אסתר פרק א'

א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.
ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו.
ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם.
ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.
ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ--וְדַר וְסֹחָרֶת.
ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ--לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ. {ס}

פס' א'-ח'

החלק הראשון של אסתר פרק א' הוא רקע לעלילה, לסיפור. הוא מציג לנו קודם כל את אחשוורוש, שהוא מלך האימפריה הפרסית שיש בה 127 מדינות ושושן היא עיר הבירה.

בשנה השלישית למלכות של אחשוורוש הוא עושה משתה לכל השרים והעבדים והחיילים, הפרתמים (הכוונה לאצולה) ושרי מדינות, שאם נתייחס למספר המדינות זה בעצם 127 שרים ואולי אפילו יותר כי לא מפורט כאן אילו שרים הוא הזמין. 

המטרה של כל התיאור הזה בעצם זה להראות את העושר שלו, כמו שכתוב בפסוק ד' (להקריא). כל המשתה הזה נמשך 180 יום שזה בעצם חצי שנה (שנה זה 365 ימים ואם נחלק לשניים זה יוצא 182.5 ימים) גם משך הזמן של המשתה מעיד על העושר הרב של אחשוורוש, עצם זה שיש לו יכולת במשך חצי שנה לארח המון אנשים אומר שהוא מאוד מאוד עשיר.

לאחר שהמשתה הזה נגמר הוא עושה עוד משתה קטן לכל העם בשושן הבירה במשך שבוע בחצר שלו, בגינת המלך. בפסוקים ו'-ז' יש תיאור מפורט של המשתה והחלק מסתיים בפסוק ח' שאומר לנו שמותר לשתות חופשי, הכל לפי רצון האנשים, אין אונס הכוונה שלא מכריחים אף אחד, וכך היה נהוג בגלל ציווי המלך.


ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים--בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. {ס}

פס' ט'-י"ב

פסוק ט' פותח בהוספת פרט נוסף לעלילה, במקביל למשתה שעושה המלך אחשוורוש, גם אשתו ושתי עושה משתה לנשים בבית. הפרט הזה חשוב לעלילה כי מכאן אנו מבינים שכנראה כל המשתה הזה שהיה חצי שנה וגם המשתה הנוסף בשושן הבירה לא כלל את הנשים, אלא רק את הגברים.

ביום השביעי, ביום האחרון של המשתה, אחשוורוש היה מבושם היטב מהיין והוא אומר לשבעת הסריסים שלו להביא את ושתי המלכה מהמשתה שלה אליו בכתר מלכות כדי שכולם יראו כמה היא יפה. אם קוראים את הפסוק והולכים לפי הפשט ניתן להבין מכאן שהוא רצה שהיא תבוא רק עם כתר מלכות, זאת אומרת, עירומה לגמרי.

ושתי מסרבת לבקשה של המלך, לא אומרים מדוע אבל שוב, ניתן להסיק בין השורות למה. אולי בגלל הבקשה לבוא ולהציג את עצמה כאילו היא חפץ ולא המלכה, אשתו של המלך, היא כנראה ראתה בכך פגיעה בכבודה, גם אם נתייחס לפירוש שהוא ביקש ממנה לבוא עירומה רק עם כתר, יש בכך משהו עוד יותר משפיל, אתה המלך והבעל שלה, אתה אמור לדאוג לה ולכבד אותה ובבקשה שלו הוא עושה את ההיפך, הוא משפיל אותה.

המלך כועס על הסירוב של ושתי, כנראה בגלל שהיה שיכור ובעיקר כי הוא המלך והוא רגיל שעושים מה שהוא מבקש, גם אם זו בקשה לא ריאלית ומשפילה כנראה.

יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין.
יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן--שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת.
טו כְּדָת, מַה-לַּעֲשׂוֹת, בַּמַּלְכָּה, וַשְׁתִּי--עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה, אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּיַד, הַסָּרִיסִים. {ס}

פס' י"ג-ט"ו

המלך פונה לחכמים שלו ולשרים ושואל מה לעשות עם ושתי המלכה שלא עשתה מה שהוא ביקש. המשפט הזה מקטין את אחשוורוש ואפשר מכאן להתחיל להבין כמה דברים על האופי שלו. זה מקטין כי הוא המלך, הוא חולש על אימפריה של 127 מדינות, הוא עשיר מאוד, הוא הצליח להגיע לזה בזכות יכולת כלשהי שיש לו והנה הוא מבקש עצה מהחכמים שלו איך להתמודד עם אשתו? אתה המלך, אתה אמור להתמודד איתה לבד ובטח שלא לשתף את כל האנשים בבעיות בנישואים שלך.

עוד דבר, זה שהוא רוצה להעניש אותה ורוצה להתייעץ עם אחרים איך להעניש אותה גם מעיד על כך שהוא רגיל שעושים מה שהוא רוצה ומי שלא עושה את זה, יקבל עונש בהתאם.

טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה.
יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.
יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.
כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן.
כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן.
כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ. {ס}

פס' ט"ז-כ"ב

ממוכן השר אומר לאחשוורוש שבסירוב של ושתי למלך היא פגעה לא רק במלך אלא גם בכל השרים והעמים במדינות המלך. והוא מסביר את ההיגיון שלו, הוא טוען שהעובדה שהמלכה סירבה למלך יצא לכל הנשים בממלכה והן יבזו את הבעלים שלהן ולא יקשיבו להן יותר, כי הן יגידו, הנה ושתי המלכה לא עשתה מה שהמלך אומר אז למה שאני אעשה?

ואז הוא מציע להעביר חוק שושתי לא תבוא יותר לפני אחשוורוש והוא ייתן את המלכות שלה למישהי אחרת. וכל הנשים בממלכה ישמעו שמי שלא עושה את מה שבעלה מבקש זה מה שיכול לקרות לה והן ייתנו להם כבוד.

המלך אחשוורוש מסכים ושולח מכתבים עם החוק החדש שאומר שכל איש הוא המחליט בבית.

זה קטע קשה לקריאה כי ושתי נענשת כאן על העצמאות שלה, על כך שהיה לה רצון כלשהו והיא עמדה עליו, היא גם נענשת למען יראו וייראו כל נשות הממלכה שלא יקבלו רעיונות להמרות את פי בעליהן אלא שיעשו רק מה שהבעל אומר. גם זה שיצא החוק בסוף הוא קשה, ניתן רק לדמיין מה קורה לזוגות שהמצב מלכתחילה לא היה שם טוב והבעל מקבל את החוק החדש ורואה פה הזדמנות להשליט טרור בביתו כי החוק אומר, ואולי זוגות שהיו שיוויונים וקיבלו את החוק, איך זה השפיע עליהם? ניתן רק לשער את כל זה, אבל ההחלטה נפלה, ושתי מסולקת מהמלכות, כנראה מבלי שיגידו לה ובלי שתהיה לה מילה בנושא ומאותו רגע היא כבר לא המלכה.

אבל היא לא חוזרת לביתה, היא נשארת שם וזה עוד יותר מגדיל את ההשפלה, להישאר שם ולראות נשים אחרות מגיעות ואחת מהן תהיה המלכה במקומה רק בגלל שעמדה על שלה.

מאתר הארכיון הציוני