדוע הוא עושה זאת לבד. יתרו מציע לו שיטה חכמה של האצלת סמכויות. הכוונה למנות אנשים שישפטו את העם במקום משה ובכך להקל עליו, שהוא לא ייאלץ להתמודד עם זה לבד.
הוא מציע למשה למצוא אנשי חיל שייראים את ה' ושונאים בצע, כדי שלא יקרה מצב שישחדו אותם. הם ישפטו את העם בדברים הקטנים, של היום היום ובדברים הגדולים, החשובים מאוד משה ישפוט וכך זה יקל עליו.
משה מקבל את ההצעה של יתרו ועושה אותה, לאחר מכן יתרו חוזר לו לארצו.