אסתר פרק ז'

א וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.
ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן--מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ.
ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר--אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב: תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי--כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. {ס}

פס' א'-ד'

מגיע ערב המשתה השני של המלך, המלכה והמן. המלך שוב שואל את אסתר מה היא רוצה וכל מה שהיא תבקש הוא ייתן לה עד חצי המלכות. ואז אסתר מספרת לו מה היא מבקשת, היא מתחנחנת כמובן בהתחלה כדי לרכך כביכול את הבקשה שלה, שלא ייראה שהיא דורשת, היא גם לא רוצה להיראות לחוצה מדי כי המטרה שלה שהוא יסכים לבקשה ויבטל את הצו.

היא אומרת לו שמה שהיא מבקשת כולל גם את העם שלה, היא ועמה נועדו להשמדה, היא גם מוסיפה על כך שאם היו נמכרים לשפחות ועבדים היא לא הייתה אומרת כלום אולם כאשר זה מגיע למוות היא כן רוצה לבקש שהמלך ישנה זאת. כאשר היא מציגה את זאת כך היא בכוונה מציגה את זה בצורה קרה ומחושבת. היא מראה פה את הצד הכלכלי של התוכנית הזאת. הטענה שלה שהשמדה של עם שלם תפגע בכלכלה של האימפריה ואם היו לוקחים אותם לעבדים ושפחות אז לפחות המלך היה מרוויח מכך אולם בהשמדה ההמונית הזו הוא מפסיד.

ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא, אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.
ו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר--אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה; וְהָמָן נִבְעַת, מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֶל-גִּנַּת, הַבִּיתָן; וְהָמָן עָמַד, לְבַקֵּשׁ עַל-נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה--כִּי רָאָה, כִּי-כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.
ח וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל-בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן נֹפֵל עַל-הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת; הַדָּבָר, יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וּפְנֵי הָמָן, חָפוּ.
ט וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן-הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה-הָעֵץ אֲשֶׁר-עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר-טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן--גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, תְּלֻהוּ עָלָיו.
י וַיִּתְלוּ, אֶת-הָמָן, עַל-הָעֵץ, אֲשֶׁר-הֵכִין לְמָרְדֳּכָי; וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ, שָׁכָכָה. {ס}

פס' ה'-י'

המלך מיד שואל את אסתר מי זה שהוציא את הצו הזה, הוא כביכול לא מודע לצו הזה, זה מעורר תהייה הרי אתה המלך, אתה חתמת על זה אבל הוא כנראה שכח, זה לא היה כזה חשוב בעיניו שהמן ביקש להשמיד עם שלם והוא הסכים, הוא נתן לו את הטבעת של המלך והמכתבים נכתבו בשמו של המלך.

אולם הוא מתנער מכך באמירה הזו ואולי גם בודק את אסתר, מה היא תגיד.

אסתר החכמה אומרת שהמן הוא זה שהוציא את הצו הזה, היא יודעת שהיא לא יכולה להגיד שזה המלך, למרות שזו האמת, כי זה לא ישרת את המטרה שלה, זה סתם יכעיס אותו והוא יוציא את הצו לפועל, אולם אם האשמה שלו לא תוזכר הוא כנראה ישתף פעולה ויבטל את הצו.

המן שומע את מה שאסתר אומרת למלך ונבעת, הוא יודע שברגע זה נחרץ גורלו, אין לו איך לצאת מזה. הוא היה בטוח שהוא בגג העולם, הוא השר הכי חשוב בממלכה של אחשוורוש, הוא יכול להוציא צווים בשם המלך, הוא מוזמן למשתה אישי עם המלך והמלכה והנה הכל התהפך עליו והוא רגע אחד הפך לאדם השנוא על ידי המלך.

המלך קם זועם מהשולחן של המשתה ויוצא לגינה, כנראה כדי לחשוב מה לעשות, לעכל את מה שקרה והמן מנצל זאת כדי להתחנן על חייו בפני אסתר המלכה. אולם לרעתו של המן, המלך חוזר מהגינה ורואה את המן נוםל על המיטה שאסתר נמצאת והסיטואציה נראית כאילו המן מבקש להתחיל עם אסתר, לנצל אותה והמלך זועם עליו עוד יותר ואומר לו, מה אתה רוצה גם לכבוש את המלכה בבית שלי, האמירה הזו מרמזת לכך שאחשוורוש כנראה כן היה מודע למעשיו של המן, לכך שהוא ניצל את הכוח שלו ואת המעמד שלו אצל המלך והוא כתב מכתבים בשם המלך ולכן הוא כביכול אומר לו, לא רק שניסית לנהוג כאילו את המלך אלא גם אתה עכשיו מנסה לכבוש את המלכה ועוד בבית שלי. ואז המן מבין הכל נגמר.

את ההזדמנות מנצל אחד מסריסי המלך, הם רואים שהמן נפל מגדולתו וזו ההזדמנות שלהם לתפוס את המקום שלו, להראות את הנאמנות שלהם למלך, חרבונה הסריס מספר למלך על העץ הגבוה שהמן הכין כדי לתלות את מרדכי והמלך מצווה לתלות את המן על העץ ורק אז הוא נרגע.

מאתר news1