ב וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס.
ג כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו--דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ.
הסיפור יכול היה להיגמר בסוף פרק ט', היהודים ניצלו, הכל חזר לקדמותו ואפילו טוב יותר אולם המחבר רצה לסכם זאת בעוד שלושה פסוקים בהם נאמר שהמלך אחשוורוש שם מס על הארץ, כל מה שמרדכי עשה נכתב בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס.
ומרדכי הגיע לתפקיד משנה למלך אחשוורוש והוא דאג לאחיו ודרש טוב לעמו.
מתוך אתר סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה